ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- ל"ג בעומר
תופעה כזאת לא נחזית בקברו של רבי יהודה הנשיא בטבריה, מחבר המשנה שכל ישראל תלמידיו, לא בקברו של הרמב"ם או של רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך שכל ישראל הולכים אחר פסקיהם, וגם לא בקברי התנאים וחכמי הש"ס ושאר הצדיקים הפזורים במקומות השונים. דווקא אצל התנא שעיקר משנתו קבלית ונסתרת, רחוקה מהבנת המון העם ומאורח חייהם, דווקא אצלו ההילולה הפכה המונית עד כדי דוחק שלצערנו כבר הביא למצבי סכנה. כולם נדחקים ביום שמחתו, והמליצה שבפיהם: "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק".
נכון, יש שיאמרו שזה דווקא משום שמשנתו של התנא רשב"י מעולפת ספירים ונעלמת היא מציעה ישועות, ניסים ונפלאות לאנשים הזקוקים לכך, לפטור את העולם כולו מן הדין (סוכה מה, ב), ואין ספק שזהו גורם משיכה גדול מאוד. אך עם זאת אין בזה כדי לענות על ריבוי כל כך גדול של משתתפים, ובייחוד שזרם העולים הולך וגובר משנה לשנה. מהו אם כן פשרה של תעלומה זו?
תופעה נוספת שדורשת עיון היא הדלקת המדורות הרבות בכל הארץ לכבודו של התנא האלוקי. המנהג להדליק מדורות, ובייחוד שהמנהג הקדום היה להשליך בגדים אל תוך האש, עורר כמה מהפוסקים לדון בדבר. כך למשל בשו"ת חקרי לב (חלק א' מהדורה ב', יורה דעה סימן יא) כתב שאינו מאמין שהראשונים נהגו כן, מכיוון שגם בשמחת בית השואבה אמרו שהיו מדליקין רק מבלאי מכנסי הכהנים, ואילו כאן ששורפים בגדים ממש יש בזה איסור בל תשחית. לעומת זאת מרנא הבן איש חי כתב בשו"ת תורה לשמה (סימן ת) שזהו מנהג ישראל שמדליקים דווקא בגדים חשובים לכבוד הרשב"י, ואין לפקפק על זה כיוון שמתכוונים לשם מצווה ומנהג ישראל תורה.
אלא שהשאלה היא כמובן על עצם המנהג. איך השתרש מנהג שכזה, שלכבוד תנא שורפים בגדים ומדליקים מדורות? מה פשר העניין?
התורה - אור פנימי העטוף במלבושים
נדמה כי התשובה לשתי התמיהות טמונה בהבנת פעולתו של רשב"י בספר הזוהר. בהקדמתו של רבי חיים ויטאל לשער ההקדמות של רבו האריז"ל, הוא מסביר כי בניגוד למה שאנחנו רגילים לחשוב, התורה איננה טקסט לימודי כתוב שעלינו לקרוא ולהפנים. לדבריו, התורה למעשה מצויה בכל הרבדים שהמציאות יכולה להציע, החל מהרובד הרוחני ביותר – עולם האצילות, וכלה בגשמי ביותר – עולם העשייה שבו מצוי עולמנו החומרי: "הנה מבואר, כי תורתנו הקדושה כלולה ונמצאת בכל ד' עולמות - אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. ובהיותה בעולם האצילות אז נקראת קבלה, כי שם היא מופשטת מכל הלבושים הנקראים פשט – מלשון 'פשטתי את כותנתי', שהוא בחינת המלבושים החיצוניים שהוא על גבי עור אדם המתפשט מעליו לפעמים וזהו עיקר מילת פשט".
אז מהי אם כן התורה? בדבריו של המהרח"ו מתברר כי התורה איננה אלא מציאות פנימית עטופה במלבושים, כל מלבוש ומלבוש הוא רובד אחר שדרכו התורה עצמה מופיעה.
את המשמעות של המציאות הפנימית העטופה הזאת מסביר רבנו הרמח"ל ב'דרך עץ חיים', ולדבריו אותו רובד פנימי שהוא התורה איננו אלא אור, לא אור פיזי אלא אור אלוקי המתגלה ובוהק ככל שעוסקים בו יותר: "על התורה נאמר 'הלוא כה דברי כאש נאום ה'' (ירמיה כג, כט). והודיענו בזה כי אמת הדבר שהתורה היא ממש אור אחד ניתן לישראל לאור בו... והוא דבר החכם: 'ותורה אור' (משלי ו, כג) - אור ממש, ולא חוכמה לבד, ולא שמראה אור בדרך דמיון, אלא אור ממש, כי זו מציאותה למעלה, ובהיכנסה בנשמה ייכנס אור בה, כאשר ייכנס ניצוץ השמש באחד הבתים".
הבנה זו מרווחת אצל גדולי הדורות מכל הגוונים והעדות, כך שגם חכם תימני המקובל האלוקי רבי שלום שרעבי, הרש"ש הקדוש, כותב כן לגבי התורה: "ידוע כי התורה עצמה היא הגוף הקדוש והתרי"ג מצוות הם תרי"ג אברי גוף התורה. והעניין הוא כי התורה היא שורש ומקור עצמות אור הנפשות הרוחות הנשמות החיות והיחידות... והוא אור האין סוף המתפשט" (הקדמת רחובות הנהר, ט ע"ד).
הרש"ש ממשיך את ביאורו בפירוט רב ומבהיר בהמשך דבריו כי אותו אור אין סוף שהוא עצמו עצמות התורה, הולך וחודר דרך רובדי "הגוף הקדוש", כך שבכל רובד ורובד מופיעות שכבות של חלקי תורה, בפשט ברמז ובדרש, וכן תרי"ג המצוות.
אור התורה הפנימי יכול להתגלות דווקא בזמן הגאולה
אלא שאותו אור אלוקי, עצמות התורה, שאיננו אלא רצונו של הקדוש ברוך הוא המתגלה בעולם (הלשם, הקדמות ושערים ד, ג), איננו גלוי בפני כל אדם. הוא מוסתר במלבושים, שהם כל רובדי חלקי התורה – כפי שראינו לעיל. הוא מלובש בפשטי התורה, המדברים על מציאויות פיזיות וגשמיות כשור שנוגח פרה, בדרשות התורה שעוסקות בלשונות התורה והמשתמע מהן, וברמזי התורה העוסקים בדילוגי האותיות שבתורה, מספרן ועוד. רק בחוכמה אחת יש גילוי ללא מלבוש לאותו אור. אותה חוכמה איננה יכולה להיראות בעיניים אנושיות רגילות, והיא איננה נלמדת בסברה. היא צריכה להתקבל דור אחר דור, מפי הנביאים, ומשום כך היא נקראת חוכמת הקבלה.
יתרה מזו, לא בכל דור ניתן לגלות את האור הזה. בזמן הגלות, כאשר כוחות הרוע והטומאה שלטו בעולם, אי אפשר היה לגלותו והיה צורך להסתירו. כך מסביר האריז"ל מדוע הוא נוקט מושגים מחודשים לגמרי, כמו פרצופים, בעוד שבדורות הקודמים לא הכירו כלל מושגים אלו ולא דיברו בהם.
על כך עונה האריז"ל כי הקדמונים בוודאי הכירו וידעו את המושגים העליונים הללו, אלא שהם לא יכלו לגלותם משום שטומאת הגלות לא אפשרה זאת. אך "בעקבות משיחא כמו בדורינו זה, התחילו האורות להתפשט להיות כבראשונה כמו שהיה בזמן העולם מתוקן ולהתתקן מעט" (עץ חיים חלק ב', דף קיט ע"א).
רשב"י מגלה את האור
זכה עם ישראל כי מלאך שלוח ממרום, עיר וקדיש מן שמיא נחית, הוא רבי שמעון, הכין מקצת מגילוי האור הזה, כמן השמור בצנצנת לדורות אחרונים, כך שכשיגיע זמן מתאים להתגלות האור, בזמן שישראל יחזרו לארצם וניצוצי אור הגאולה יזרחו שוב, כך שניתן יהיה שוב לגלות את אור התורה, יוכלו ישראל להתפרנס רוחנית מאותה תורה גלויה בלא שום מלבושים, ולקרב עוד יותר את הגאולה ברחמים: "וכמה בני נשא יתפרנסון מהאי חיבורא דילך כד יתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא ובגיניה 'וקראתם דרור בארץ'" (תיקוני זהר, תיקון ו).
מתוך כך ניתן כבר להבין מדוע ככל שהגאולה הולכת ופורחת נשאבים נפשות ישראל לאורו של הרשב"י, לאותו אור תורה מגולה המפושט מהמלבושים, והמקרב את הישועה ברחמים. עם ישראל, שידוע בחוש הריח שלו שביכולתו להבחין היכן הטוב מצוי וממה יש להתרחק, מבין בחוש טבעי שבו, גם אם בלא השכלה יתרה, כי דווקא רשב"י הוא הצדיק שהכין את פרנסת הדור, שראוי לגילוי אור תורה באופן מרווח וללא מתווכים. זו אולי גם הסיבה מדוע מדרשו של רשב"י נקרא זוהר, כיוון שהוא מגלה את האור והזוהר של התורה פשוט מכל המלבושים, וזה כנראה גם הטעם למנהג ההדלקה המכלה את המלבושים – כרוצה לומר: איננו חפצים רק במלבושי התורה אלא בגילוי האור הפנימי, אור פנימיות התורה, אורו של הרשב"י.
הכותב הוא ר"מ בישיבת מעלות, ראש פרויקט רבנן דאגדתא ומחבר הספר 'האר"י והראי"ה'
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
