ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- מצוות האמונה ומהותה
האדם המטריאליסט, שהוא גלגולו המודרני של האדם האלילי הקדום, נוטה לפסימיות. בעיניים מטריאליסטיות, הנחת המוצא היא שאין דבר מעבר לחוויה החושנית. אם מביטים על החיים דרך משקפי החומר לבדם, המציאות אכן יכולה להטעות. החומרנות ממששת את הכאן והעכשיו, תהליכים ארוכים אינם נקלטים בשדה הראייה שלה, ומכיוון שהמבט הוא לטווח הקצר – נדמה שהרוע מנצח. מבט חומרי אינו יכול אומנם להתעלם מהטוב שקיים במציאות, אולם הוא מצפה שיופיע באופן שלם, ומיד. במובן מסוים, ההפך ממבט זה אינו אופטימיות. המילה אופטימיות נגזרת מהמילה הלטינית optimum שמשמעותה הטוב ביותר, ואילו מקורה של המילה פסימיות במילה pessimus שפירושה הרע ביותר. התרבות המערבית מחפשת חוויות קצה, ומכיוון שברגע נתון לעולם איננו חווים את הטוב ביותר, התפיסה שלנו בורחת לדמיון שאנו חווים את הרע ביותר. בדמיונה העשיר של התרבות המערבית כמעט בכל סרט או ספר בדיוני התחזית לעתיד היא אפוקליפטית – אסונות טבע, שואה אטומית או פלישת חייזרים.
אופטימיות יהודית איננה ציפייה לטוב ביותר ולא לרע ביותר, אלא לטוב שילך וינצח לאיטו במהלך ההיסטוריה – האישית, האנושית והקוסמולוגית. הטוב אינו מופיע בבת אחת אלא לאיטו. קוראים לזה פרספקטיבה.
סטוקדייל והאופטימיות המתפתחת
דוגמה למתווה הנכון לאופטימיות אפשר ללמוד מאדמירל ג'יימס סטוקדייל (2005-1923). זהו הקצין האמריקני הבכיר ביותר שנפל בשבי הווייטנאמי, שהוחזק ועונה שמונה שנים בכלא הקשוח ביותר. במשך כל אותה תקופה הוא חי בחוסר ודאות מתי – והאם בכלל – ייצא לחופשי. על שמו עוצב מושג שנקרא פרדוקס סטוקדייל, העוסק בהתמודדות נפשית עם מצבי מצוקה קיצוניים. סטוקדייל תיאר בראיונותיו ובספרו שני עקרונות, שלכאורה סותרים זה את זה: מצד אחד הוא טען שהאופטימיות הבלתי מעורערת שישתחרר לבסוף היא שאפשרה לו להחזיק מעמד בשבי. מצד שני הוא תיאר את חבריו האופטימיים, שהעמידו יעד קרוב לשחרורם, ולאחר שהתאכזבו פעם אחר פעם – נשברו לבסוף. הפתרון לסתירה הוא הבחנה בין "אופטימיות מתפתחת" ל"אופטימיות מיידית". מי שהיה משוכנע שישתחרר בהקדם – התבדה ונשבר, ואילו מי שהמתין בסבלנות לעת שחרורו – לבסוף הגיע אליו.
כזה הוא המבט האמוני – לא אשליה שהכול יסתדר בן רגע, אלא מבט על המציאות באופן מופשט וריאלי כאחד. המבט הריאלי מכיר בקשיי המציאות הנוכחיים, ואילו המבט המופשט מאפשר לראות את הטווח הארוך, שהוא חיובי תמיד, והוא זה שמעניק את החוסן הנפשי להתמודד עם הנתונים הקשים הנוכחיים, כדבריו של סטוקדייל: "זה היה לקח חשוב מאוד. לעולם אין לבלבל בין האמונה שתנצח בסוף ובין המשמעות הדרושה כדי להתייצב מול העובדות המרות של המציאות העכשווית, יהיו אשר יהיו".
קו החשיבה הזה יכול לשמש אותנו בהתמודדות עם אתגרים נוספים העומדים בפנינו. למרות הפריחה הבלתי נתפסת של מדינת ישראל, לא חסרים נביאי זעם מטעם עצמם שמבשרים אחת לכמה שנים על סופה הממשמש ובא של המדינה. הגורמים לסופנו המתקרב הם כמה בעיות שלטענתם אינן פתירות: א. העימותים המתמשכים עם מדינות ערב וארגוני הטרור נדמים כסבבי לחימה ללא מוצא; ב. נתינים זרים מתרבים בתוככי מדינת ישראל; ג. השנאה לישראל והאנטישמיות כלפי העם היהודי ברחבי העולם הן פתולוגיות; ד. החברה הישראלית מצויה בפערים חברתיים ופילוגים פנימיים שמחלישים את חוסנה הלאומי; ה. חלקים מהציבור הישראלי איבדו לחלוטין את האמון בצדקת הדרך, הן היהודית והן הציונית.
המסקנה מכל האמור לעיל היא שיש לוותר על נכסים לאומיים, להיכנע לתכתיבים זרים, לטשטש את הזהות היהודית והלאומית ולחתור למדינת כל אזרחיה. בגרסאות פרוגרסיביות יותר, הפתרון הוא להגר מן הארץ ולנטוש את רעיון המדינה.
צועדים לבית שלישי
גם כאן תורת האופטימיות נחלצת לעזרתנו: הנחת המוצא האמונית היא ש"נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם כי לא אדם הוא להינחם", או במילים מודרניות: העם היהודי שרד צרות קשות מאלו. עברנו את השואה, וגם את מלחמת יום הכיפורים. באופטימיות זהירה אפשר להעריך מה יתרחש בעתיד:
א. מדינת ישראל כיום היא אימפריה אזורית. אנו מוקפים במדינות ערב מתפוררות וארגוני טרור קיקיוניים. האירועים הביטחוניים הם מטרד מכאיב, אך אין בהם איום קיומי על הלאום היהודי במדינתו; מסבב לסבב אנו מתחזקים והם נחלשים. אופטימיות איננה שאננות, והיערכות מול האיומים המתחדשים נדרשת כתמיד, אבל בתמונה הכוללת – הפערים הצבאיים, הטכנולוגיים, הכלכליים והאנושיים בינינו ובינם רק הולכים וגדלים.
ב. אזרחי המדינה שאינם יהודים משלימים ברובם – מי מרצון ומי בחוסר ברירה – עם התלות שלהם במדינת ישראל. ככל שהנחישות הלאומית שלנו תלך ותתגבר, תימשך הנוסחה למי שמעוניינים לחיות תחת החוק הישראלי ויינקטו צעדים נגד המיעוט שאינו כזה. בניגוד לנבואות הזעם של הפסימיסטים לאורך שנות המדינה הדמוגרפיה הולכת לכיוון היהודי, ויש לעשות הכול כדי לחזק ולעודד את המגמה החיובית ולהילחם במי שמנסים לשנות אותה.
ג. אף שהערבים שולטים בדעת הקהל העולמית, הן בגלל כמותם והן בגלל הרוח הפרוגרסיבית השולטת בתרבות המערבית, ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל מוכיחה שאין זה משנה את התמונה הכוללת. עליונותה הכלכלית והביטחונית של ישראל גורמת בסופו של דבר גם לארצות ערב, כבר עכשיו, לבקש את קרבתה. בשלב הראשון מתוך אינטרסים, ובשלב השני מתוך הכרה מוסרית.
ד. העם היהודי נמצא כעת במצב הכלכלי הטוב ביותר בתולדותיו. רמת החיים במדינת ישראל היא בין הגבוהות בעולם וכולם נהנים מכך. הפערים החברתיים – שהם תוצר בלתי נמנע של הטבע האנושי – הולכים ומצטמצמים ככל שהכלכלה מתחזקת. מדינת ישראל היא אימפריה של צדקה, הן ברמת המערכות הלאומיות והן ברמת העזרה האישית. החסד והעזרה ההדדית הם ערכים עליונים בחברה הישראלית, וניכרים בימי שגרה ועוד יותר בימי חירום.
ה. גם בנוגע לכרסום בחוסן הלאומי והיהודי, השד מפחיד הרבה יותר ממה שהוא באמת. קיים פער אדיר בין קבוצה קטנה ורעשנית של אנשי תקשורת, אקדמיה ומשפט ובין רובו המוחלט של הציבור היהודי שהוא לאומי ומסורתי. הנזק שגורמת הקבוצה הזאת הוא איום (הם גם אלה שמנסים להציג מצג שווא של מדינה מפולגת העומדת על סף תהום, כדי להעניק משקל יתר לדעותיהם), אבל הם מפסידים, הן דמוגרפית והן תרבותית. אין להם ילדים, תרתי משמע. בלשון תורת הקבלה תופעה זו מכונה "אל אחר איסתריס ולא עביד פירין", כלומר: עבודה זרה מסורסת היא, ואינה עושה פירות. אפשר להבחין במגמה הזאת בכל סקר, בכל תוצאת בחירות, במדדים הדמוגרפיים, באחוזי התלמידים במערכות החינוך ובתרבות העממית הפופולרית. לא מופרך לשער שבעוד כשלושים שנה תימחק רשמית מהשיח ההגדרה "חילוני" ותוחלף ב"מסורתי" (נזכיר שלפני כשלושים שנה המילה "שמאלני" שימשה כאות כבוד, וכיום היא נחלתם של מיעוט נכחד, שלא לציין את הפיחות במעמדה של המילה "סוציאליסט" במהלך חמישים השנים האחרונות).
בטווח הקרוב אנו צועדים בבטחה לקראת מדינה עשירה, בעלת עשרות מיליוני אזרחים ורוב יהודי־מסורתי מוצק. בטווח הרחוק – עתיד עוד יותר מזהיר לפנינו, חזון שהיהדות מכנה אותו ימי בית המקדש השלישי. כל האמור לעיל אינו אמור לפתח אדישות ביחס לבעיות. אדרבה, הוא צריך לגרום לנו להסתער עליהן במשנה מרץ, אולם לא כהיגררות לקרב מאסף אלא כיציאה לקרב ניצחון. בינתיים דרושה המון סבלנות, הכרה שתהליכים מתמהמהים – אבל מתרחשים בסוף.
בימים אלו יצא לאור הספר 'עוד 12 אתגרי אמונה למאה ה־21', שמביא ב־12 זוויות שונות את המבט האמוני והאופטימי לדור שלנו
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
