ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
אחת מהן הופכת את זיכרון סיפור המופיע בפרשת השבוע שלנו – פרשת בהעלותך – למצוות עשה נוספת. יסוד הטיעון הוא כנראה בשל נוסחהּ של מצוות זכר מעשיו של עמלק: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כה, יז). מצווה זו, שאנו מקיימים בהידור רב, דומה מאוד בניסוחה למצוות זכירה אחרת הכתובה באותה פרשה: "זכור את אשר עשה ה'' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים" (שם כד, ט), ומסתבר שאם הראשונה נמנית כמצוות עשה, חובה עלינו למנות גם את האחרונה. ואכן, כך כתב רמב"ן על מצווה זו: "נצטווינו לזכור בפה ולהשיב אל ליבנו מה שעשה יתעלה למרים כשדיברה באחיה עם היותה נביאה ואחיה גומל חסדה ועל ידה ניצל, כדי שנתרחק מלשון הרע ולא נהיה מאשר נאמר עליהם: 'תשב באחיך תדבר בבן אמך תיתן דופי'" (הוספות לספר המצוות, מצוות עשה ז). קריאת פרשתנו היא אפוא מצוות עשה אליבא דרמב"ן, ומטרתה היא להתרחק מלשון הרע.
"המדבר בגנותו של חברו על אחת כמה וכמה"
פרשתנו היא מקור לא רק לחובת העשה הזו, אלא גם למבט מיוחד על הגדרת לשון הרע. שכן, על אף העובדה שהיא הפכה למופת וליסוד בתחום דיני לשון הרע – לא ברור מהו הלשון הרע שאמרה מרים. הקושי קיים כבר בפשוטו של מקרא. כותרת הפרשה היא "ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח". הפסוק הזה לעצמו קשה מאוד, שכן אין אנו יכולים להבין ממנו דבר: מי היא האישה הכושית? מה רע בלקיחת אישה כושית? מדוע זה העסיק את מרים? ברם, הקושי מתגבר בשל העובדה שבפסוק הבא נאמרה השוואה בין משה ובין אהרן ומרים, אך לא ברור מפני מה היא נחשבת ללשון הרע, וכיצד היא קשורה לפסוק הקודם: "ויאמרו הרק אך במשה דיבר ה'? הלא גם בנו דיבר". בשל כך אנו מוצאים גיוון גדול מאוד בדברי הפרשנים המבקשים לעמוד על יסוד דבריה של מרים והגדרת דבריה כלשון הרע.
טבעי הדבר כי נמשיך לצעוד בדברי רמב"ן, שהוא אבי הלכה יסודית זו. ברם, רמב"ן על התורה אינו כותב דבר על פסוקים אלה, ולא ברור מדבריו מה הנושא. הוא רומז על כך בהמשך פירושו: "ואמר הכתוב זה בעבור אהרן ומרים כי משה רבנו ראוי לנבואה בכל עת ודעתו נכונה לדבקה בשם הנכבד בכל שעה, כמו שפירשו רבותינו בטעם פרישתו מן האישה" (במדבר יב, ד), ובכך הוא מלמד כי הוא יונק מדברי רבותינו, שקישרו את שני הפסוקים דלעיל יחד: מרים ואהרן דיברו על התנהגותו של משה רבנו ביחס לאישה הכושית, שכן הוא פרש ממנה. ציטוט דבריהם בפסוק ב מלמד על כעין השוואה שעשו: גם עימנו דיבר ה' ולא פרשנו, ואילו משה אחינו פרש. רמב"ן מדייק את הדברים יותר בדבריו בספר המצוות דלעיל (לאור דברי הספרי): "מה מרים שלא דיברה אלא בפניו של משה ולהנייתו של משה ולשבחו של משה ולבניינו של עולם כך נענשה - המדבר בגנותו של חברו ברבים על אחת כמה וכמה".
לפי זה, ישנם ארבעה היבטים מיוחדים לקולא בדבריה של מרים: ראשית, לא היה זה דיבור מאחורי גבו של משה רבנו אלא בפניו; שנית, רצונה של מרים לא היה להנמיך את קומתו של משה רבנו, כי אם למנוע ממנו להתייסר בפרישות, לטובתו; שלישית, היא לא המעיטה בדמותו, ולא אמרה עליו דברים שמהם ניתן ללמוד עד כמה הוא לא ראוי להתנהגות זו, כי אם להפך: בדבריה היא מזכירה כי הקב"ה דיבר עימו, וזו מעלה גדולה וזכות גדולה; ורביעית, מטרתה לא הייתה נקודתית בלבד, כי אם בניינו של עולם.
ויכוח כן, הכפשה לא
מה אפוא אנו יכולים ללמוד מכך על עולם הדיבורים שאנו אפופים בו בכל עת? התורה לא אסרה להיפגש ולדבר בין חברים. היא לא אסרה ויכוחים פוליטיים וחשיפת שחיתות לאור השמש. בין כשמדובר על דרך ארץ שקדמה לתורה, שכוללת בתוכה גם את השיח הפשוט בין אנשים, ובין כשמדובר בקיום של "וביערת הרע מקרבך" או "ולא תעמוד על דם רעך", אנו מוצאים הלכות רבות המתירות ולעתים אף מחייבות שלא לשתוק ולהאיר את פני המציאות. ברם, התורה ציוותה עלינו בראש ובראשונה לזכור את מה שעשה הקב"ה למרים, וללמוד את יסודות הדיבור שאנו מצווים בו. דברי הספרי המצוטטים על ידי רמב"ן מלמדים אותו להימנע מארבע טעויות שנאמרות בתחום הדיבור:
העובדה כי דברים נאמרים בפניו של אדם אינה משמשת טיעון להתיר לאומרם גם מאחורי גבו וכשאין הוא שומע. גם אם אדם אומר "אמרתי לו את זה בפרצוף" הדבר אינו מתיר להפיץ דברים רעים על אדם אחר, ודיני לשון הרע רלוונטיים מאוד גם בהקשר הזה. שנית, העובדה כי הדברים הנאמרים מכוונים לטובת אותו אדם – אינה מתירה אותם באופן מיידי. ודאי שמותר לקיים שיחה על הדרך לגאול אדם אחר ממצוקתו, או לסייע בעדו להבריא מהתמכרותו, אולם כאשר אין מדובר בדברים המכוונים לפעולה מעשית, אלא רק להבעת חוסר השלמה עם העובדה שאין הוא חי בדרך שהייתה יכולה להיטיב עימו – הדברים הם לשון הרע. שלישית, העובדה כי נאמרים דברי שבח תוך כדי אמירת הלשון הרע אינה מהווה יסוד להתיר. לעיתים הדברים אף הפוכים, וכבר שלמה המלך הזהיר מכך: "מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכים קללה תיחשב לו" (משלי כז, יד). ולבסוף – גם כאשר הדברים מכוונים לתיקונו של עולם, לא הכול מותר. לעולם הוי מחשב שכר תיקון העולם כנגד הפסד לשון הרע שנאמר.
בדורנו אנו זקוקים לתזכורת זו יותר מתמיד. אפשרויות הביטוי והפרסום של דברים, בעיקר לאור ההתפתחות העצומה של הרשתות החברתיות, העצימה עוד ועוד את כמות הדברים הנאמרים, ומטבע הדברים הם מידרדרים פעמים רבות ללשון הרע חמור. לא זו בלבד, אלא שבניגוד לעבר, שאז התקיים הביטוי "מחר עוטפים בזה דגים" – הנכתב היום אינו נמחק, והוא צף פעם אחר פעם מכוחם של מנועי החיפוש.
כאמור לעיל, התורה וההלכה לא אסרו את הדיון הציבורי, את המחלוקות, את הביקורת, את קיום ביעור הרע ואת איסור השתיקה כאשר אנו עומדים על דם רעינו. ברם, מצוות התורה לזכור את מעשה מרים צריכה להיות לנגד עינינו בכל עת ובכל זמן, גם בשל העובדה שמדובר במצוות עשה, וגם בשל העובדה שהרמב"ם פסק כי "אמרו חכמים: שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא - עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם" (הלכות דעות ז, ג).
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
