ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- עשרת ימי תשובה
- ספריה
- דרשות לימים הנוראים
- עשרת ימי תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל
א. האם אין עיקר מצוה זו צריכה להיות מופנית כלפי אלה שאינם אתנו, שסו"ס אנחנו פחות או יותר בסדר?
ב. האם אין המאמץ המתגלה בעשי"ת נראה מלאכותי, בעוד שאח"כ חוזרים למה שהיו?
מאמר חז"ל (ילק"ש תהילים ל"ב תשי"ח)* על הויכוח השטן עם הקב"ה: "ישראל גנבים הם" אינו מובן, ועוד שלבסוף הקב"ה עצמו נוהג באופן זה שמטמין העוונות. ועוד לשם מה בכלל השטן נצרך, אם הקב"ה אינו צריך לו ועושה נגדו.
טענת השטן יש בה בהכרח יסוד של אמת, שכן דובר שקרים לא יכון נגד עיני ה'. טענתו היא זו, שבה הוא מחליש אותנו, שבה הוא גם נותן פתחון פה להקל בערך פעולותינו - "ישראל גנבים הם". כלומר, שאינם עושים ברצינות, שאין מעשיהם לשם שמים, שאין תשובתם אלא ארעי ועברתם קבע.
ואכן זו שאלה היא השב בתשובה וחוזר אח"כ ועובר שוב, מהו אצלו הקבע היסודי ומהו העובר הארעי? הגאון ר' רפאל מהמבורג ז"ל מוכיח שמי שעובר עבירה שכבר חזר עליה בתשובה, התשובה בטלה, שכן אמרו ביומא בכה"ג שחוזר ומתודה, והיינו על שכבר חזר בתשובה, שאל"כ מאי רבותא. אכן, אמרו (רמב"ם הל' תשובה ב' ב') שהתשובה היא "שיעיד עליו יודע תעלומות", ועי"ש בכ"מ ובלח"מ, שהיינו שיעמיד עליו לעד את היודע תעלומות, שאל"כ הרי הבחירה בידו. אולם, גם זה עדיין קשה, האיך יוכל להעמיד עליו לעד את יודע תעלומות, מהאי טעמא גופא. אלא, שהכוונה היא כאן להקל על האדם בפקפוקי התשובה וכנותה, שיעמיד עליו כעד את היודע תעלומות לב והוא הוא שהעיד ואמר שנשמת אדם הוא נר ה', וע"כ הפנימיות היא ודאי רוצה בטוב, והרע אינו אלא ארעי, וע"כ התשובה היא קבע והחזרה אינה אלא חטא חדש.
והנה על טענתו זו של השטן, שזוהי תשובת רמיה הקב"ה שוקל, וכיודע תעלומות הוא קובע שיש כאן תשובת המשקל. אכן, השטן מעורר טענה חדשה, וזהו חיפוש העונות לא שלהם, אלא של אחרים, אלה שהותעו, ע"י טענה שישראל גנבים הם, ועי"ז העמיקו לחטוא בהצדיקם עצמם, שגם ישראל אינם כנים. וכאן הוא בגדר מעוות לא יוכל לתקון, שהאחרים הושפעו מזה. אכן כתב הרמב"ם לענין שופר (הל' תשובה פרק ג, הלכה ד): "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וכו' לפיכך יראה האדם את עצמו כמחצה חייב" וכו' ובעשי"ת יחזור וישפר דברים מיוחדים עי"ש. ולכאורה, מאי "לפיכך"? אלא שיש שתי דרגות: דרגת 'ישראל', הם המשובחים שהם, בדרגת 'ישנים', והרחוקים יותר, שהם בדרגת 'נרדמים'. אולם, יש לדעת שאצל כולם ישנה הנקודה הפנימית, אלא יש שהיא במצב שינה ויש שהיא במצב תרדמה, והנרדמים מושפעים מהישנים כנ"ל, בטענת "ישראל גנבים הם". וע"כ, אם הישנים יקיצו, גם הנרדמים יכירו שטענתם טענת שוא היתה.
וזהו ה"לפיכך יראה האדם את עצמו וכל העולם כולו" וכו', שכן ע"י שמעורר עצמו, מתקן את כולם וכנ"ל. וזהו גם שעל כן בעשי"ת אפשר לשפר יותר דרכו, כי אין זו צביעות. אדרבא, בימים אלה חיים את המהות הפנימית כמו שהיא ומתעוררים מהשינה, מה שלא מסוגלים בשאר הימים.
ועל כן, גם העוונות של הרחוקים לא מחשיב כי הוא בגדר הטמנה תחת הפורפירא. והוא בהקדם מאמר חז"ל (ב"ר ג'): "מהיכן נבראת האורה, א"ל בלחישה מלמד שנתעטף בה הקב"ה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו כולו וכו' כשם שקבלתי בלחישה כך אמרתי בלחישה וכו' מקמי הכי מאי אמרין? ...ממקום בית המקדש נבראת האורה". השאלה היתה איך יתכן בעולם שכולו חשך מקום לאור, והתשובה היא שמהעטיפה (הטלית), מכסוי אור ה', יחזור יבקע האור והרחוקים גם הם ישמעו, יבואו. אכן, תנאי ראשון לכך ("מקמי הכי") צריך שיהא ממקום המקדש האור יוצא, שיעורו ישנים, ואז נרדמים גם הם יקיצו ואור גדול יבקע מאור העולם ועד סופו. וזהו שמטמין תחת פורפירא, כי מגדר פורפירא זו, גם החושך וההתרחקות הופכים בסופו של דבר להיות גורם של אורה.
"אתה מוצא ביום הכפורים בא השטן לקטרג על ישראל והוא פוטר עונותיהם ואומר: רבון העולמים, גנבים הם ישראל. והקב"ה פורט זכויותיהם של ישראל, מה עושה נוטל קנה של מאזנים... מה הקב"ה עושה? נוטל עוונות מתוך הכף ומטמינם תחת פורפיא שלו, והשטן בא ואינו מוצא שם עוון, שנאמר: יבוקש עוון ישראל ואיננו".
(מכת"י)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
