ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
מלכיאל, פוליטיקאי ותיק ומשופשף, שמכהן כשר מצליח כבר מספר שנים, הודיע על מסיבת עיתונאים מיוחדת. הספקולציות של הפרשנים באולפנים נעו בין הקמת רשימה חדשה לכנסת להכרזה לוחמנית במיוחד.
והנה... מלכיאל הודיע על התמודדותו למשרת נשיא המדינה.
זה כל כך לא מתאים לך, תהו העיתונאים, מה לבולדוזר תאב מלחמות ולמשרה הייצוגית והממלכתית? איפה העשייה שאתה כל כך מאוהב בה?
החלטתי שאחדות העם היא עכשיו הדבר החשוב מכל, השיב מלכיאל בבומבסטיות, ולכן החלטתי ללכת לנשיאות.
אחרי שעה, כבר ידעו באולפנים את הסיבה האמיתית. וכך אמר הפרשן הפוליטי הטוב במדינה: 'לא דובים ולא יער. מלכיאל נותר זאב בעור של כבש. הוא פשוט שואף להפוך לראש ממשלה, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת עוברת דרך המשרה הממלכתית של נשיא המדינה...'.
יש דברים נסתרים...
לעיתים, אדם מסביר את מעשיו בנימוק מסויים, אך הסיבה האמיתית היא אחרת...
פרשנים פוליטיים מתפרנסים מזה...
מדהים לגלות, בהפטרת פרשת קורח, שלהבדיל, בפעם הראשונה שנולדה המשרה הפוליטית הרמה ביותר בעם ישראל, היו לכך סיבות גלויות, אך מאחורי הקלעים היו סיבות נסתרות...
כידוע, מלך, זו המשרה הפוליטית הרמה בישראל. ואחרי שנים רבות שעם ישראל הסתפק בשופטים, הגיע הרגע שבו זקני ישראל בקשו משמואל הנביא שימנה מלך. הם נמקו את בקשתם (שמואל א', ח, ה) בכך ששמואל, שהיה עד עכשיו המנהיג, כבר זקן ובניו לא הלכו בדרכיו.
שמואל מתפלל לה', וה' מצווהו למשוח את שאול למלך. שאול מוכיח את מנהיגותו, ביכולתו לגייס את העם למלחמת מגן מול נחש בני עמון, ובהביסו בקרב את עמון. בעקבות הניצחון, בהפטרתנו, מכנס שמואל את העם לחידוש המלוכה.
בנאומו לפני העם, מדבר שמואל על כך שיש סיבה נסתרת לבקשת העם למלך. הוא סוקר את תולדות ישראל מימי יציאת מצריים, ומדבר על אויבים שונים שקמו לעם, אך ה' שלח פעם אחר פעם שופטים ומנהיגים שיושיעו את העם.
והנה כעת – "ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם, ותאמרו: לא, כי מלך ימלוך עלינו..." (שם יב, יב).
במילים פשוטות, שמואל בדבר ה', מנמק את בקשת העם למלך בנימוק שונה ממה שהעם הצהיר עליו. לדבריו, אמנם מול האויבים האחרים, העם הסתפק בשופטים, אך כעת מול מלך עמון, העם דרש מלך. (האברבנאל והמלבי"ם במקום מקשים על הנימוק החדש, ומתרצים בדוחק. אנסה לענ"ד לתרץ תירוץ נוסף).
ונשאלת השאלה – מה מיוחד בהתמודדות מול מלך עמון, שמצריכה דווקא מלך?
נראה להסביר, שהתשובה לכך נעוצה באליל של בני עמון. מצאנו בתנ"ך (מלכים ב' כג, יג), שהעבודה זרה של עמון נקראה בשם – 'מלכום' או 'מולך' (מלכים א' יא, ז). מצאנו גם (שמואל ב' יב, ל) שכשנצח דוד את העמונים ולכד את רבת בני עמון, "וַיִּקַּ֣ח אֶת־עֲטֶֽרֶת־מַלְכָּם֩ מֵעַ֨ל רֹאשׁ֜וֹ, וּמִשְׁקָלָ֨הּ כִּכַּ֤ר זָהָב֙ וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֔ה, וַתְּהִ֖י עַל־רֹ֣אשׁ דָּוִ֑ד...".
אמרו על כך חז"ל (ע"ז מד.) שדוד לקח כשלל את הכתר של הפסל העמוני ששמו היה מלכום, ושם אותו ככתר על ראשו. ואמנם, אסור ליהנות מעבודה זרה, אך אם גוי ביטל ופגע בעבודה זרה, מותר ליהנות ממנה. לכן, איתי הגיתי, שהיה גוי, ביטל את העבודה זרה, ודוד יכול היה לחובשה על ראשו.
ומוסיפים חז"ל ומבארים, שלכתר זה היה חריץ מיוחד, והוא התאים רק לראשו של מי שהתאים למלכות. ומאז, זה היה המבחן לנסיך מבית דוד, מי שהכתר התאים לראשו, הוא היה המלך. למשל, ליואש הכתר התאים, לכן נאמר עליו: "ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות, נזר - זו כלילא (כתר), עדות - א"ר יהודה אמר רב: עדות הוא לבית דוד, שכל הראוי למלכות הולמתו, וכל שאינו ראוי למלכות אין הולמתו".
לעומתו, לאדוניה הכתר לא התאים, "ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך - אמר רב יהודה אמר רב: שמתנשא להולמו ולא הולמתו".
נשאלת השאלה – מה מיוחד כל כך בכתר של האליל העמוני, שהוא המבחן להתאמה למלכות בית דוד?
והתשובה – מלכום זה מלשון מלכות. העמונים עבדו לכוח המלכות בעולם. אצלם, כוח זה הופיע בשיא הטומאה. ולעומתם, דוד לקח את הכתר המבטא את שיא הכוח הזה, והעלהו, והפכו לשיא הקדושה. לכן, המבחן להתאמה למלכות עובר דרך היכולת לחבוש את הכתר הזה.
וזו גם הסיבה, שדווקא כשבני עמון באו להילחם בישראל, ביקשנו מלך. כי כדי להתמודד עם כוח המלכות, שהופיע כעת בשיאו בטומאה, היינו זקוקים להופיע את כוח המלכות בקדושה.
וכך זה תמיד בעולם. כשאנו רואים כוח שמתעורר בעולם בטומאה, ולעיתים הוא מתעורר אצל הגויים, באמת הכל בשביל ישראל. כל העניין הוא, שבסופו של דבר, כוח זה יופיע ויתוקן בקדושה בישראל.
וכך גם בחיינו הפרטיים, לעיתים מתעורר מולנו עניין ומבחן מסויים, והדבר בא ללמדנו לקחת כוח זה ולהופיע אותו בקדושה.
שנזכה...
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
