^ 1.בפשטות משמע מחילוק זה שבאמת אין חיסרון מצד התנייה על מה שכתוב בתורה אולם יש חיסרון מסיבה אחרת והיא שזו מחילה בטעות, אולם כפי שיבואר, מכתובות פד ע"א מוכח שאי הידיעה אינה סיבה העומדת בפני עצמה לבטל את התנאי אלא זו סברא בתוך דין מתנה על מה שכתוב בתורה, וצריך לנמק שאי הידיעה עצמה אינה מבטלת את התנאי כי הוא יודע שיתכן שיש אונאה ולכן אין זו מחילה בטעות (עדיין צריך לברר מה הטעם שסברא זו כן משפיעה במקום שמתנה על מה שכתוב בתורה). מכתובות מוכח כפי שכתבנו מכך שרשב"ג אומר שהמתנה לא לירש את אשתו תנאו בטל ויורשה ורב אומר שהלכה כמותו ולא מטעמו. הגמרא מנסה לברר דבריו ובתחילה מציעה שלרשב"ג המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ולרב קיים אך ירושת האשה מדרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, ודוחה שגם רב סבר שתנאו בטל שהרי בעל מנת שאין לך עלי אונאה אמר שיש אונאה. התוס' (ד"ה וסבר) מקשים שהרי כמבואר בבבא מציעא רב העמיד דבריו אפילו כרבי יהודה וחילק שבאונאה לא ידע שמוחל, ותירצו שגם כאן אינו יודע בוודאות שמוחל שהרי יתכן שימות לפניה. אם זו סברא בפני עצמה ולא מטעם התנייה כנגד התורה לא היה לגמרא להקשות כי אכן סבר כרשב"ג ולא מטעמו, ועוד שלשון הגמרא הוא שרב סבר שהמתנה על מה שכתוב בתורה אין תנאו קיים. כמו כן, במסקנת הסוגיא מבואר שרשב"ג סבר שירושת האשה מדאורייתא ורב סבר שמדרבנן אלא שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה. אם טעמו של רב הוא שיש כאן מחילה בטעות אין סברא לחלק בין דאורייתא לדרבנן ואין זה מטעם עשיית חיזוק כשל תורה.
^ 2.ר' משה לוין
^ 3.הקהלות יעקב מנמקו שלמרות שיתכן שיפרע לפני השמיטה הואיל ומתנה על העתיד (בשונה מאונאה שמתנה על ההווה וכעת יש ספק אם יש אונאה) תמיד נחשב כעקירה ודאית כי גם אם לבסוף ישלם לפני השמיטה מכל מקום בשעת התנאי הם עשו תנאי וחלות שיהיה חייב לשלם שלא כדין התורה.