בדרכו של רבי עקיבא | הרב חיים דרוקמן | בית המדרש

מדורים
רבי עקיבא

קטגוריה משנית

4 דק' קריאה

רבי עקיבא הוא מגדולי החכמים שעמדו לישראל במהלך הדורות ועיקר מסורת התורה שבעל פה שבידינו היום עברה דרכו ודרך תלמידיו (סנהדרין פו, א). הגמרא (יבמות סב, ב) מספרת שרבי עקיבא זכה להקים מפעל עצום של תורה בהעמידו עשרים וארבעה אלף תלמידים בישראל ברחבי הארץ. למרבה הכאב קרס המפעל הגדול שלו לנגד עיניו במות כל תלמידיו בתקופה קצרה שבין פסח לשבועות. הגמרא מתארת את החלל הרוחני העצום שנותר בעקבות האסון: "והיה העולם שמם" – השתררה שממה רוחנית אדירה.
רבי עקיבא היה יכול בוודאי לשקוע באבל ובייאוש על תלמידיו הרבים שאבדו. אך הוא בחר לקום, ומתוך ההריסות הלך ולימד חמישה תלמידים חדשים. אך מה הם חמישה תלמידים כנגד עשרות אלפי התלמידים שהיו לו? כיצד יכולים חמישה תלמידים לפצות על עולם תורני שלם שחרב? איזה ערך יש להם? האם יש טעם להתאמץ ולטרוח בשביל דבר קטן כל כך?
והנה, הגמרא מגלה שחמשת התלמידים הללו "הם הם העמידו תורה אותה שעה". חמשת תלמידיו החדשים של רבי עקיבא צמחו להיות מגדולי תלמידי החכמים שעמדו לישראל במהלך הדורות, ובאמצעותם הצליח רבי עקיבא להקים עולם תורה חדש ועצום, שהשפעתו לדורות בלתי נתפסת!
מעשה זה מלמדנו כמה גדול כוחם של יחידים וכיצד אנשים מעטים, האזורים בכוח רצון אדיר וחדורים באמונה, יכולים לחולל מהפך ולשנות לחלוטין את המציאות לדורי דורות.

המהפך שבדורנו
בדורנו, חזרה ההיסטוריה על עצמה. הייתה במציאות דרך חד־סיטרית של עזיבת תורה ומצוות בקרב הנוער, גם בקרב נערים ונערות מבתים טובים ביותר. ילד שהתחנך בבית ספר יסודי דתי נפרד מכל היהדות שלו בסיימו את כיתה ח'. "הוא הוריד את הכובע", היינו אומרים. כיפה – מאן דכר שמיה? מי חלם אז בחלום הוורוד ביותר שאי פעם ילכו עם כיפה ברחוב? יהודים שלא עבדו במוסדות דתיים, אף אם היו יראי שמיים, היו הולכים בעבודתם גלויי ראש. והייתה חרדה גדולה: מה יהיה? מה עושים כדי לשנות מציאות נוראה זאת?
לשם כך הוקמה אז תנועת בני עקיבא, תנועת הנוער הדתית החלוצית, במגמה לבלום את הסחף הזה, לזקוף את קומתו של הנוער הדתי ולמנוע את התרחקותו מן התורה.
מרן הרב קוק זצ"ל, במכתבו לכנס מדריכים של בני עקיבא, כינה את בני עקיבא "יקירי לבבי". הרב משה צבי נריה זצ"ל סיפר שכאשר סיפר למרן הרב קוק זצ"ל על פעילותו בבני עקיבא ועל כך שארגן סניפים חדשים בכמה מקומות הגיב הרב בזו הלשון: "אין לך דבר קדוש מזה!"
הרואה הגדול, מרן הרב קוק זצ"ל, ראה כנראה בחזון רוחו את ההצלה הגדולה שתביא תנועת בני עקיבא לנוער הישראלי מהתרחקות מתורה ומצוותיה ותוביל אותו לבניין העם והארץ, מבחינה חומרית ורוחנית גם יחד.
היו בוודאי שפקפקו אם בני עקיבא יצליחו במשימתם, היו בוודאי שחשבו שהמצב אבוד וחסר תקנה. אך מתברר שההצלחה הייתה מעל ומעבר לכל המשוער. בני עקיבא אכן זקפו את קומתו של הנוער הדתי והנחילו לו אמונה בדרכו, ביטחון בצדקתו ונחישות במעשיו, ועל ידי כך שינו לחלוטין את המציאות בעם ישראל. קשה להעלות על הדעת איך היה נראה עם ישראל כיום בלי בני עקיבא.
בימים ההם ישיבה הייתה מציאות שלא מעלמא הדין. הישיבות הוותיקות הלכו והתרוקנו והנוער הארצישראלי מהיישוב החדש כלל לא העלה בדעתו ללכת לישיבה. יצא אז ספר על החינוך העברי ובו פרק על הישיבות, שהסתיים בקביעה כי "הישיבות הן נחלת העבר שאין לשוב אליהן". כמה סמלי הדבר שבאותה שנה קמה בכפר הרוא"ה ישיבת בני עקיבא שהייתה יסוד למהפכת התורה בישראל בדורנו.
מו"ר הרב משה צבי נריה זצ"ל הלך בדרכו של רבי עקיבא. גם במצב הקשה שהיה בזמנו – לא התייאש! הוא התחיל את פעילותו בבני עקיבא, הגביר בה את הצד התורני ועל ידי כך הביא לייסוד ישיבת בני עקיבא הראשונה. לעבודת הקודש שלו הצטרף מו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל, ועל ידי פעולתם לקרב את הנוער לתורה ותלמודה נבנה במשך השנים עולם תורה אדיר: ישיבות ואולפנות, ישיבות הסדר ומכללות, מכינות קדם־צבאיות ומדרשות.
החינוך בבני עקיבא הוא שעורר את הרצון ללמוד תורה, ומתוך כך קם עולם תורה ציוני שלם וחולל את מהפכת התורה בישראל. נבנה עולם תורני ציוני אדיר שמטביע את חותמו בכל התחומים במדינת ישראל. אפשר לומר בפה מלא על בני עקיבא את שנאמר על תלמידי רבי עקיבא: "והם הם העמידו תורה אותה שעה".
בוגרי מוסדות החינוך של בני עקיבא הם מופת באישיותם, במוסריותם, באידיאליזם שלהם. הם מובילים כיום בכל התחומים הערכיים והחלוציים במדינת ישראל. הם בולטים לטובה הן באורח חייהם הפרטי, התורני והמוסרי והן בתרומתם הלאומית בכל תחום שנצרך.

עם הפנים קדימה
תנועת בני עקיבא, על שלל מוסדותיה וענפיה, מדגישה בחינוכה לחניכיה ותלמידיה את היותנו חלק מכלל ישראל ואת משימתנו הגדולה לפעול לקדם את עם ישראל כולו למילוי ייעודיו. וכל זאת על ידי הארה באור תורה, שרק בכוחו להחזיר למוטב.
את המהפכה הזאת בני עקיבא מצווים להמשיך – ללכת בדרכם של תלמידי רבי עקיבא ולמלא את כל ארץ ישראל בתורה. זוהי משימה לאומית קדושה המוטלת עלינו ואתגר גדול העומד לפנינו. זהו הצורך האמיתי של עם ישראל כיום, התשובה השורשית האמיתית לכל בעיותינו המוסריות והלאומיות גם יחד.
על בני עקיבא להמשיך להניף גבוה את דגל הציונות הדתית בשלמותו – דגל המאחד תחתיו את התורה, העם והארץ, דגל המחבר תורה ומדינה ומשלב תורה עם צבא. זהו החזון היהודי השלם, האמת היהודית שסופה לנצח ולהיות נחלת העם כולו!
על בני עקיבא לסייע להנחיל אמת נצחית זאת לעם כולו, ועליה לעשות זאת בדרך החיובית, כפי שלימד אותנו מרן הרב קוק זצ"ל: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה". לנצח את השלילה באופן אמיתי אפשר רק על ידי הגברת החיוב. חושך אפשר לגרש רק על ידי אור. ואם "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" (חובות הלבבות ה, ה) – על אחת כמה וכמה הרבה אור! עלינו אפוא להמשיך להאיר בעם ובמדינה באור תורת ארץ ישראל בעוצמה רבה.
הגמרא אמרה שחמשת תלמידי רבי עקיבא "העמידו תורה אותה שעה", ובמדרש (בראשית רבה סא, ג) הודגש ש"הם עמדו ומילאו כל ארץ ישראל תורה". זו המשימה הגדולה המוטלת גם עלינו כיום, וזה האתגר הגדול הניצב לפנינו: למלא את כל ארץ ישראל תורה, ולהגיע למציאות של "וכל בנייך לימודי ה'" (ישעיהו נד, יג). קדימה בני עקיבא!

מתוך העיתון בשבע

רבי עקיבא