ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- עשרת ימי תשובה
- ספריה
- דרשות לימים הנוראים
- עשרת ימי תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל
"ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן... ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ד, כח-כט). דוקא מתוך עומק הירידה של עץ ואבן מגיעים אל אלקים, מגיעים שוב אליו. והרי זה דומה למתרחק מנקודה הנמצאת ע"פ שטח הכדור שההתרחקות היא רק לתקופה מסוימת. אחרי עבור החצי שוב מתקרבים אל עברה השני.
"עץ ואבן" אלה הן שתי מיני עבודה זרה שגם כיום ישנן - עץ הוא הגדל, הצומח, זאת היא ע"ז של העבודה. "אבן" זוהי הע"ז הבאה לעקור מלב האדם את כל רגשי רחמנות וחסד לעשותו קשה כאבן. שתי מיני ע"ז אלו עבדו אחינו בתקופה האחרונה עבודת העץ בא"י, עבודת האבן ברוסיה הסוביטית. וכמה כוחות השקיעו בזה, מיטב כוחות הנעורים נתנו והננו נותנים. ואולם כיום נראית התפכחות גם בא"י. רואים את זה בקבוצת הקוראים לתשובה ובאנשים החוזרים ומפשפשים ממחנות נכר. רואים את זה גם ברוסיה. אחרי אשר עשרים שנה עמלו למחוק ולמחות כל זכר משם ישראל, מאחדותו, מספרי קדשו, אחרי אשר רק אחות הלאומים הסוביטיים הוכרה, והתכחשו מכל קרבה שהיא עם משהו מחוץ לגבולות אלו, הנה נפלה המחיצה, הנה שומעים אנו דברי קריאה אלינו! ובשפת הנביאים ובלשונם! ואף התוכן אינו אלא שלנו: "לא אמות כי אחיה". מאין הבטחון הזה? האם לא נכחדו עמים יותר גדולים וחזקים? ומנין האמונה שהצדק מוכרח לנצח אם לא מהיהדות. התפכחות, פשפוש, "שובה" וגם "ישראל" - "כי כשלת", מכיון שהחשבונות הישנים הטעו, מוכרחים לשנות ערכים אשר נראו כמפוקפקים.
אולם עדיין אין יודעים לאן לחזור. לית מאן דפליג שצריך לחזור, אבל אין ידוע לאן. עדיין לא פעל הכשלון, אלא מחצה.
ומה במחנה שלנו? אנו העומדים על בסיס האמונה, שאם נכיר בצורך התשובה אין בפנינו שום שאלות לאן לחזור, אולם, דא עקא, בשבילנו עצם העובדא של התשובה אינה מובהרת כל צרכה, אין אצלנו אותה התעוררות שהיתה צריכה להיות. היהדות החרדית עדיין נרדמת.
יש לנו מחלה אופינית רק לנו, והמחלה הזאת בהשתרשה לפעמים מסוכנת יותר מאשר חסרי אמונה. ישעיה הנביא קובל כבר ע"ז: "יען נגש העם הזה וכו' ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן וכו' הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וכו'" (ישעיה כט, יג-יד). לא כלפי מחוסרי אמונה דבר ישעיה את כל מרי תוכחתו - "ובפרשכם כפיכם", "גם כי תרבו תפילה", "רמוס חצרי", "יראתם אותי". אין המדובר כאן על פורקי עול, אלא דוקא על העומדים בבית ה' ומתפללים ומרבים תפילה. והרי זה פלא. והנה יש כאן עונש שחז"ל הגדירוהו (ע"פ איכ"ר א' ל"ז) כקשה מצ"ח קללות שבתוכחה, ששם לא נאמר אלא "פלא", וכאן נאמר "הפלא ופלא". ומה זה "מלומדה", האם אין צריך ללמוד יראת ה'? האם נולדים עם יראה? הרי מוכרח ללמוד, ואיך ללמוד אם לא מאנשים, א"כ מה זה "מלומדה"?
אולם, מוצאים אנו בתורה ג"כ חובת לימוד היראה: "למען תלמד ליראה" (דברים יד, כג), "אשר ילמדון ליראה" (דברים ד, י), ואף במלך חוזר הדבר "למען ילמדו ליראה" (דברים יז, יט). ההבדל הוא בזה, שבעוד שסדר לימוד היראה הוא "והיתה עימו וקרא בה כל ימי חייו" (שם), קורס לימוד לכל החיים, הנה ה"מלומדה" עושה את זה לדבר מושלם וגמור. לא "לומד" אלא "מלומד". דבר שאין לו התפתחות, דבר שאין להוסיף עליו, ידוע וברור פרוש כשלמה. וממילא שאין לחשוב ע"ז, וממילא שאין להקדיש לזה זמן, וממילא שאין על מה לדבר, ואין מה ללמוד שוב. במקום הלמוד "כל ימי חייו", מסתפקים ביראה ילדותית שקלטו בחדר או בבית הספר, בו בזמן שהאדם גדל בכל וההתפתחות של כל הדברים צועדת קדימה, ההשכלה האמונית נשארה כבימי הילדות. ולא עוד, אלא שחושבים עוד שזהו הכל ותו לא מידי. ומובן ע"כ ה"הפלא ופלא", המתבטא ב"ואבדה חכמת חכמיו וכו'", שהרי מי שכבר יודע הכל לא יקבל שום למוד ושום חכמה, הרי הוא חכם על חכמיו ושופט על שופטיו. כנגד זה אין כבר שום עצה. האיש הזה לא יקבל תוכחה ולא ישמע מוסר - מה פירוש? לו מטיפים? דרכו לא טובה?... במקרה זה הדבר נורא כי תשובה ג"כ לא שייכת, שהרי גם היא מלומדה, ואם כל היום והלילה יתופפו על הלב, ובלב לא נע ולא זע, "וקרעו לבבכם ולא בגדיכם" (יואל ב, יג) אומר הנביא.
כנגד זה באים ימי התשובה עם הדרישה "חדשו מעשיכם בחודש הראשון" (ויק"ר כ"ט) "'ועשיתם' וכו' כאילו עשיתם את עצמכם" (ויק"ר ל"ה). התרעננות ובדיקת הערכים וקביעתם מחדש, זריית התבן וברירת הבר מחדש, זהו חלק, הקדמה הכרחית לתשובה, להתנער מה"מלומדה", להתאורר. אם מדברים משהו בתפילה לדעת מה שאומרים, לחוש את המילים. זוהי עבודת הימים.
ויכוח מענין ובלתי מובן לנו בין כנס"י לקב"ה: "השיבנו ה' אליך ונשובה" (איכ"ר ה' כ"א)* ואינו מובן כל הויכוח. אולם, בבואנו לברר את הכח המעכב אצלנו, הרינו מוצאים אותו במה שחז"ל הגדירו בפסוק: "לא יהיה בך אל זר", איזהו אל זר שבגופו של אדם זה יצה"ר (שבת קה, ב). יצה"ר נדמה להיות אל זר ממש בקרב האדם. אם נסתכל באדם שהגאוה והכעס ושאר מדות רעות שולטות בו, באיזה מסירות באיזה מרץ הוא נדחף לעשות את כל זה, אנו רואים את ה"אל זר" הזה שהשתלט על האדם, עד שנדמה לו לאדם שהנהו הוא עצמו. וזוהי התשובה מהמדות הרעות, שהרמב"ם (הל' תשובה פ"ז ה"ג) אומר שהיא עוד יותר חשובה מאשר מעבירות שבמעשה מפני שהיא קשה יותר, מפני שהיא מלחמה נגד אל זר שבאדם. וכשרואים את כל הכיעור שבאדם, את כל רע מחשבתו כל היום אומרים: "השיבנו ה'". אנו איננו יכולים, הננו כולנו שאיפות רעות, הננו שפלים וירודים, התאוה היא רוח אפינו אנו לא יכולים להשתלט על עצמנו, זהו רק בידי הקב"ה. אולם הקב"ה מגלה לנו כי טעות היא בידינו, כי לא רק שבידינו הוא, אלא שאין זה כלל בידו הוא - "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות ל"ג ב'), וזהו בצלמו של הקב"ה. חפשי האדם לנפשו לעשות הכל ואחרי כל הפעולות והמקרים, הענשים והשכר שהקב"ה יתן לאדם, עדיין הברירה בידו. "רשעים אפילו על פתחו של גיהנום אינם חוזרים" וכו' (ערובין ט') וע"כ "שובו אלי". אמנם גם אחרי ששמענו דברים אלו מפי הקב"ה, גם כשמרגיש האדם שהכל בידו, מ"מ יש וחסר איזו שהיא דחיפה שתמריץ, אם לא תכריח, את הרצון לעשות, וזוהי הבקשה "שובנו אלקי ישענו". אמנם, אנחנו נשוב, אבל אנחנו רוצים ישע אלקים, סייעתא דשמיא, אנו רוצים התערותא דלעילא, שתעורר את ההתערותא דלתתא. "ומל ה' אלקיך את לבבך" וכו' (דברים ל, ו). ולזה אנו מתפללים, ואת זה אנו מבקשים: "השיבנו - ונשובה", השיבנו בכדי שאנו כבר נוכל לשוב, תן לנו רמז, תן לנו יד.
וזהו שנתן לנו הקב"ה את עשרת הימים - "קראוהו בהיותו קרוב" (ר"ה יח, א). כאן, בעמדנו במיצרי זמנים, מתגלה כל האפסיות שבאל זר. באין סוף אין גבולות, וממילא אין זמן ואין שנים. רק האדם הנברא, אשר גבול לו, יש לו שנים ויש לו ראשי שנים. וכאן מתגלה ההבדל שבין אלקים חיים לאל זר שבקרב האדם, כשמתבלט ה"מלך עליון" מול ה"מלך אביון". "הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך" (תהילים לט, ו), כאין ממש. אם בודקים את הטפחות, ורואים מה חדלים אנו, מה אנו, מה חיינו, מה חסדנו וכו', אז רואים כי רק בטעות היתה ההתנפחות וההתגאות, כ"אין". ואז משיגים את האמצעי הבדוק ביותר למלחמה באל זר, מתגלה תורפתו, ורואים אפסותו. צריך רק קצת לחשוב, ואז הכל מתגלה.
אולם, העבירות מקנות גם תכונה של אי רצון לחטט בפנים הנפש ובהן. יש מעין פחד טמיר, אשר אינו נותן לאדם לבדוק את מעשיו, וע"ז אנו אומרים: "ה' אורי - זה ר"ה" (שוח"ט תהילים כ"ז ב'), אור ה' מאיר בימים אלה במיוחד. אשרי אדם אשר יפתח לו אשנבי נפשו, אשר יבדוק לאורו את פגמיו. נתפלל על הרצון, שיהא בנו הרצון הזה לפנות לה' לבקש אותו כי יתן לנו את ידו לסייענו ולתמכנו. "השיבנו ה' אליך ונשובה".
"השיבנו ה' אליך ונשובה". אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, שלך הוא "השיבנו". אמר להם: שלכם הוא, שנאמר (זכריה ג' ז'): "שובו אלי ואשובה אליכם נאם ה'". אמרה לפניו: רבש"ע, שלך הוא שנאמר (תהילים פ"ה ה'): "שובנו אלקי ישענו" - לכך נאמר: "השיבנו ה' אליך ונשובה".
(מכת"י)
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.









