ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- תולדות
בפרשת 'תולדות' מסופר שרבקה שמעה שעשיו רוצה להרוג את יעקב אחיו, והיא רצתה להציל את יעקב. רבקה פנתה ליצחק ואמרה לו שהיא אינה מרוצה מהנשים שעשיו נשא, והיא רוצה שיעקב יישא נשים צדיקות. ויצחק הורה ליעקב ללכת לחרן ולהתחתן שם עם בנות לבן. ומסופר (בראשית כז,מו): "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:". במדרש (בראשית רבה סז, יא) מובא: "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי – אמר רב הונא התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת". בפרוש 'יפה תואר' כתב:
"גורפת מחוטמה. לומר שהן מאוסות בעיניה כניע היוצא מהחוטם, וזה אומרה קַצְתִּי בְחַיַּי. ולא מצאתי רמז לזה בכתוב:"
פרוש 'יפה תואר' כתב שלא מצא בכתוב רמז לפרשנות הזו של המדרש. אמנם לכאורה ניתן לומר שרמז לכך יש באות ק' שבמילה "קַצְתִּי" שכתובה ק' קטנה. כדי להבין את משמעות הרמז הזה צריך להעמיק ולהתבונן בשינוי נוסף שמצאנו בפרשה. בכתוב שבו מבקש יצחק מעשיו להביא לו צָיִד כדי שיברך אותו נאמר (בראשית כז,ג): "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה צָיִד" הכתיב הוא "צידה" והקרי הוא "צָיִד", כלומר כתובה שם אות ה' יתירה, וגם היא באה לרמז לענין מסוים שצריך להעמיק בו.
ונראה שהשינויים שמצאנו, שבתחילה האות ה' מופיעה כאות יתירה במילה "צָיִד", ובהמשך האות ק' מופיעה במילה "קַצְתִּי" בתור אות קטנה – הם שינויים שקשורים זה בזה. כדי לעמוד על משמעות הקשר צריך להקדים ולעמוד על המשמעות הסמלית של האות ה' ושל האות ק'.
מאמרים נוספים בארץ אגדה (81)
הרב מרדכי הוכמן
63 - רבי שמעון הנשיא (המירוני)
64 - רבקה גורפת חוטמה
65 - יוסף ותורת המספרים
טען עוד
בתלמוד (מנחות דף כט,ב) מובא שהאות ה"א (נכתבת גם ה"י) מסמלת את התשובה. וז"ל הסוגיה בתרגום חופשי ובתוספת ביאור:
"... 'אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם' (בראשית ב, ד), אל תקרי בהבראם אלא בה"י בראם, ... ומפני מה נברא העולם הזה בה"י? מפני שדומה לאכסדרה (מקום שאינו סגור), שכל הרוצה לצאת יצא; ומדוע הרגל של האות ה"י תלויה ואינה מחוברת? שאם יחזור בתשובה יחזור דרך הפתח שלמלעלה ששם האות ה"י אינה מחוברת. ומדוע לא יחזור מהפתח שלמטה? משום שלא יקבל סיוע לחזור משם; וכפי שדרש דריש לקיש, שאמר ריש לקיש, מהו שכתוב: 'אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן' (משלי ג,לד)? אם בא אדם לטהר ולחזור בתשובה מסייעים אותו (ולכן פתחו לו פתח מיוחד מלמעלה ששם יסייעו אותו לחזור בתשובה). ואם בא לטמא ולחטוא פותחים לו (והפתח התחתון של האות ה"י מסמל את הבחירה החופשית ומתן האפשרות להידרדר ולחטוא)."
שני הפתחים שבאות ה"א מסמלים את העולם הזה שהוא עולם הבחירה שיש בו אפשרות לחטוא ואפשרות לשוב. הפתח התחתון מסמל את האפשרות להידרדר מהמצב הטוב ולחטוא, והפתח העליון מסמל פתח מיוחד שהקב"ה חותר תחת כסא הכבוד כדי לסייע לחוטא לשוב דרך שם פנימה. ההבנה הזו במשמעות האות ה"א מסבירה גם מדוע שלח יצחק את עשיו לצוד, וכדלקמן.
מדוע יצחק שלח את עשיו לצוד צָיִד
כאשר גדלו יעקב ועשיו התברר שיש להם אופי שונה. יעקב היה אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים, והיה לומד תורה באהלי שם ועבר וחוזר מידי פעם לביתו. אך עשיו לא היה מסוגל לשבת באהל, והלך אחרי נטיית לבו והפך להיות איש יודע צָיִד איש שדה. יצחק לא רצה שעשיו יחוש שהוא אינו מספק את התקוות שהוריו תולים בו, דבר שעלול להביא להידרדרות אחרי חברה רעה ואחרי מעשים רעים. יצחק רצה לתת לעשיו תחושה שמעשיו רצויים אצלו. ולכן הוא ביקש מעשיו שלא יצוד סתם כך, אלא שיצוד לשם מצוות כיבוד אב.
ראיית מעשי הצידה של עשיו בתור מצווה יש בכוחה גם להחזיר את עשיו בתשובה, ולפי היסוד שנמצא בליקוטי מוהר"ן (קמא סימן רפב) במאמר הידוע בשם 'אזמרה':
"דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה... וְאַף שֶׁכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב, הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתֹם... עַל כָּל פָּנִים הָיָה אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּהַמִּצְוָה וְהַדָּבָר טוֹב שֶׁעָשָׂה"
יסוד זה שבמאמר אזמרה מסביר את משמעות האות ה"א העודפת בציווי של יצחק לעשיו: "וְצוּדָה לִּי צידה צָיִד". כזכור, האות ה"א מסמלת מהלך של תשובה, והיא מרמזת כאן על מחשבתו של יצחק, שרצה להחזיר את עשיו בתשובה באמצעות ראיית מעשי הצידה שלו, בתור קיום מצוות כיבוד אב.
האות ה"א מורכבת מהאות דלי"ת כאשר בפינה הנגדית נמצאת האות יו"ד כשהיא הפוכה.
האות דלי"ת מסמלת דלות, ואת מידת הדין שמקטרגת על החוטא, אך מנגד נמצאת האות יו"ד ההפוכה שמסמלת את הנקודה הטובה שהיא המצווה שעשה החוטא.
כפי שאמר רבי נחמן מברסלב יתכן שגם בנקודה הקטנה הטובה הזו יש פגם, ודבר זה מסמלת האות יו"ד שנמצאת בתוך האות ה"א כשהיא מופיעה הפוכה. ואף ב'צידה' של עשיו יש פגם, שהרי יתכן שבכל מקרה היה עשיו יוצא לצוד חיות גם לא כדי לקיים מצוות כיבוד אב. אך בכל אופן לאחר בקשת יצחק, יוצא עשיו לצוד כדי לקיים מצוות כיבוד אב, וכך למרות הפגם שיש במצווה הזו של עשיו, שמח יצחק בנקודה הטובה הקטנה הזו שהוא מצא בעשיו. ובאמצעות ההתבוננות הטובה הזו רצה יצחק להחזיר את עשיו בתשובה, ולראותו כבר כעת כראוי לברכה. וכדי לרמז למחשבתו של יצחק מופיעה כאן אות ה"א יתירה במילה צָיִד.
אחר שהעמקנו בהבנת משמעות האות ה"א היתרה שבבקשת יצחק מעשיו, נעבור להעמיק במשמעות האות קו"ף הקטנה בדברי רבקה, וכדלקמן.
גם האות קו"ף כסמל לתשובה
במסכת שבת (קד,א) דנה הסוגיה בתבנית האות קו"ף, וז"ל בתרגום חופשי, ובתוספת ביאור:
"האות קו"ף – מסמלת קדוש (הכוונה לקב"ה)... ומדוע תלויה הרגל של האות קו"ף – כדי שאם החוטא ירצה לחזור בתשובה, יוכל לחזור דרך הפתח שיש בין הרגל הזו לבין הגג של האות ק. ומדוע לא יחזור החוטא דרך הפתח התחתון של האות ק שמשם יצא? אלא שהפתח התחתון מסמל את הבחירה החופשית ואת האפשרות להידרדר ולצאת למטה ולחטוא, והפתח העליון מסמל פתח מיוחד שהקב"ה חותר תחת כסא הכבוד כדי לפתוח ולסייע לחוטא לשוב דרך הפתח ההוא בחזרה פנימה. והבנה זו מסייעת למה שאמר ריש לקיש מהו שכתוב: 'אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן' (משלי ג,לד)? אם בא אדם ליטמא ולחטוא פותחים לו (והפתח התחתון של האות ק מסמל את הבחירה החופשית ומתן האפשרות להידרדר ולחטוא). ואם בא לטהר ולחזור בתשובה מסייעים אותו (והפתח שלמעלה באות ק מסמל את הפתח המיוחד שנפתח שם כדי לסייע אותו לחזור בתשובה)".
את הסברו של ריש לקיש מביא התלמוד כאן כהסבר לשני הפתחים שבאות קו"ף, אך כזכור במסכת מנחות הביא התלמוד את הסבר ריש לקיש כהסבר לשני הפתחים שמצויים באות ה"א. ונשאלת השאלה מדוע יש צורך בשתי אותיות שמסמלות תהליך נפשי של חזרה בתשובה.
ונראה שתהליך התשובה שמסמלת האות ה"א הוא תהליך שנועד לאדם שיש לו גרעין חזק באישיות שלו. וכאשר מתבהר לו מצבו שהוא חטא ושהוא הדרדר ונמצא מחוץ לקדושה, הוא אוזר כוחות ורוצה לחזור בתשובה ומתפלל לקב"ה שיעזרהו. ואז הקב"ה נחלץ לעזרו וחותר לו חתירה תחת כסא הכבוד ושובר עבורו את הפתח העליון שנמצא בצידה של האות ה"א כדי שיחזור משם. אך יש מי שאין לו גרעין חזק באישיותו, וכאשר מתבהר לו מצבו שהוא הידרדר ונמצא מחוץ לקדושה, הוא יתייאש ויאמר שהוא אבוד. ויוסיף ויאמר שחבל שישתדל לשמור על כמה מן המצוות שהוא עדין מחזיק בהן, ועדיף שירדוף אחר החטאים שהרי ממילא הוא כבר בחוץ. עבור אדם כזה מסמלת האות קו"ף את תהליך התשובה המיוחד לו, תהליך שנועד למנוע ממנו את התחושות האלו, וכדלקמן.
שתי הזרועות של האות ק
בכתב סת"ם שנקרא 'כתב בית יוסף' בצד ימין של האות ק יש זרוע כפופה (בדומה לאות כ"ף) שמצמצמת את הפתח שלמטה, זרוע זו מסמלת את היד שבאמצעותה הקב"ה שולח 'מניעות' שמצמצמות את האפשרות לחטוא. וכגון שהחוטא תכנן לנסוע באוטובוס למקום מסוים כדי לחטוא שם, והקב"ה מספק לו 'מניעה' והאוטובוס חולף על פני התחנה ואינו עוצר כדי להעלותו. הקב"ה יודע שאם הוא יחטא הוא לא יאזור כוח ויחזור בתשובה, ולכן הקב"ה צמצם לו את 'הפתח התחתון' – את אפשרות הבחירה - ומנע מנהג האוטובוס לשים לב אליו ולעצור בתחנה ולהעלותו.
בצד שמאל של האות קו"ף יש זרוע נוספת שיורדת למטה. בכתב שנקרא 'כתב בית יוסף' זרוע זו נכתבת באלכסון, היא יורדת מצד שמאל כשהיא נוטה ימינה ולמטה. כאשר החוטא מידרדר ונופל למטה הוא פוגע בזרוע הארוכה הזו שיורדת אליו כלפי מטה, והיא מסמלת עבורו את המצוות שהוא עדין מקיים. מצד אחד החלל הריק שנמצא מימינו מסמל את המצוות שהוא כבר אינו מקיים. אך מצד שני הוא אוחז בזרוע שיורדת אליו למטה, ומסמלת עבורו את המצוות שהוא עדיין מקיים. האחיזה בזרוע הזו מספקת לחוטא את ההרגשה שהוא עדין בפנים, ולכן הוא אינו מרגיש מיואש ואינו מחליט להידרדר לחטאים נוספים. החוטא אוחז בזרוע הזו עד שהוא מחליט לעבור לצידה השני ולטפס למעלה אל הפתח המיוחד שהקב"ה פותח לו מלמעלה. בכתב שנקרא 'כתב בית יוסף' צורת הזרוע הארוכה הזו היא כצורת נו"ן פשוטה שנוטה מעט באלכסון כלפי המרכז. והיא מסמלת שהזרוע התומכת הזו יורדת מטה עד השער הנו"ן של הטומאה, וכמרומז בדברי דויד בתהילים (קלט,ח-י): "וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ... גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ".
'ארך אפיים' לצדיקים ולרשעים
אופן לימוד הזכות המיוחד שמסמלת האות קו"ף – לראות את החוטא כאילו הוא עדין בפנים בתוך הקדושה למרות שהוא כבר הידרדר ונמצא מבחוץ - נצרך בעיקר עבור הרשעים. אך גם הצדיקים נצרכים לו, שהרי "...אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז,כ). ובאמצעות לימוד זכות זה הקב"ה מאריך אפו הן לרשעים והן לצדיקים.
אופן לימוד הזכות המיוחד שמסמלת האות קו"ף הוא טוב כל עוד הרשע אינו מסכן באופן ישיר את הצדיק. ויצחק ורבקה השתמשו בו כלפי עשיו. הכתוב מספר (בראשית כו,לד-לה): "וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה:". אולם מתוך המשך הפרשיה מתברר שיצחק ורבקה לא אמרו לעשיו דבר על כך שהנשים שלו הן למורת רוחם. יצחק ורבקה המשיכו להתמקד במעשיו הטובים של עשיו (כבוד אב) ולא אמרן לו דבר על נשיו. אולם כאשר רבקה שמעה שעשיו רוצה להרוג את יעקב, היא החליטה שהגיע הזמן למעט בעוצמת לימוד הזכות מסוג האות קו"ף, והגיע הזמן להתמקד במעשיו הרעים של עשיו. וזאת בכדי להציל את יעקב. דבר זה מסמלת האות קו"ף הקטנה במילה "קַצְתִּי". כלומר יש להקטין את עוצמת השימוש באות קו"ף.
ובא רב הונא במדרש רבה ומשלים את הרמז הזה ומספר: "התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת". כלומר כאשר עשיו מתחיל לסכן את יעקב צריך להתייחס למעשי עשיו בתור מעשים מאוסים. והמעשה הסמלי הזה של רבקה מסמל השלכה לחוץ וחוסר מוכנה להכלה וסובלנות. והוא מסמל 'חרון אף' על משקל הכתוב (דברים כט,כז): "וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת...".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
