בית המדרש

  • מדורים
  • הלכה פסוקה
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • זכויות יוצרים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

undefined
3 דק' קריאה
נערך על ידי הרב יואב שטרנברג

תיאור המקרה: התובע עבד במשך מספר שנים על הוצאה לאור של פירוש של אחד הראשונים לתנ"ך מכתב יד. לקראת הדפסת הספר הוא גילה שגם הנתבע עומד להוציא פירוש של אותו פרשן, וספרו דומה מאוד לספרו של התובע.

התביעה: התובע מבקש מבית הדין לאסור על הנתבע להדפיס את הספר, משום שהדבר יגרום לו הפסדים גדולים. לטענתו, הוא פרסם את עובדת היותו עובד על פירוש זה, והנתבע החליט למרות זאת לעבוד על אותו פירוש.

תשובת הנתבע: הנתבע טוען, שהפרסום של התובע לא היה רחב במיוחד, והוא לא ידע על העבודה של התובע, ולכן אין למנוע ממנו להדפיס גם כן את הספר.

פסק הדין : התביעה נדחית.

הנימוקים: הראבי"ה (מרדכי בבא בתרא פרק ב סימן תקטז) כותב, שאם אדם רוצה לפתוח חנות על פתח מבוי, הפתוח לצד אחד בלבד, ויש בו כבר אותו סוג של עסק, אינו רשאי לפתוח את החנות., כיוון שאי אפשר להגיע לחנות הפנימת אלא דרך החנות החיצונית.

הרמ"א (שו"ת סימן י) עסק במקרה של אדם שהדפיס את ספרי הרמב"ם, ולאחר מכן בא מדפיס שני והדפיסם מחדש ומוכרם בזול. והראשון מעכב עליו. וכתב הרמ"א שהדין עם הראשון, ואסור לשום אדם לקנות את ספרי הרמב"ם במהדורה החדשה, כל זמן שלא יגמור הראשון למכור את כל ספריו. אחד מיסודותיו של הרמ"א הוא דברי הראבי"ה שציינו, שכיוון שההפסד של הראשון ברור, אין לשני לפתוח עסק מתחרה, והיות והמדפיס השני עשיר ויכול להרשות לעצמו למכור במחיר נמוך יותר מאשר המדפיס הראשון, הרי הוא יגרום הפסד וודאי לראשון.

בשו"ת פרשת מרדכי (סימן ז) כתב, שגם לפי דברי הרמ"א, האיסור על השני להדפיס ולמכור הוא רק במידה והשני הכריז שהוא יוריד את המחיר. אבל בסתמא, אין לחוש שיוריד את המחיר, וממילא אין לאסור עליו. מלבד זאת השיג המחבר על הרמ"א, משום שכל הדין של 'יורד לאומנות חברו' הוא רק כשהשני עוסק במקומו של הראשון, אבל בוודאי שאין על השני איסור כאשר הוא מדפיס את הספרים בעיר אחרת מזו של הראשון. כיוצא בזה כתב גם החתם סופר (שו"ת חושן משפט סימן מא), שאין אפילו מקום לגזור בחרם על המדפיסים שלא יעשו כמו הספר הראשון, משום שלפי שורת הדין אין בזה גזל לא מדבריהם, ולא מפני דרכי שלום, ואפילו אינו נקרא רשע מצד עני המהפך בחררה, שהרי זו כחררה של הפקר, שלרבנו תם אין בה דין מהפך בחררה, וגם לשיטת רש"י, שאינו מחלק בין הפקר לחררה השייכת לבעל הבית, הרי השני אינו לוקח את מה שעשה הראשון, אלא רק מתחרה בו.

למרות האמור לעיל, כתב החתם סופר (שם, ובחלק ו סימן נז ד"ה מזה נראה לי), שהיות ואי אפשר להדפיס ספרים אלא בהוצאות מרובות, ואדם לא יוכל להסתכן בהדפסת ספרים אם הוא צופה שלא יהיה לו רווחים, ואם לא תהיה תקנה למניעת הדפסה, הרי אף אדם לא יסכים להדפיס ספרים, ותיבטל הדפסת ספרי קודש, והדבר יפגע בלימוד התורה. ולכן ישנו מנהג בעם ישראל, למנוע הדפסת ספרים של מתחרים ע"י הטלת חרם, כשהדבר פוגע ברווחים של הראשון. אמנם, ספרים שניתן למכור בכמויות גם במקום אחד, כגון מחזורים שכולם משתמשים בהם, אין למנוע מהשני להדפיס במקום אחר.

החתם סופר כותב, שהיות ויש מנהג כזה, אף אם במקום מסויים הטילו את החרם שלא כדין, סוף סוף המדפיס היה יכול להניח שכולם יקנו אצלו, וממילא אין אפשרות להדפיס עכשיו, כדין 'מרחיקים מצודות הדג מן הדג', שהיות והדייג הראשון היה יכול להניח שכל הדגים יכנסו לרשתו, שוב אין השני יכול לפרוס שם רשת נוספת.

כל הנימוקים של החתם סופר שייכים גם בנדון דידן, ולכן היה מקום לאסור על הנתבע את הדפסת ספרו. אבל, בשו"ת דברי חיים (חושן משפט חלק ב סימן נו) כתב, שהמנהג הוא לתת הסכמה לספר מרב חשוב, ואותו רב הוא שמטיל את החרם שלא להדפיס את הספר.

ולכן, היות וסוף סוף התובע לא דאג להצטייד באיזושהי תעודה מרב בישראל המטיל חרם על מי שיתחרה בו, אין לעכב על הנתבע את הוצאת ספרו.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il