בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • תורה והלכות ציבור
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
6 דק' קריאה
אחרי שסחפו את הציבור הספרדי והדתי־לאומי בעיר, התגלו ההפגנות בעיר פתח תקווה כגורם לחילול שבת אפילו יותר מפתיחת הקולנוע בעצמה @ הלקח מאותן הפגנות: הסכמות פוליטיות שנעשות במסגרת ציבורית רחבה מועילות לשמירת השבת יותר מהפגנות @ על אף שהנחרצות החרדית בנושא השבת נראית משכנעת וסוחפת יותר, הדרך הנכונה שמרבה אהבה בישראל היא שיח והסכמות @ דברים שכתב הרב משה מלכה זצ"ל לאחר שהחליט לפרוש מההפגנות

התנאי הבסיסי לבריאת העולם ולקבלת התורה הוא קיומו של עם ישראל, וכפי שדרשו חכמים: "בראשית" - בשביל ישראל שנקראו ראשית (ויקרא רבה לו, ד). וכן אמרו חכמים: "תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימים, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו" (שבת פח, א). בכלל ישראל כלולים כולם, גם עוברי עבירה, שאף הם נקראים בנים לה' (קידושין לו, א). זהו שנאמר לקראת מעמד הר סיני: "וייחן שם ישראל נגד ההר" - "כאיש אחד בלב אחד" (שמות יט, ב, ורש"י שם). וכפי שמבואר במכילתא, שבדרך כלל היו "נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, וכאן הוא אומר 'וייחן שם' - חנייה אחת ניתן בליבם, כדי שיאהבו זה את זה ויקבלו את התורה". הרי שבזכות האחדות יכלו לקבל את התורה. לכן אמר רבי עקיבא ש"ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה" (ספרא קדושים).
דברים אלו, השייכים לפרשת השבוע, מתקשרים למה שכתבתי בשבוע שעבר בשבח הסיכומים שהושגו בין חלקי הציבור השונים אודות כבוד השבת בחריש.
בצד תודות והסכמות לדבריי היו שטענו שהואיל ומדובר בחילול שבת פומבי, יש צורך להפגין ולמחות כדי לנסות לכפות את שמירת השבת על הכול. בהקשר זה מן הראוי ללמוד לקח מהמאבק הקשה שהתקיים סביב פתיחת קולנוע בשבת בפתח תקווה. ידידי ד"ר חיים מייטליס סיכם בעבורי את הפרשה.

המאבק סביב פתיחת בית קולנוע בשבת בפתח תקווה
בעת כהונתו השנייה של ראש העיר פתח תקווה, איש תנועה העבודה דב תבורי, בשנים תשמ"ג-תשמ"ח (1988-1983), הוא החליט לאפשר להסתדרות הכללית, שבבעלותה בית הקולנוע 'היכל' לפתוח אותו בלילות שבת להקרנת סרטים. בכך הוא נענה לבני הנוער שדרשו מקום בילוי בלילות שבת. הוא הסביר שברצונו למנוע מהם לנסוע לבלות בתל אביב ובערים סמוכות מטעמי בטיחות וחיסכון כספי. תוכניתו הייתה שמכירת הכרטיסים תתבצע לפני השבת, ושהסרטים יוקרנו החל מהשעה עשר בלילה, וזאת כדי להימנע מפגיעה ברגשות הדתיים.
לאחר כישלון המגעים בין סיעת המפד"ל שבראשה עמד אברהם מרמורשטיין ובין ראש העיר, פרשה סיעת המפד"ל מהקואליציה. במקביל, רב העיר הרב ברוך שמעון סלומון זצ"ל, בראותו שמאמצי השכנוע אינם מועילים, ארגן הפגנות בלילות שבת ואף התייצב בראשן. לצורך כך הוא גייס מפגינים גם מבני ברק ומירושלים.
בהפגנות הראשונות השתתפו ראשי המפד"ל והסיעה בעירייה, הרב הספרדי הראשי הרב משה מלכה זצ"ל, הציבור הדתי־לאומי ואף חברי בני עקיבא. בתוך שבתות מעטות ההפגנות החלו לשאת אופי אלים ובוטה, שכן גם אלה שאינם דתיים גייסו להפגנות את חבריהם מהערים הסמוכות. משכך, הרב מלכה פרש מההפגנות ואף התנגד להן בטענה שהן גורמות ליותר חילול שבת מאשר הפעלת בית הקולנוע, בכך שמגיעים למקום מאות מפגינים ואנשי משטרה וניידות לרוב. עמו פרשו גם ראשי המפד"ל, אנשי הציונות הדתית וחברי בני עקיבא בטענה נוספת, שההפגנות בהתנהלותם זו גורמות לשנאת חינם מיותרת.
ההפגנות נמשכו כשנתיים, כאשר בכל ליל שבת מתייצבים מפגינים מהציבור החרדי למול הציבור שאינו דתי, תוך הטחת עלבונות וגידופים הדדיים. במהלך השנתיים הללו נעשו ניסיונות הידברות עם ראש העיר מצד גורמים שונים, ביניהם שר הפנים והמשטרה דאז ד"ר יוסף בורג מטעם המפד"ל, רבנים, אדמו"רים ואישי ציבור. אלו כללו גם אישים שאינם דתיים ממפלגת העבודה בכנסת. במהלך התקופה היו שניסו להמיר את ההכנסות מהפעלת בית הקולנוע בליל שבת בתשלום מכיסם. כל הניסיונות הללו נכשלו.
במהלך השנתיים הללו אף נעצר הרב סלומון על ידי המשטרה. מרמורשטיין ומי שכיהן בעבר כיו"ר המועצה הדתית שמואל ויינברגר נחלצו לשחררו ממעצר עוד בליל שבת, תוך שהם ערבים להתנהלותו של הרב בעניין ההפגנות.
ההפגנות פסקו בעקבות מינויו של חיים ברלב לשר המשטרה והוראתו לנקוט יד קשה כלפי המפגינים. בבחירות שהתקיימו בשנת תשמ"ח (1988) הפסיד ראש העיר ובמקומו נבחר גיורא לב איש הליכוד. הוא הקים קואליציה עם המפד"ל והחרדים, ויחד עם מנכ"ל העירייה משה ספקטור ידע להלך בין כל הציבורים בעיר לשביעות רצון כולם. הוא הנהיג מתווה שבת מוסכם שלפיו "לא ייפתחו בתי עינוגים, בתי קולנוע, מסעדות ובתי מסחר ברחבי העיר פתח תקווה בשבתות ובמועדי ישראל", כאשר מקומות הבילוי לנוער, ככל שיופעלו, יהיו בפאתי העיר באזורי התעשייה. מתווה זה מתקיים מאז ועד היום.

הלקח
הדרך הטובה והיחידה לכבד את השבת בפומבי היא בהסכמה ציבורית רחבה, שכן רבים מהיהודים שאינם מדקדקים בשמירת השבת מעוניינים לכבדה, וכל זמן שאין מדובר בכפייה קשה הם מוכנים להגיע לסיכומים שמעניקים כבוד לשבת. מנגד, ההפגנות לא מועילות, ובדרך כלל מזיקות, מפני שהן יוצרות מתח ומקצינות את העמדות, ומרחיקות את הציבור החילוני מכבוד השבת.

עמדות הרבנים
בפועל, מי שהוביל את המאבקים היה הרב האשכנזי הרב סלומון, שנבחר כרבה של פתח תקווה על ידי הציבור הדתי־לאומי, אולם אחז בגישתן של המפלגות החרדיות.
פעמים רבות, מפני שהעמדה החרדית היא ברורה ונחרצת, היא נדמית לדתיים רבים כצודקת, ועל כן נוטים להיגרר אחריה. אולם לאחר זמן נכחו בני הציבור הדתי, ובראשם הרב מלכה, שעמדת הרב סלומון מוטעית, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה ציבורית, וכפי שביאר הרב מלכה בכתב בהרחבה רבה. רבנים גדולים הצטרפו לעמדתו, ומהם הרב חיים דוד הלוי (רבה של תל אביב), הרב דוד שלוש (רבה של נתניה), הרב יוסף שרביט (רבה של אשקלון), הרב אליהו כץ, הרב מישאל דהן (מרבני באר שבע) והרב יוסף קאפח (חבר בית הדין הגדול). בין הרבנים שהתנגדו לעמדתו היו הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שמחה הכהן קוק והרב זילברשטיין (חלק מהתשובות נכתבו בתחומין כרכים ז', ח', וחלקם ב'קונטרס למען השבת' שפרסם הרב מלכה).

רבה של פתח תקווה הרב משה מלכה זצ"ל
הרב משה מלכה נולד במרוקו בשנת תרע"א (1911). כבר שם נחשב כאחד הרבנים הפוסקים והדיינים החשובים ביותר, שימש כרב ודיין ומרביץ תורה בקהילות שונות. בתפקידו האחרון שימש כדיין וסגן אב"ד של הרב שלום משאש (לימים רבה של ירושלים) בקהילה הגדולה בקזבלנקה, שמנתה אז כ־100 אלף יהודים. הרב מלכה חיבר ספרים רבים שהחשוב שבהם הוא שו"ת 'מקווה המים' בשישה חלקים, ובו תשובות רבות בדיני משפחה והיתר עגונות. בשנת תשכ"ז עלה לארץ, שנתיים לאחר מכן התמנה לרב העדה הספרדית בפתח תקווה, ובשנת תשל"ו, בהיותו כבן 65, נבחר לכהן כרב ראשי וראש אבות בתי הדין של פתח תקווה והמחוז. שימש גם כחבר מועצת הרבנות הראשית. נפטר בשבת זכור תשנ"ז בהיותו בן 87. בעת העימותים סביב קולנוע היכל היה כבן 72, עם ניסיון עצום בפסיקה ובדיינות, בעוד עמיתו הרב סלומון היה כבן 44.
הרב מלכה היה אומר הלל בברכה ביום העצמאות, ועודד לקיים את מצוות השירות בצה"ל, ואף כתב על החיילים: "התקנאתי בהם וחפצתי להיות איתם, חבל שהגיל מנע ממני את זאת. זכות גדולה זכו כי נמסר להם התפקיד החשוב מאת ההשגחה העליונה להיות שומרים על ביטחונה וקיומה של מדינת ישראל".

תמצית עמדתו ביחס להפגנות
את עמדתו פרסם לאחר שבמשך שבתות רבות התנהלו הפגנות גדולות נגד פתיחת הקולנוע, ומנגד הגיעו חילונים רבים להפגין בעד פתיחתו, ושוטרים רבים מגיעים לשם בנסיעה, וצוותי טלוויזיה מצלמים את כל המתרחש, ובתוך כך עושים פרסום עולמי לקולנוע, כאשר מקצות המדינה באים אנשים להזין את עיניהם מחילול השבת שמתנהל בקרבו.
בעקבות כך כתב: "אמרתי בדעתי, עד מתי יהיה זה לנו למוקש? עד מתי נפריע את מנוחת התושבים על חינם?... כאשר נוכחנו לדעת שאין שום תקווה להביאו לידי סגירה בשבת, מדוע נמשיך לגייס משטרה ומשמר הגבול וצוותי טלוויזיה? לכן הפסקתי להשתתף בהפגנות שאין בהם שום תועלת, ולהיות שישנם הרואים בפרישתי זאת כאילו חלילה איני מקפיד על חילול שבת, לכן הנני להוכיח שלפי ההלכה הברורה אסור לקיים הפגנות מעין אלה, הגורמות לחילול שבת יותר המוני ויותר חמור".
"לגבי רבים החוטאים, כתב הנימוקי יוסף, והוא שיודע שלא ישמעו אליו, לא יוכיח אותם אלא פעם אחת. ודבריו אלה פסקם הרמ"א (או"ח תרח, ב), וזה לשונו שם: 'ואם יודע שאין דבריו נשמעים, לא יאמר ברבים להוכיחם רק פעם אחת לבד, לא ירבה בתוכחות מאחר שיודע שלא ישמעו לו'. וכן מדוקדק מלשון הרמב"ם, שכתב: 'הרואה חברו שחטא' משמע דלא איירי אלא בחברו יחיד, ואז חייב להוכיחו פעם אחת ושתיים וכו' עד שיכנו, ולא ברבים שחטאו שלגבי דידם אין להוכיחם רק פעם..."
הסברה שכאשר רבים חוטאים יש למחות פעם אחת ולא יותר מובנת מאוד, שהואיל והם רבים הם מחזקים זה את זה, וככל שמוכיחים אותם יותר כך יתחזקו בדעתם יותר לחטוא ולשנוא את המוכיחים אותם. והתנאי היסודי במצוות ההוכחה הוא שלא יגיעו על ידה לשנאה.

להרבות בתורה
אחר הכול, יסוד התשובה והתיקון בהוספת לימוד תורה, בהלכה, באמונה ובמוסר. כאשר נפגשים בחילול שבת, צריכים להוסיף בלימוד התורה בשבת. אם את אלפי השעות שהוקדשו להפגנות ולמאבקים היו מקדישים להוספת לימוד תורה מענג ומחכים בשבת, הייתה הברכה כפולה ומכופלת.

מתוך העיתון 'בשבע'


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il