ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק
לא פלא אפוא כי דברי מרן הרב זצ"ל הולכים ומתקיימים, ומה שאחרים ראו כדבר שאין לו קיום, ראה בעל הראי"ה הזכה כעץ מניב פירות שעתיד להוביל לגאולתם של ישראל.
דוגמה יפה לכך אפשר לראות בחילוק שבין הרב זצ"ל לסופר ברנר המוזכר לעיל. לברנר היה ידיד חרדי קיצוני בשם יעקב מלכוב, שהיה מתנגד גמור לציונות. מלכוב סיפר על שיחה מיוחדת שהתקיימה בינו ובין ברנר לאחר ועידת סן רמו, שבה הוחלט על החלת מנדט בריטי בארץ שיפעל לטובת הקמת בית לאומי לעם היהודי. בשיחה שנתגלגלה אמר לו הסופר שהוא אינו מאמין בכל הרעש הזה, ובכלל איננו מאמין שישיבו לישראל את ארצו, ושיהיה במשך העת עם חי על אדמתו (מתוך אתר 'אור האורות').
ומי צדק בוויכוח? אותו סופר מפוכח אולי, אך רואה שחורות, "בן הפוגרומים"? אולי העסקן החרדי, שתיאר את התפתחות הציונות בשיבת העם לארצו כמעשה שטן שבוודאי ייבול בתוך זמן קצר? ושמא מרן הרב, שראה את אור הישועה הזרוחה עולה ומתעלה?!
לראות אור
הרבה צפיות צפה מרן הרב, והרבה משימות הוריש לנו. משימות לאומיות גדולות, ואולי בעיקר משימות תורניות. אך כמדומה שהמשימה הגדולה מכולן היא העמידה על אותה תכונה עצמה שהייתה למרן הרב: להיות מסוגל לראות אור. להיות מסוגל לעמוד על תוכה הפנימי של המציאות.
מרן הרב כותב כי למציאות הזו של צפיית העתיד הגנוז בהווה ותיקון המציאות על פיו, קוראים רוח הקודש: "חוכמת צדיקים מקשקשת לפניהם כזוג, בחדוות רוח הקודש, ורואים הם את העתיד באור ההווה, ומחיים בזה את ההווה של העולם באור העתיד, וממשיכים נועם עולם הבא בעולם הזה" (אורות הקודש א קכט, אור העתיד וההווה). ואכן, לא לשווא בפרקי הצפייה לישועה שבאורות הקודש כרך ג, מדברות רבות מהפסקאות על רוח הקודש: דמיון שכל ורוח הקודש; שאיפה לרוח הקודש; שאיבת רוח הקודש; רוח הקודש על המשיג העובד, וכד'.
מו"ר הרב יהושע ויצמן הצביע כמה וכמה פעמים על דברי מרן הרב זצ"ל, שרוח הקודש בדורנו, ובייחוד בארץ ישראל, אינו מצב של פריווילגיה, אלא מציאות הכרחית שחסרונה הוא מחלה של ממש: "חסרון רוח הקודש בישראל הוא לא חסרון שלמות, כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחה להירפא, כי אני ד' רופאך" (אורות הקודש ג, צפיה לישועה).
האמירה שחסרון רוח הקודש איננו רק חסרון שלמות לא מאפשרת בריחה ואמירה ש"אלו דברים לעתיד לבוא", שזו "מציאות עליונה שצריך כמובן לשאוף אליה, אבל מה לנו ולה?!". הרב זצ"ל עצמו סותר את התפיסה המחלישה הזו כבר בתחילת הפסקה:
"לגבי ישראל, צריכים כעת בזמן הפריחה הלאומית, בהתחלתה, לעורר את השאיפה למטרה הרוחנית העליונה, שהוא הסיגול לרוח הקודש, קבוע ברוב בעלי הכישרון שבאומה" (שם, שם).
זוהי שאיפה שהציב הרב כבר "בזמן הפריחה הלאומית, בהתחלתה". זו לא שאיפה לעתיד לבוא רחוק, עם ביאת המשיח וצפונה, אלא מיד עם תחילת שיבת ציון.
הרב גם קבע כי הדבר מתייחס ל"רוב בעלי הכישרון שבאומה". מי אלו? רוב בעלי הכישרון, כנראה אלו תלמידי החכמים. למעשה ייתכן שאלו הם דברי חז"ל על בסיס נבואת יואל: "אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה נתנבאו יחידים ולעולם הבא כל ישראל נעשין נביאים, שנאמר (יואל ג, א-ב): 'והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם זקניכם וגו''. כך דרש רבי תנחומא ברבי אבא" (במדבר רבה טו, כה).
נכון שבדרך כלל הדיבור סביב מונחים כמו רוח הקודש מרחיק ומרתיע, כי "מה לנו ולזה". ובכן, בהסתייגות יש לומר שגם אם זה היה נכון פעם, בימינו זה כנראה לא לגמרי כך. ואפילו אם זה נכון לגבי רוב האנשים, והעיסוק ברוח הקודש ראוי רק ליחידים - סוף סוף הדרך להגיע למציאות שבה יהיו אנשים בעלי רוח הקודש מתהלכים בתוכנו, עוברת דרך ציבור שלם שחותר למטרה. כבר הורונו חז"ל כי בנוהג שבעולם, אלף נכנסים לבית המדרש ורק אחד יצא להוראה (ויקרא רבה, פרשת ויקרא). ומדברי מרן הרב עצמו בפסקה מאוחרת יותר מובן כי שאיבת רוח הקודש גלויה של יחידים, הנקראים כנראה בלשון הרב "בעלי רוח הקודש", היא עצמה נובעת מהשתפכות הארה עליונה זו באופן מסוים על אומה שלמה (אורות הקודש ג, ח).
איך עושים את זה?
השאלה הגדולה באמת צריכה להיות: איך עושים את זה? הרב עצמו תבע את ההכרזה על כך ממש באותה הפסקה, מאחר שעצם ההכרזה על המטרה כבר תעורר אותנו למצוא את הדרכים לכך: "ההכרזה של המילה תעורר את הביאורים השונים שלה, וכל צד מצדדיה יאיר באור מיוחד, ועל פי רוב יגלה כל ביאור איזה חלק מהאמת הגדולה והחיה של אוצר הטוב והקדוש הזה" (שם, שם).
בהחלט ייתכן שכרגע אין לנו תשובה נכונה לדרך שבה נוכל לסגל רוח הקודש ברוב בעלי הכישרון; אך ברור שכאשר מציבים מטרה ויעד נכון, הדרך הופכת סלולה, וסופה שתגיע אל יעדה.
מכל מקום, פטור בלא כלום אי אפשר, ואולי ניתן לומר שתי נקודות משמעותיות שהרב זצ"ל הציב בעצמו.
דרך אחת שתאפשר את תכונת רוח הקודש באיזו מידה שהיא, היא לימוד רזי תורה. לא לשווא כתב הרב זצ"ל גם על גילוי רזי תורה כי בדור האחרון הוא דבר מוכרח (אורות הקודש א, קכב). הסיבה לכך היא, כאמור, כי רזי התורה מכילים את המגמות העולמיות כולן (אורות הקודש א, קכג). מאחר שהתורה עצמה היא ספר תבנית הבריאה, התוכנית האדריכלית של היקום כולו (בראשית רבה א, א), ממילא ברור כי היא כונסת בתוכה במקום כלשהו את תוכנית ההתפתחות העולמית. והיכן? בחוכמת האמת ופנימיות התורה.
בדורנו השאיפה צריכה להיות התרחבות ענפה של לימוד פנימיות התורה על כל חלקיה. עוד ועוד בתי מדרש צריכים להיפתח בתחום זה. יותר חיבורים ויותר דחיפה מתוך כלל ציבור הלומדים. כל סגנונות הלימוד בתחום זה וכל הביאורים ללימוד זה זקוקים לנו, ראויים לנו ויפים לנו.
דרך שנייה מופיעה פסקה אחת לאחר הפסקה שבה הרב תובע את הופעת מציאות רוח הקודש. הרב קובע כי התבוננות מאחדת על המציאות, על חלקי התורה עם חלקי החוכמה, התרבות ודרך ארץ, היא זו שיכולה לסגל התבוננות פנימית על המתרחש במציאות, בהוויה, ומתוך כך "שאיבת רוח הקודש ממעמקי נשמתו" (אורות הקודש ג, ה). מדוע זה כך? משום שהסתכלות בעין אנושית רגילה רואה מאבקים סותרים בכל חלקי המציאות. כוחות ואינטרסים שונים נאבקים זה בזה: הקודש לעומת החול, הרוח לעומת החומר, התורה לעומת החוכמה, הימין והשמאל, ישראל והעמים ועוד ועוד. רק מי שמכיר כי ישנו זרם אלוקי בהוויה המחולל את כל תופעותיה, רק מי שמסגל לעצמו את ההתבוננות הזו - יוכל להתחיל להרגיש את נשמתו, שהיא מעין תשקיף העולם הרוחני השוכן בארץ, מהדהדת בתוכו: "האדם אפשר לו לבוא לידי מידה כזו עד שיגלה בקרבו את המרכזיות של כל ההוויה שבקרבו. ואז ירגיש ברוחו את כל המתרגש, כל העשוי, כל המוברק, וכל המתנועע בכל מלא היש לכל פרטי דרגאותיו. כי לא יעשה ה' אלוקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" (שם, ו).
בסופו של דבר הרי נגיע למטרה הזו, נזכה לגאולה שלמה ולהשתפכות רוח הנבואה על כל בשר. האם לא יפה שעה אחת קודם?!
הכותב הוא ר"מ בישיבת מעלות, ראש פרויקט 'רבנן דאגדתא'
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
