ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- קומי אורי
- יג - על תרבות ועל חנוכה
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- נושאים באמונה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב יהודה ב"ר שמחה בונים
בספר מורה נבוכים כתב הרמב"ם, שכאשר החל אריסטו, "ראש הפילוסופים", לחקור בעניינים עמוקים מאוד ולהביא עליהם ראיות, הוא התנצל ואמר שאל לו למעיין בספריו לייחס לו במחקריו אלו גסות והתפרצות לדברים שאין לו בהם ידיעה, אלא ראוי שייחס עיסוקו במחקריו אלו לזריזותו והשתדלותו למצוא ולהשיג אמונות אמיתיות כפי יכולתו של אדם. ובהמשך לכך כתב הרמב"ם: "כן נאמר אנחנו" כי ראוי לו לאדם שלא יתפרץ לעניין העצום הנכבד הזה לאלתר, קודם שירגיל את עצמו בחכמות ובמדעים, ויטהר את מידותיו במידה רבה, וימית תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות. וכאשר ישיג הקדמות אמיתיות וידעם, וידע דרכי ההיקש וההוכחה, וידע את דרכי ההישמרות משיבושי המחשבה, אז ייגש לחקירה בעניין זה. ולא יחליט על פי סברה ראשונה העולה בלבו, ולא יפליג במחשבותיו בהתחלה במגמה להשגת הבורא, אלא יבוש וייעצר ויעמוד, ויתרומם צעד אחר צעד בהתאם להכנתו הראויה לכך. והוסיף עוד שעל עניין זה נאמר: "ויסתר משה את פניו כי ירא מהביט אל הא-לוהים". ונשתבח משה על ענוותנותו זו, והשפיע עליו הא-ל יתעלה מנועמו וטובו ומתוך כך זכה שנאמר בו: "ותמונת ד' יביט". ואמרו חכמים שזכה לכך כגמול לכך שבתחילה הסתיר פניו.
ולכאורה מטבע זו שנקט הרמב"ם בדבריו: "כן נאמר אנחנו" לאחר הבאת דברי אריסטו, אינה הולמת את העניין, שהרי בדברים שכתב הוא חולק על דעת אריסטו, שהודה במפורש שלא דקדק ולא נזהר בכל ההכנות שפירט הרמב"ם שיש לעשותן קודם שיעסוק אדם בדברים נשגבים אלו .
ובפשטות נראה לפרש כוונת הרמב"ם שאינו חולק על אריסטו בחיוב החקירה, שכן אדרבא, אף לדעתו על האדם לשאוף להשיג את האמונות האמיתיות כפי יכולתו, ובכל דרך הראויה והולמת זאת. ואולם כאשר הוא נמנע מן ההכנות ההכרחיות, הנעוצות בענווה וזיכוך המידות, שפירט הרמב"ם, כל החקירות והבירורים שיעשה יהיו לו לרועץ, שהרי כך יהיו כולם מושתתים על צרות אופקיו ועיוות אפיקי מחקריו, ובהכרח יחטיא את מטרתו להשגת האמת. לאור זאת, המסקנות שאליהן הגיע אריסטו למשל, אלו שהן זרות לרוח ישראל, אינן נובעות מכך שחקר ודרש ובירר. מקורן ביסודות המעוותים שהיו נקודות המוצא למחקריו, משום שהתפרץ והרס אל הדברים הנשגבים, ללא ענווה וזיכוך המידות, וללא כל ההכנות ההכרחיות הנובעות מהן. "כל המחשבות הגיוניות הן.... יודעים אנו שאין שום מחשבה בטלה בעולם כלל, אין לך דבר שאין לו מקום, כי כולן ממקור החכמה הן יוצאות" . שורש האמונה הוא שורש המרי , "המחשבות היותר מהרסות הן נובלות של המחשבות היותר נשגבות, אלא שהן באות בלי תיקון, דהיינו שאינן יודעות את ערכן ואת שעתן " . ברוחב אופקי ההשגה נעוצה משמעותם הסופית השלמה של כל מחשבה ורעיון.
"הפילוסופיה אינה משתרעת כי אם על חלק ידוע של העולם הרוחני, בטבעה היא נתוקה ממה שהוא חוץ לגבולותיה, ובזה עצמו היא מפורדת בפנימיותה פירוד מהותי. סיגול ההכרה, איך כל הדעות הרגשות והנטיות כולם מקטנם ועד גדלם מחוברים זה בזה, ואיך הם פועלים זה על זה, ואיך עולמות נפרדים מאורגנים יחד, זה אין בכחה לצייר... יתרה ממנה הסודיות, שהיא בטבעה חודרת בכל התהומות של כל המחשבות, ושל כל הרגשות, של כל הנטיות, של כל השאיפות, ושל כל העולמות, מראש עד סוף. היא מכרת את האיחוד שיש בכל המצוי, בגשמיותו וברוחניותו, בגדלותו ובקטנותו, הכרה פנימית. ומשום כך אין לפניה גודל וקוטן, הכל חשוב והכל נערך בערך רשום, אין תנועה אבודה, אין דמיון בטל " .
"וכל מה שיתעלה האדם יותר, כל מה ששייכותו היא יותר גדולה לתוכן הפנימי של העולם והחיים, הרי הוא לוקח מכל מחשבה, בין שהיא שלו, בין שהיא של אחרים, את גרעינה הנצחי, ההגיוני הטוב, הנובע ממקור החכמה, והולך ומתעלה על ידן, והן מתעלות בו. איזהו חכם הלומד מכל אדם ללא שיור כלל" .
באגרתו לרב פנחס הכהן כתב מרן הרב זצ"ל: "על דבר האמונות הזרות, אומר לכ"ג את דעתי, כי לא הבלעתן והריסתן היא מטרת אורן של ישראל, כמו שאין אנו מכוונים הרס כללי לעולם ולאומיו כולם, כי אם תקנתם והעלאתם, הסרת סיגיהם, וממילא יצטרפו בזה למקור ישראל, להשפיע עליהם טללי אורות. 'והסרותי דמיו מפיו ושקוציו מבין שניו ונשאר גם הוא לא-לקינו' , וזה נוהג אפילו באליליות, וקל וחומר בדתות הנסמכות בחלק מיסודותיהן על אור תורת ישראל. וגדולים דברי הגר"א ז"ל: ואת עשו שנאתי - את הטפל לעשו, אבל עקרו שהוא ראשו בהדי אבהן דעלמא גניז, ועל כן 'ראיתי פניך כראות פני א-לקים' אמר איש האמת יעקב איש תם, ודברו לא ישוב ריקם. ואהבת אחים של עשו ויעקב, של יצחק וישמעאל, תעלה על כל אותן המהומות, שהרשעה הנכרכת בטומאת הגויה גררה אותן, תתגבר עליהן ותהפכן לאור ולחסד עולם. דעה רחבה זאת, ממותקת במתקה ודבשה של תורת אמת, צריכה להתלוות עם כל ארחותינו באחרית הימים, למיחתם אורייתא בהיכלא דמלכא משיחא בהפיכת מרירא למתיקא וחשוכא לנהורא" . ועוד כתב: "ומה זה יפלא, כי חסידי עליון, ישרי לבב, באמת אין חשך ואין צלמות לפניהם, והם נוטלים מכל עניין ומכל תוכן, קרוב או רחוק, את הטוב, ואת הרעננות, את הקודש שבו, ומקרבים אותו אל הקודש, כמו שהוא באמת קרוב, ואחוד הכל ביסוד הקודש" .
אורה של תורה שומטת טיעוני אפיקורוס
"אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו - מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה, תחילתו דברי תורה - דכתיב: 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש' , ואמרי דבי רבי ינאי: תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש - יש לו. סופו דברי תורה - דכתיב: 'סוף דבר הכל נשמע את הא-להים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם' " . ובפשטות מכיוון שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה, מוכח שלאור אופק זה של דברי תורה אין הדברים סותרים זה את זה, אלא הם דברי אמת המשלימים זה את זה, וכולם הינם מהלך למסקנת הספר: "סוף דבר הכל נשמע את הא-להים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם".
וכך בפשטות ברוח זו יש להבין בדברי המדרש: "א"ר בנימין בן לוי בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטין לצד מינות. אמרו הא כל חכמתו של שלמה שבא לומר: 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש', יכול אפי' בעמילו של תורה, חזרו ואמרו לא אמר בכל עמל אלא בכל עמלו, בעמלו אינו מועיל אבל מועיל הוא בעמילה של תורה. א"ר שמואל בר רב יצחק בקשו חכמי' לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שנוטין לצד מינות. אמרו הא כל חכמתו של שלמה שבא לומר: 'שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עינך' . משה אמר: 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' (במדבר טו, לט), והוא אמר: 'והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך', לא דין ולא דיין, הותרה הרצועה. כיון שאמר: 'ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט' , אמרו: יפה אמר שלמה" .
ובפשטות יש לפרש כך את דברי רבי אלעזר שאמר: "הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס" . והיינו שלאורה של תורה, לאור מרחבי אופקיה, נשמט מאליו היסוד לטיעוניו של אפיקורוס.
לאור זאת יש לנקוט זהירות במלחמת הדעות. וכך כתב מרן הרב זצ"ל באגרתו לר' משה זיידל: "ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דוקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה אנו מתרוממים על ידה, ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות, ואחר כך כשאין אנו נלחצים משום דבר, הננו יכולים בלב מלא בטחון להלחם עליה גם כן" .
ובמקום אחר הוא מתאר את ההתייחסות להתפרצות של דעות זרות ההולכות ושוטפות, "לוקחות לבבות רבים ומעוותות את הדרכים, ומטות רבים מצעירינו מדרכי חיים לדרכי מיתה. המגינים על הדעות של היהדות מרימים קול צוחה, מבטלים את הדעות הרעות, מגלים את זיופם ושקרם על ידי בירור גדרי היהדות". ועל כך מעיר מרן הרב זצ"ל שתי הערות, האחת מתודית, והאחרת עניינית. א. "אבל הדבר מסופק מאד אם בסגנון זה יעלה בידם להשיב אחור את מה שהחל להתפרץ כהר פרצים". ב. "בייחוד, טועים הם המבקשים להגדיר את היהדות בהגדרות ידועות מצד נשמתה ותכנה הרוחני, אף על פי שאפשר להגדירה מצד תוכן הגלוי והמוחש ההיסטורי שלה. היא כוללת כל בנשמתה, וכל הנטיות הרוחניות, הגלויות והנסתרות, צפונות הן בה בהכללה עליונה, כמו שכלול הכל בא-להות המוחלטת. כל הגדרה כזו לגבה היא קיצוץ בנטיעותיה ודוגמא להקמת פסל ומסכה לשם הצביון הא-להי" . והיינו שהטועים בתחילה שדרך זו שהוא מתאר, של ביטול מוחלט של הדעות הזרות ודחייתן אל מחוץ לתחום היהדות, הינה טעות מתודית שכן מי שנטיות רעיוניות אלו מנסרות בתוקף רב בחלל עולמו, יטעה וידמה משום כך שהיהדות זרה היא לרוחו. ונמצא שלא זו בלבד שדרך זו ספק אם תקרב, היא אף עלולה להוסיף ולהרחיק. ואולם עיקר ההשגה היא ההשגה העניינית. שאין דרך זו משקפת את השקפת עולמה של היהדות הכוללת כל בנשמתה, ולכן יש בכך סילוף דרכה וקיצוץ בנטיעותיה. על כן, בדרך החינוך וההסברה, עלינו להראות כיצד תצאנה לפועל כל הנטיות כולן, בשלמותם המוסרית המוחלטת, דווקא לאורה של תורת ישראל.
ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹ
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
הרב מיכאל הרשקוביץ
ר"מ בישיבת "מרכז הרב".
ואנחנו קמנו ונתעודד ההתנתקות כנסיון לגילוי כוחות פנימיים
מתוך כנס שנערך בבית הרב קוק זצ"ל, ג' אלול התשס"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
