ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הקרקע והפירות
בספרא (פרשת בהר) מובאת מחלוקת בין רבי יהודה וחכמים לגבי תלות השמיטה ביובל. המחלוקת נסובה סביב הפסוק בפרשת בהר:
"וספרת לך שבע שבתת שנים, שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה" (ויקרא פרק כה, ח)
מהפסוק משמע שהיובל רוכב על גבי השמיטה. היובל אינו אירוע של פעם בחמישים שנה, אלא אירוע שמתרחש אחרי שבע שמיטות. לכן חכמים אומרים שלא מקיימים את היובל אם השמיטה איננה מתקיימת. רבי יהודה דוחה את דבריהם, שהרי הפסוק גם כותב "תשע וארבעים שנה". אמנם היובל אמור להיות חלק ממהלך של שנות שמיטה, אך הוא גם אירוע עצמאי. הוא מבוסס גם על מניין השנים, ללא תלות בשמיטה.
מוסכם על התנאים שהשמיטה איננה תלויה ביובל. המקור לכך מעניין. לגבי השביעית נאמר: "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה: ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר:" (ויקרא פרק כה, ג-ד). על פניו אין סיבה להניח שמניין השנים הללו תלוי ביובל. אך אי-תלות השמיטה ביובל איננה נלמדת מהפסוק הזה, אלא מהפסוק שהובא לעיל, המתייחס למניין השמיטות עד היובל. הם לומדים מהמילים "והיו לך ימי שבע שבתות השנים" ששנות השמיטה 'יהיו', הן היציבות, שיהיו, בין אם נקיים את היובל ובין אם לאו.
מדוע להסיק את חוסר התלות מתוך הפסוק הזה, ולא מפסוקי השמיטה?
מסתבר שאחרי שהתורה מתארת מערכת בה שנות היובל מורכבות על גבי שנות השמיטה, עולה ההתלבטות אם הציווי הקודם מותנה בכך שכל המערכת עובדת. כאשר מתברר ששנות השמיטה מובילות לשנת היובל, עולה המחשבה שאם השמיטה איננה מובילה ליובל, אין טעם לקיים אותה. על כך הפסוק עונה "והיו לך ימי שבע". שנת השבע תהיה, בכל מקרה.
מה שמוסכם על התנאים הוא שהשמיטה איננה תלויה ביובל. ברם, רבי יהודה הנשיא (דעתו מובאת בירושלמי גיטין פרק ג הלכה ד) דורש פסוק אחר: "וזה דבר השמיטה, שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו" (דברים פרק טו, ב). מוזכרות כאן שתי שמיטות. אחת היא שמיטת כספים, והשנייה היא היובל. כשהיובל נוהג, גם השמיטה נוהגת. כשהיובל אינו נוהג, השמיטה איננה נוהגת.
אם כך, השיטה הסוברת שהשמיטה תלויה ביובל איננה מבוססת על הפסוקים המחברים את מניין שנות השמיטה עם היובל. מהפסוקים הללו לכל היותר עולה תלות של היובל בשמיטה, לא להיפך. מה שמחבר את השמיטה ליובל הוא גם לא שמיטת הקרקע! מה שמחבר את השמיטה ליובל הוא שמיטת כספים!
המשמעות היא שמבחינת לוח השנים, הגיוני שהיובל יהיה תלוי בשמיטה, אך אין סיבה שהשמיטה תהיה תלויה ביובל, מבחינת לוח השנים. השמיטה עשויה להיות תלויה ביובל מבחינת משמעותה החברתית. בעולם בו משחררים את העבדים, בעולם בו משיבים את הקרקעות שנרכשו, בעולם בו פעם ביובל מבטלים את המעמדות החברתיות (ככל שניתן), סביר שלעתים תכופות יותר יהיה גם ויתור-שמיטה של החובות. הפערים החברתיים באים לידי ביטוי פעמים רבות במצב החובות הכספיים של כל אדם (האיתנות הפיננסית). אם אין ביטול רחב של המעמדות, אין גם ציווי להשמיט את החובות.
מן הדברים לכאורה עולות שלוש שיטות:
רבי יהודה: אין תלות בין שמיטה ויובל.
חכמים: היובל תלוי בשמיטה, השמיטה איננה תלויה ביובל.
רבי: השמיטה תלויה ביובל (אין לנו מקור מה הוא סובר על התלות בכיוון ההפוך).
ברם, בעלי התוספות מסבירים שרבי יהודה וחכמים, האומרים שהשמיטה איננה תלויה ביובל, מסכימים שאם אין חובה לקיים את היובל, גם אין חובה לקיים את השמיטה, כדברי רבי. כוונתם הרבה יותר מצומצמת. אם עם ישראל לא קיימו את היובל, בזמן בו יש חובה לקיים את היובל, חובת השמיטה עדיין קיימת.
ההנחה שברקע היא שאין זה מובן מאליו לקיים את השמיטה אם עם ישראל אינו מקיים את חובות היובל. כלומר, גם בתקופה בה ישנה חובה לקיים את היובל, אם לא עושים זאת, יש מקום למחשבה שלא תהיה חובה לקיים את השמיטה. לכאורה זה נותן את הצד השני לדברי רבי: בעולם בו בפועל אין ביטול של המעמדות (אחת ליובל), בין אם מצווים על כך או לא, אם זה לא מתקיים, האם יש סיבה לנטוש את הקרקע ולהשאיר אותה לכולם? כאשר העם מזלזל באחריות החברתית, האם יש משמעות לכך שכולנו ננטוש את השדות שלנו וכולנו נהנה מהם יחד? למסקנה מוסכם שכל עוד החובה ההלכתית של היובל בעינה, גם חובת שמיטת הקרקע בעינה. אך חכמים התייחסו לאפשרות שהדברים יהיו תלויים זה בזה.
עולה כאן שאלה נוספת. אם עם ישראל אינו מקיים את היובל, האם הם יקיימו את השמיטה? לכאורה התשובה לכך היא שיש הבדל בין השמיטה והיובל. היובל הוא אירוע של מדינה שלמה, ואינו בא לידי ביטוי משמעותי ביחס לאנשים בודדים. השמיטה, לעומת זאת, משפיעה על כולם, אך יש משמעות לקיומה בידי בודדים , גם אם יתר העם אינו מקיים אותה.
בחסדי השם, הרושם הוא שמידי שמיטה, יותר ויותר אנשים מעם ישראל מתעניינים במצווה חשובה זו. יהי רצון שבמהרה, לא רק שנתחייב ביובלות, אלא גם שעמנו יתחזק ואף יבחר לקיים את השמיטות והיובלים כהלכתם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
