ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- תשעה באב
המארח לא הביא בחשבון מה עלול לקרות מהביוש של בר־קמצא. החכמים שלא מחו לא הביאו בחשבון איזו נקמה תצמח מזה. זכריה בן אבקולס – שעליו נאמר במפורש שענוותנותו גרמה לחורבן – לא חשב שזוהי שעת סכנה שאין לדקדק בה בחומרות יתרות ולכן יש לקבל את הקורבן הפגום. שורפי האסמים התכוונו לגרום בכך להמרצת המלחמה, כפי שפירש רש"י, ולא חשבו שהרעב יגרום לחורבן. יש לשים לב כי הסיפור על שריפת האסמים בא רק בסוף, כשהמצור כבד על העיר, האויב הרומאי בשער והפתח האחרון למילוט והצלה אבד. אין לשכוח כי במסע הכיבוש הגדול של הרומאים לא הייתה עיר ששרדה את ההתקפות הכבדות ואת מכונות המלחמה האימתניות שלהם, כך שאוצרות המזון לא היו בהכרח מצילים את העיר והמקדש. בעצם, האסמים היו השין־גימל החשוף בשער, לא הגורם הראשי.
ובכן, מי היה הגורם? בר־קמצא, שהסיפור קרוי על שמו. יהודי שהייתה לו מריבה עם יהודי אחר ורצה לנקום בו ובאחיו שלא עזרו לו, והביא את הרומאים להילחם בהם ולנקום את נקמתו.
הוא גם לא היחיד שעשה זאת באותה תקופה. פלביוס (תולדות מלחמת היהודים ספר א) מתאר את מריבת הורקנוס ואריסטובלוס, אשר עירבו במאבקם על הכתר את הרומאים, שלבסוף הפכו לשליטים עליהם, עד שבהמשך השנים גרמה עריצות הרומאים להתקוממות המרד הגדול ולחורבן.
שורש חורבן בית ראשון ושני
לא רק פלביוס. הרמב"ן, בפירושו לפרשת וישלח, נועץ את האסון של השושלת החשמונאית בהתנהלות שגויה, שחז"ל ייחסו כבר ליעקב אבינו, אשר פנה לעשיו ביוזמתו. הפנייה הזו הובילה לפחד מוות כפשוטו ולצורך לשלוח מתנות רבות לפייס את עשיו. כך, אומר הרמב"ן, קרה גם למלכים בסוף ימי החשמונאים, שעירבו את הרומאים במריבות ביניהם. החלו בכך הורקנוס ואריסטובלוס, בניה של שלומציון, עד שלבסוף השתלטו הרומאים והחריבו את הבית השני.
"וכבר תפסוהו החכמים על זה. אמרו בבראשית רבה (עה ג) 'מחזיק באוזני כלב וגו'' (משלי כו יז). אמר לו הקדוש ברוך הוא, לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו 'כה אמר עבדך יעקב'. ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום , כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א, ח) ומהם שבאו ברומה, והיא הייתה סיבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון סה)" (רמב"ן בראשית לב).
גם בפירושו לתוכחה בפרשת בחוקותיי הצביע הרמב"ן על עירוב הגויים במאבקים הפנימיים כסיבת החורבן: "ודע והבן כי האלות האלה ירמזו לגלות ראשון... אבל הברית שבמשנה תורה ירמז לגלותנו זה ולגאולה שנגאל ממנו... ועוד ראיה שאמר (דברים כח, לו) 'יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך', כי הלך אגריפס המלך בסוף בית שני לרומי (לגייס את הרומאים לעזרתו במאבק על הכתר), ועל הליכתו שם נחרב הבית " (רמב"ן ויקרא כו).
לאחר מלחמות רבות בין ממלכות ישראל ויהודה, שבהן נהרגו מאות אלפים משני הצדדים, החליט מלך ישראל פקח בן רמליהו לשים לזה סוף, והביא לעזרתו את הארמים. ישעיהו (פרק ז) הזהיר את אחז מלך יהודה שלא לנקוט מהלך דומה, ולא להביא לעזרתו את מלך אשור. אבל אחז סירב, וכרת ברית עם מלך אשור. בטווח הקצר – הוא ניצח את הצבא הגדול של מלך ישראל ומלך ארם. אבל מלכות ישראל חרבה בידם במהלך קצר של כמה שנים, והאשורים הגלו את חלקה הגדול, מה שהשאיר את יהודה חשופה וקטנה. בשלב הבא היא תיכבש וכמעט תיחרב בידי סנחריב מלך אשור: "ארצכם שממה עריכם שרופות אש... ונותרה בת ציון כסוכה בכרם", תיאר ישעיהו (א, ז-ח) את מצור סנחריב. אלא שנס של הרגע האחרון בחצי הלילה הציל אותה. נס זה היה רק מעצור בתהליך הנפילה שכבר עמד בשער, בדמותו של מלך בבל שיעלה מאוחר יותר ויכבוש בתנופה את מלכות יהודה.
בעצם הכול החל אצל יוסף ואחיו. המריבה עצמה הייתה השלב הראשון, והיא שלילית ביותר. אלא שכל זמן שהמריבה נשארת בתוך המשפחה – אין מדובר באסון קיצוני שישבור את המערכת. היא תישבר כשמישהו יכניס "נשק שובר אחווה".
במכירת יוסף ניסו האחים לפתור את הריב הפנימי בעזרת גורם חיצוני שישים לזה סוף. משם החלה גלות מצרים. יוסף היה החלוץ שהביא אחריו את כל המשפחה.
מפני חטאינו גלינו
הנביאים וחז"ל מלאים בתיאורי החטאים שבגללם גלינו. לא רק שנאת החינם המצוטטת כל כך: גם עוון אי־שמירת שמיטה, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (אבות, פרק ה), כמו גם ביטול תינוקות של בית רבן מלימודם, ביזוי תלמידי חכמים, חילול שבת (שבת קיט, ב) ועוד. משל למה הדבר דומה? לניתוח שלאחר המוות שבו רואים את שלל הבעיות שהובילו לכך. ציטוט ומיקוד באחת מהן בלבד – חוטא לניתוח המצב ומונע למידת הלקחים הנדרשים.
עירוב גויים בסכסוכים פנימיים הוא כבר העונש, הכרוך עם חטא הפרת האחווה. החוטאים יביאו את החורבן על עצמם במעשיהם הרעים, בעודם סבורים כי המהלך הזה עצמו הוא שיציל אותם. כממלכת ישראל בזמנה, כאחי יוסף בזמנם, כהורקנוס, אריסטובלוס ואגריפס בזמנם.
במשך ההיסטוריה היו יהודים לא מעטים שניסו את הפטנט הזה – קבלת עזרה מגויים כדי להילחם באחיהם. היו אלה המשכילים שהפעילו את השלטונות כדי לסגור בתי כנסת ותלמודי תורה שלא הסכימו "להתקדם" (י. כץ, 'הקרע שלא נתאחה'). היו אלה גם אנשי היבסקציה היהודים שנרתמו לעזרת הגויים כדי לכפות את אחיהם להפוך לקומוניסטים.
בתשעה באב אנו צמים כדי לשים לב "למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות" (רמב"ם תעניות ה).
גם כעת, כמו בעבר, יש מי שנעזרים בגויים כדי להשליט את דרכם על אחיהם היהודים. גם אם מחשבתם לטובה – אין לך שפלות עמוקה מזו. כאשר מפירים את קשר האחווה הטבעי בין יהודי ליהודי, החורבן כבר בשער. זאת גם אם היה מדובר בגויים אוהבי ישראל. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשיתוף גורמים עוינים שמכריזים כי רצונם בסילוקנו מכאן ובאובדנה של מדינת היהודים.
אשרי אדם מפחד תמיד.
מתוך העיתון בשבע
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











