ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- ארבעת המינים והלכותיהם
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
יש החושבים שדיני ארבעת המינים קשים ומורכבים, אבל למעשה יש לזכור את עיקר הלכותיהם של ארבעת המינים, ובזה יש להקפיד:
לולב: שדרת הלולב (הענף המרכזי ללא עליו) - צריכה להיות ישרה, שלא ינטה הלולב לימין או לשמאל. גודל הלולב - 40 ס"מ, ולמחמירים כשיטת החזו"א צריך שיהיה גודלו 50 ס"מ.
אתרוג: משקלו: לפחות 60 גרם, שהוא שיעור של כביצה, ולמחמירים כדעת החזו"א צריך שיהיה משקלו 100 גרם. וכתב בספר "שדי חמד", כיון שבימי החג האתרוג מצטמק, לכן יקח אתרג שמשקלו יותר מ - 60 גרם, ולא בדיוק 60 גרם. ולמרות שעל מה שבירך ונענע ביום הראשון יצא ידי חובה אבל מאותו היום ואילך נפסל האתרוג, ולכן יש לקחת אתרוג גדול מעט משיעור זה כדי שלא ירד משיעורו לאחר זמן מועט. ויש חולקים על דעת ה'שדי חמד', ולדעתם כיון שהיה בשיעור הראוי בשעת לקיחה, לא אכפת לן מה שמצטמק לאחר מכן.
הדס: משולש - צריך להיות "משולש", דהיינו ששלושת עליו יצאו מאותו השורש. והנה החזו"א היה מיקל אם ירד עלה אחד מעט מתחת לקו השורש של השניים האחרים, אבל אנו מזהירים שלא להקל בזה ולקחת הדס ששלושת עליו יוצאים מקו אחד ממש. שיעורו - 24 ס"מ, ולמחמירים כדעת החזו"א צריך שיהיה 30 ס"מ.
תשובות רבות נכתבו בפוסקים להקל בהדסים יבשים או שאינם משושלים, וכל זה כי היה קשה להשיג הדסים ירוקים משולשים, עד שכתב הראב"ד בענין הדס שנקטם:
"כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים והעלינו שהוא פסול כסתם מתני' ודברי ר' טרפון שאמר אפילו שלשתן קטומים כשרין ענין אחר הוא ולא שנקטם ראשו והכל ברור בחבורנו ומקום הניחו לי מן השמים", עכ"ל
(עיין לרמב"ם פ"ח מהל' לולב ה"ח). בימינו, ב"ה יכול אדם לקנות בנקל הדסים ירוקים ומשולשים מתחילתם ועד סופם.
ערבה : דין הערבה קל מכולם, וצריך רק לדאוג שלא יחסרו בה עלים, ושהעלה העליון לא נקטם, כי זה פוסל בערבה. גודלה : 24 ס"מ.
אל תבואני רגל גאוה - ר"ת אתרג
יש אומרים משמו של הרב חיד"א, וי"א משמו של הרב בעל שם טוב: כתוב בתהלים (לו, יב) "א ל ת בואני ר גל ג אוה" - ר"ת אתרג. "ויד רשעים אל תנידני" - רמז לנענוע של הלולב.
הקונה אתרוג מהודר ולולב מהודר הוא מקיים מצוה שנאמר "זה אלי ואנוהו" - התנאה לפניו במצוות (שבת קל"ג ע"ב). ובתנאי שלא יתגאה, ואם רונה אתרג נאה ומראה לחכם לא יתגאה בליבו.
האתרוג דומה ללב, ולכן צריך שיהיה שלם ללא חור או כתם. כי אם יש חור בלב הרי זה סכנה גדולה. היו כמה רבנים שנהגו לקנות אתרוג שיש עליו בליטות. וכשהיו שואלים אותם לפשר הענין היו אומרים שכל בליטה זו מדינה בעולם, וכשאנו מנענעים את הלולב והאתרוג אנו מכוונים על כל העולם, וידעו כל מדינות העולם שבזכותנו אין להם שום נזק. וכשמנענעים את הלולב באמירת "אנא ה'" טוב לכוון לעצור רוחות רעות וטללים רעים (סוכה ל"ז ע"ב).
אגידת הלולב
א. מנהג המקובלים, לאגוד הדס אחד בימין, והדס אחד בשמאל (כשהשדרה של הלולב באמצע), והדס אחד באמצע. ערבה אחת בימין, וערבה אחת בשמאל - נמצא בזמן שלוקח את הלולב ומחברו עם האתרוג, האתרוג מחובר עם הערבה. ואומרת הערבה לאתרוג: דע לך, שבלעדי אינך שוה כלום.
ב. יש לאגוד את ההדסים והערבות עם הלולב שיהיו כולם אגודה אחת. ואין להסתפק במה שתוחבים את ההדסים והערבות ב"קוישקלך". והעושים כן, יגביהו מעט את "הקוישקלך" כלפי מעלה, וימשכו כלפי מטה את ענפי ההדס והערבה, ויקשרו אותם ללולב.
יום ראשון ושאר ימים
מהתורה יש מצוה ליקח את ארבעת המינים רק ביום הראשון של חג הסוכות ככתוב (ויקרא כג, מ) "ולקחם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" וכו'. במקדש היתה המצוה נוהגת כל שבעת ימי סוכות ככתוב (שם) "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים". אחר החורבן תיקן רבן יוחנן זן זכאי ליטול את ארבעת המינים כל שבעת הימים אף מחוץ למקדש "זכר למקדש" (משנה סוכה ג, יב). יש מי שסובר בדעת הרמב"ם שגם בזמן הזה יש חיוב ליקח לולב כל שבעת הימים בכל ירושלים העתיקה ולא רק במקדש. כשהייתי בא לעיר העתיקה בחג הסוכות הייתי לוקח את האתרוג של הרב גץ זצ"ל ומנענע איתו. פעם אחת הוא אמר לי: האתרוג שלך יותר חשוב. אמרתי לו: אתה מעיד על האתרוג שלך, אבל אני לא יכול להעיד על האתרוג שלי. דודי הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל - ראש ישיבת 'פורת יוסף' היה נוהג ללכת להתפלל בכל ימי חג הסוכות בכותל המערבי.
ואומר הרב בעל 'ערוך השולחן': אם נטל לולב ואתרוג למשל בשכונת 'מחנה יהודה', ואח"כ הולך לכותל המערבי, חייב שוב לנענע, כי זה חיוב דאורייתא. אמרו לו: אתה יושב בפולניה ואתה רוצה לחייב אותנו .
לקנות ד' מינים מהודרים
מדין תורה, אין נטילת לולב אלא ביום הראשון של סוכות בלבד, ובבית המקדש היה ניטל שבעה ימים, ומשחרב בית מקדשנו ותפארתנו התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיה לולב ניטל שבעה ימים גם בגבולין זכר למקדש שבו היו נוטלים לולב כל שבעת הימים וכנ"ל. ולצערנו, יש הטוענים שבשנה שחל בה יום טוב ראשון בשבת (כמו השנה), אין לטרוח ולחפש ד' מינים מהודרים ויפים, ודי להסתפק במינים פשוטים; וטועים הם בדבר, כי מי שנוהג כן מגלה שאין הוא מאמין בביאת המשיח, שכן כל המאמין באמונה שלמה ותמימה בביאת המשיח, מקוה שאולי יבוא פתאום, ואולי הוא יבטל את הגזרה של חכמים שלא ליטול לולב בשבת, ואז גם כשחל יום טוב ראשון בשבת נטילת הלולב תהיה מדאורייתא, וזה מחייב בכל מקרה לרכוש ארבעה מינים מהודרים ויפים ביותר.
הושענות
א. בכל ימי החג אחרי ההלל ולפני קריאת התורה, מקיפים את התיבה ואומרים הושענות, ויש בזה טעם מיוחד.
כשיהושע רצה להפיל את חומת יריחו הוא הקיף אותה שבע פעמים ואז היא נפלה, וגם בהקפות שאנו עושים אנו מפילים כל מיני מקטרגים ומשטינים.
ב. מי שמתפלל בביתו, יניח תנ"ך על כסא ויקיף אותו עם לולב (בא"ח האזינו טו).
וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים
כתוב "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" (מלאכי ג, ד). הפשט הוא, מקובלת. ובדרך רמז אמרו, האגד של הלולב עשוי באופן כזה שהאתרג תמיד צמוד לערבה. באתרג יש גם טעם וגם ריח והוא רומז לתלמידי החכמים שיש בהם תורה ומצוות, ובערבה אין טעם ואין ריח, והיא רומזת לעמי הארצות שאין בהם לא תורה ולא מצוות. והאתרוג שנרמז בו מעלת החכמים שיש בהם תורה ומצוות, צריך להצמד לעמי הארץ הנרמזים בערבה, כי גם הערבה חשובה לפני הקב"ה.
ושכבת וערבה שנתך
יש שלוקחים את עלי הערבה מהלולב, או ממה שנשאר לאחר חבטת הערבה, ומניחים אותם תחת הכר כסגולה לשינה טובה או למי שקשה לו לישון, ורמז לדבר שנאמר (משלי ג, כד) "ושכבת וערבה שנתך".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
