ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- לך לך
בפרשת לך לך אנחנו נפגשים עם אברהם אבינו. המפגש מתרחש רק אחרי כל המאורעות שפקדו את העולם בשתי הפרשות הקודמות. חכמים חישבו על פי הפסוקים כמה זמן עבר מבריאת העולם עד לידתו של אברהם, והעלו כי הוא נולד בשנת 1948 לבריאה. בריאת העולם המתוארת בתורה היא הנקודה שבה האדם היה מסוגל לקלוט את הרעיון האלוקי. רק קרוב לאלפיים שנה לאחר שהאנושות הגיעה למדרגה זו, המדרגה המוסרית המינימלית, היה יכול אברהם להופיע בהיסטוריה.
לפי מדרש חז"ל שנות העולם מתחלקות לאלפיים שנות תוהו, אלפיים שנות תורה ואלפיים שנות משיח. לפי חלוקה זו, אלפיים השנים הראשונות היו שנות תוהו, עולם ללא סדר, מציאות שפועלים בה כוחות פראיים. לאורך פרשת נח התמתנו הכוחות הללו – המבול ריכך את העולם, מרכז העוצמה שנבנה סביב מגדל בבל התפזר לעמים שונים, גם הקיצור בתוחלת החיים מעיד על מעבר מכוחות חסרי שליטה למציאות מתונה ורגועה יותר. בנקודה זו אברהם פותח עידן חדש בעולם, שאותו מכנים חז"ל אלפיים שנות תורה.
הופעת אברהם היא נקודת התפנית בתולדות האנושות. בתחילת דרכו הוא נקרא אברם, כלומר אביה המרומם של האנושות. חז"ל מבטאים זאת בדרשתם על הפסוק "אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם" – השמיים והארץ נוצרו בשביל אברהם. מדרש אחר מכנה את אברהם אבינו "איתן האזרחי", ואומר שהופעתו מסמלת את תחילת זריחת השמש בעולם. משמעותם של מדרשים אלו היא שכעת, עם הופעתו של אברהם, מתחיל עידן חדש, מואר ומתוקן.
שלב המעבר לעידן החדש הוא שלב שמתרחש גם אצל כל אדם, בהתפתחותו האישית. קווי דמותו של אברהם אבינו מאפיינים גם את האדם הפרטי שהגיע זמנו להתקדם, להתבגר ולעצב את חייו.
נמרצות ועצמאות
לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. אלו המילים הראשונות שנאמרות מאלוקים לאברהם. הן מסמנות את אופייה של התקופה החדשה: מעבר מפסיביות להליכה. אחרי נח שהתכנס מפני האנושות שמלאה חמס, אברהם נוהג באופן שונה – הוא כל הזמן בתנועה. הולך, רץ, ממהר, מזדרז לקיים את מצוות ה'. כאן באה האקטיביות לעולם.
ההליכה של אברהם נמשכת לאורך כל הפרשה: בתחילת הפרשה הוא עולה לארץ; עקב הרעב הוא יורד למצרים, ומתמודד שם מול פרעה; אחר כך נפרד מלוט בן אחיו, ונלחם נגד ארבעת המלכים להצלת לוט; כורת את ברית בין הבתרים עם ה'; נולד לו בנו ישמעאל; בסוף הפרשה הוא כורת עם ה' את ברית המילה. המון פעילות, המון נמרצות.
מאפיין נוסף של העידן החדש הוא העצמאות. אברהם מקבל ציווי להתנתק מבית אביו ומכל מה שהיה מוכר לו, ולפנות לדרך עצמאית משלו במקום חדש ועם דפוסי התנהגות אחרים. חז"ל דורשים כי אברהם מכונה "עברי", מפני שכל העולם עמד מעבר אחד – והוא מהעבר האחר. משמעות המדרש היא שאברהם אינו רואה את עצמו מחויב לכלום, הוא אינו תלוי בשום דבר ואינו מכור לשום דבר. אברהם אבינו מתנער מכל מה שהיה ידוע עד כה ומתחיל לנסוע במסע שלו, הלוך ונסוע.
במהלך הפרשה יתמודד אברהם אבינו עם מלכים, בתחילה מול פרעה ולאחר מכן מול ארבעת המלכים. עובדה זו מעידה על מימד נוסף בדמותו של אברהם, מימד של מלך. אם אברהם נאבק עם מלכים, הרי שהוא עצמו מלך. אברהם מחדש בעולם את המלכות, אך לא במובן של עריצות ורודנות אלא של עצמאות ויכולת שליטה. התרבות האנושית שאברהם חי בה הייתה כנועה למציאות, ואברהם חידש שאפשר לשלוט במציאות, לנוע ולהתקדם בה.
מנח ללך לך
עשרה ניסיונות יתנסה אברהם אבינו במהלך דרכו. ניסיון אין פירושו רק אתגר, אלא גם עשייה שאין ודאות מתי היא תסתיים ואם בכלל תצליח. המספר עשר מבטא מכלול. אברהם אבינו נדרש לעבור את כל סוגי הניסיונות, האתגרים והקשיים שיש בעולם.
זהו המהלך שחווה כל אדם בעת שהוא נדרש לעבור משלב "נח" לשלב "לך לך", מתקופתו הבוסרית לחייו המעוצבים. תחילה הוא בנה את עצמו והתכנס פנימה, אך עתה הגיע הזמן לנוע החוצה. אחרי שבנה את אישיותו בינו לבין עצמו, מעתה הוא יצטרך לפעול, להיות עצמאי, לעמוד בניסיונות. אם כן, מילות המפתח שמלוות אותנו מעתה והלאה הן לך לך. בניגוד לנח שמשמעו מנוחה, כעת בא שלב של הליכה ועשייה. עולם התוהו הכין את התשתיות כדי שהאנושות תוכל לעבור לשלב הבא, השלב של אברהם העברי.
אברהם החל את דרכו באור כשדים, שם מלך נמרוד, שעליו נאמר כי הוא היה גבר ציד לפני ה'. פעולת הציד האלימה מאפיינת את התרבות האנושית שממנה מתנתק אברהם. זו דרך לשרוד בעולם מלא אוּר – אש, ביטוי המייצג עוצמות ומלחמות. חז"ל מתארים כי נמרוד לא רק צד בעלי חיים, אלא גם השליך לכבשן האש את כל מי שקרא עליו תיגר, ואף את אברהם אבינו הוא השליך אך הקב"ה הצילו. זו נקודת הפתיחה שממנה יוצא אברהם: הוא מפנה עורף לעולם של ציד, מלחמות ומאבקי כוחות אלימים.
התחנה הבאה של אברהם הייתה חרן. על פי חז"ל השם חרן בא מלשון חרון: "עד אברם חרון אף של מקום", עד אברהם הכעס שלט בעולם. אביו של אברהם נקרא תרח, ודורשים חז"ל שהיה תר אחרי הרוח, כלומר חי בתהייה בעולם חסר משמעות. גם את המציאות הזאת עוזב אברהם. מתוך עולם של ציד, כעס ותהייה צומחת דמות שתוביל את העולם לעידן של צדק, מוסר ואמונה.
הביטויים "ארצך, מולדתך ובית אביך" מבטאים את בית הגידול של האדם, והציווי לאברהם הוא לצאת משם. בית, ארץ ומולדת הן מילים קסומות, שמשדרות לאדם תחושת שייכות, אבל אברהם אבינו אינו נשאר באזור הנוחות. לא להיות שקוע בהרגלים, לא לחיות עוד מכוח האינרציה אלא להתחיל ללכת.
"לך לך מארצך" זו הקריאה ששומע כל יהודי מאז אברהם אבינו. שלב ה"לך לך" בחיים, שלב ההליכה והעשייה, מחייב יכולת לנוע לעבר הלא נודע. אין הכוונה למשימות התאבדות חסרות היגיון, אלא לנכונות לדרך ארוכה וקשה, עד ההגעה אל הטוב והנחלה. מי שרוצה להיות מצאצאיו של אברהם אבינו אינו נשאר באזור הנוחות. הוא אינו מהטיפוסים הנינוחים שרוצים את הטוב מיד, אלא נכון להליכה, לניסיונות ולאתגרים.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
