ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
אחת מהן הופכת את זיכרון סיפור המופיע בפרשת השבוע שלנו – פרשת בהעלותך – למצוות עשה נוספת. יסוד הטיעון הוא כנראה בשל נוסחהּ של מצוות זכר מעשיו של עמלק: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כה, יז). מצווה זו, שאנו מקיימים בהידור רב, דומה מאוד בניסוחה למצוות זכירה אחרת הכתובה באותה פרשה: "זכור את אשר עשה ה'' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים" (שם כד, ט), ומסתבר שאם הראשונה נמנית כמצוות עשה, חובה עלינו למנות גם את האחרונה. ואכן, כך כתב רמב"ן על מצווה זו: "נצטווינו לזכור בפה ולהשיב אל ליבנו מה שעשה יתעלה למרים כשדיברה באחיה עם היותה נביאה ואחיה גומל חסדה ועל ידה ניצל, כדי שנתרחק מלשון הרע ולא נהיה מאשר נאמר עליהם: 'תשב באחיך תדבר בבן אמך תיתן דופי'" (הוספות לספר המצוות, מצוות עשה ז). קריאת פרשתנו היא אפוא מצוות עשה אליבא דרמב"ן, ומטרתה היא להתרחק מלשון הרע.
"המדבר בגנותו של חברו על אחת כמה וכמה"
פרשתנו היא מקור לא רק לחובת העשה הזו, אלא גם למבט מיוחד על הגדרת לשון הרע. שכן, על אף העובדה שהיא הפכה למופת וליסוד בתחום דיני לשון הרע – לא ברור מהו הלשון הרע שאמרה מרים. הקושי קיים כבר בפשוטו של מקרא. כותרת הפרשה היא "ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח". הפסוק הזה לעצמו קשה מאוד, שכן אין אנו יכולים להבין ממנו דבר: מי היא האישה הכושית? מה רע בלקיחת אישה כושית? מדוע זה העסיק את מרים? ברם, הקושי מתגבר בשל העובדה שבפסוק הבא נאמרה השוואה בין משה ובין אהרן ומרים, אך לא ברור מפני מה היא נחשבת ללשון הרע, וכיצד היא קשורה לפסוק הקודם: "ויאמרו הרק אך במשה דיבר ה'? הלא גם בנו דיבר". בשל כך אנו מוצאים גיוון גדול מאוד בדברי הפרשנים המבקשים לעמוד על יסוד דבריה של מרים והגדרת דבריה כלשון הרע.
טבעי הדבר כי נמשיך לצעוד בדברי רמב"ן, שהוא אבי הלכה יסודית זו. ברם, רמב"ן על התורה אינו כותב דבר על פסוקים אלה, ולא ברור מדבריו מה הנושא. הוא רומז על כך בהמשך פירושו: "ואמר הכתוב זה בעבור אהרן ומרים כי משה רבנו ראוי לנבואה בכל עת ודעתו נכונה לדבקה בשם הנכבד בכל שעה, כמו שפירשו רבותינו בטעם פרישתו מן האישה" (במדבר יב, ד), ובכך הוא מלמד כי הוא יונק מדברי רבותינו, שקישרו את שני הפסוקים דלעיל יחד: מרים ואהרן דיברו על התנהגותו של משה רבנו ביחס לאישה הכושית, שכן הוא פרש ממנה. ציטוט דבריהם בפסוק ב מלמד על כעין השוואה שעשו: גם עימנו דיבר ה' ולא פרשנו, ואילו משה אחינו פרש. רמב"ן מדייק את הדברים יותר בדבריו בספר המצוות דלעיל (לאור דברי הספרי): "מה מרים שלא דיברה אלא בפניו של משה ולהנייתו של משה ולשבחו של משה ולבניינו של עולם כך נענשה - המדבר בגנותו של חברו ברבים על אחת כמה וכמה".
לפי זה, ישנם ארבעה היבטים מיוחדים לקולא בדבריה של מרים: ראשית, לא היה זה דיבור מאחורי גבו של משה רבנו אלא בפניו; שנית, רצונה של מרים לא היה להנמיך את קומתו של משה רבנו, כי אם למנוע ממנו להתייסר בפרישות, לטובתו; שלישית, היא לא המעיטה בדמותו, ולא אמרה עליו דברים שמהם ניתן ללמוד עד כמה הוא לא ראוי להתנהגות זו, כי אם להפך: בדבריה היא מזכירה כי הקב"ה דיבר עימו, וזו מעלה גדולה וזכות גדולה; ורביעית, מטרתה לא הייתה נקודתית בלבד, כי אם בניינו של עולם.
ויכוח כן, הכפשה לא
מה אפוא אנו יכולים ללמוד מכך על עולם הדיבורים שאנו אפופים בו בכל עת? התורה לא אסרה להיפגש ולדבר בין חברים. היא לא אסרה ויכוחים פוליטיים וחשיפת שחיתות לאור השמש. בין כשמדובר על דרך ארץ שקדמה לתורה, שכוללת בתוכה גם את השיח הפשוט בין אנשים, ובין כשמדובר בקיום של "וביערת הרע מקרבך" או "ולא תעמוד על דם רעך", אנו מוצאים הלכות רבות המתירות ולעתים אף מחייבות שלא לשתוק ולהאיר את פני המציאות. ברם, התורה ציוותה עלינו בראש ובראשונה לזכור את מה שעשה הקב"ה למרים, וללמוד את יסודות הדיבור שאנו מצווים בו. דברי הספרי המצוטטים על ידי רמב"ן מלמדים אותו להימנע מארבע טעויות שנאמרות בתחום הדיבור:
העובדה כי דברים נאמרים בפניו של אדם אינה משמשת טיעון להתיר לאומרם גם מאחורי גבו וכשאין הוא שומע. גם אם אדם אומר "אמרתי לו את זה בפרצוף" הדבר אינו מתיר להפיץ דברים רעים על אדם אחר, ודיני לשון הרע רלוונטיים מאוד גם בהקשר הזה. שנית, העובדה כי הדברים הנאמרים מכוונים לטובת אותו אדם – אינה מתירה אותם באופן מיידי. ודאי שמותר לקיים שיחה על הדרך לגאול אדם אחר ממצוקתו, או לסייע בעדו להבריא מהתמכרותו, אולם כאשר אין מדובר בדברים המכוונים לפעולה מעשית, אלא רק להבעת חוסר השלמה עם העובדה שאין הוא חי בדרך שהייתה יכולה להיטיב עימו – הדברים הם לשון הרע. שלישית, העובדה כי נאמרים דברי שבח תוך כדי אמירת הלשון הרע אינה מהווה יסוד להתיר. לעיתים הדברים אף הפוכים, וכבר שלמה המלך הזהיר מכך: "מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכים קללה תיחשב לו" (משלי כז, יד). ולבסוף – גם כאשר הדברים מכוונים לתיקונו של עולם, לא הכול מותר. לעולם הוי מחשב שכר תיקון העולם כנגד הפסד לשון הרע שנאמר.
בדורנו אנו זקוקים לתזכורת זו יותר מתמיד. אפשרויות הביטוי והפרסום של דברים, בעיקר לאור ההתפתחות העצומה של הרשתות החברתיות, העצימה עוד ועוד את כמות הדברים הנאמרים, ומטבע הדברים הם מידרדרים פעמים רבות ללשון הרע חמור. לא זו בלבד, אלא שבניגוד לעבר, שאז התקיים הביטוי "מחר עוטפים בזה דגים" – הנכתב היום אינו נמחק, והוא צף פעם אחר פעם מכוחם של מנועי החיפוש.
כאמור לעיל, התורה וההלכה לא אסרו את הדיון הציבורי, את המחלוקות, את הביקורת, את קיום ביעור הרע ואת איסור השתיקה כאשר אנו עומדים על דם רעינו. ברם, מצוות התורה לזכור את מעשה מרים צריכה להיות לנגד עינינו בכל עת ובכל זמן, גם בשל העובדה שמדובר במצוות עשה, וגם בשל העובדה שהרמב"ם פסק כי "אמרו חכמים: שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא - עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם" (הלכות דעות ז, ג).
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
