ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- שכנים ושותפים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
תיאור המקרה: שני הצדדים הם שכנים בבניין רב קומות. לפני מספר שנים החליטו כל הדיירים לאפשר הרחבה של כל דירה על שטחים משותפים של התושבים, ואכן הרחיבו בפועל את דירותיהם. הנתבע פתח חלון בקיר של חלק ההרחבה, הנמצא בזווית ישרה לחלון של מטבחו של התובע, ולכן יכול הנתבע להסתכל בקלות למטבחו של התובע דרך חלון זה.
יש לציין, שלנתבע ישנו חלון אחר, בסלון שלו הקיים מאז בניית הבניין, וגם ממנו ניתן להסתכל לתוך המטבח של התובע, ואף לחלקים אחרים של הדירה, אבל ההסתכלות משם דורשת מאמץ, והיא פחות מטרידה, הואיל ומדובר בחלון רחוק יותר מהמטבח של התובע.
התביעה : התובע טוען שהוא לא הסכים לפתיחת החלון כלל, והחלון המדובר מזיק אותו בראייה. הוא תובע מהנתבע לסתום את החלון.
הלכה פסוקה (260)
הרה"ג דוב ליאור
38 - חסימת חלון חברו
39 - נזקי עשן מארובה
40 - סתימת חלון משום היזק ראיה
טען עוד
תשובת הנתבע: הנתבע טוען שהתובע הסכים לפתיחת החלון. הוא מודה אמנם, שלאחר שהתובע ראה את המיקום של החלון, והבין שיהיה אפשר להסתכל משם לדירתו, חזר בו התובע מהסכמתו, אולם הנתבע טוען, כי מאחר שהוא כבר פתח חור בקיר קודם שחזר בו התובע, אין לתובע זכות כעת לדרוש סתימת החלון.
פסק הדין : בית הדין קבע שהנתבע מחוייב לסתום את החלון, על מנת למנוע היזק ראייה. והתובע אינו חייב לפצות את הנתבע על ההוצאות שהוציא לפתיחת החלון או לסתימתו.
הנימוקים: המשנה במסכת בבא בתרא (דף ס.) אומרת:
"לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון; היה קטן - לא יעשנו גדול, אחד - לא יעשנו שנים".
הגמרא מסבירה, כי למרות שאחד השותפים כבר היה יכול להסתכל לשטחו של השני מחמת החלון הראשון, אין לו רשות לפתוח חלון נוסף, משום שהוא מרבה את היזק הראייה.
בנידון דידן, היה מקום לומר, כי היות שהנתבע יכול ממילא לראות את דירתו של התובע דרך החלון הקיים כבר בסלון, ואף ניתן לראות בו חלק גדול יותר של הדירה מאשר דרך החלון החדש, אין בחלון החדש משום הוספת היזק ראייה. אלא שיש לומר, שאף שהנתבע יכול להסתכל דרך החלון שבסלון לתוך דירתו של התובע, התובע אינו מרגיש כל כך שמסתכלים עליו משם, ולכן בפועל התובע אינו מצמצם את פעילותו באותם חלקים של הדירה שניתן להסתכל עליהם. אבל מחמת שהחלון החדש קרוב מאוד למטבח של התובע, התובע מרגיש שהוא חשוף יותר לדירת התובע, ולכן בפועל הוא ממעט את השימוש במטבח מחמת החלון החדש, ויש כאן תוספת היזק.
היה מקום לתלות טיעון זה במחלוקת הראשונים, אם היזק ראייה נובע ממיעוט התשמיש של הניזק משום שהתובע מסתכל עליו, או שעצם ההסתכלות של המזיק נחשבת נזק. שלפי הצד הראשון יש לומר שהחלון החדש גורם למיעוט תשמיש אצל התובע, ואילו לפי הצד השני הכול תלוי ביכולת של הנתבע להסתכל, וזו לא גדלה בעקבות פתיחת החלון החדש. אבל בית הדין הכריע, שלא מסתבר כלל לומר, שאם הניזק אינו מרגיש פגיעה מחמת ההסתכלות, יחשב הדבר להיזק ראיה, ולכן לכולי עלמא ברור שיש להגדרת היזק ראייה תלות בשאלה עד כמה הניזק מושפע מההסתכלות של המזיק, והמחלוקת היא רק אם הנזק הוא במניעת ההשתמשות של הנתבע, או בעצם העובדה שהנתבע מרגיש שמסתכלים עליו. ולכן בנידון דידן - לכולי עלמא נאמר שיש בחלון החדש משום תוספת היזק ראייה, ויש להתבסס על דברי המהריט"ץ (בתשובה סימן רנג ד"ה ולענין) שכתב לגבי שאלת קביעת היזק ראייה: "והכל לפי ראות עיני הדיין ורוחב בינתו".
לכן, ברור שהנתבע אכן מזיק בראיה לתובע. אלא שלדבריו של הנתבע, שהתובע הסכים לפתיחת החלון, יש לדון בשאלה אם התובע רשאי לחזור בו מהסכמתו, דהיינו אם לנתבע יש חזקה להזיק בראייה.
דין זה שנוי במחלוקת ראשונים, והכרעת השולחן ערוך (חושן משפט סימן קנד סעיף ז) היא שיש חזקה להיזק ראייה. יש לציין, שבנידון דידן, ישנן סיבות לומר שגם הראשונים החולקים יודו שיש חזקה - מדובר בחלון שאינו גדול במיוחד, ויש לו תריס, כך שהוא אינו פתוח כל הזמן, וניתן לדעת מתי הוא פתוח.
אלא, שטענתה הנתבע, לפיה התובע הסכים לפתיחת החלון, מוכחשת מפיו של התובע. הואיל ובטענות הצדדים ישנה הכחשה בשאלה אם נתן התובע את הסכמתו לפתיחת החלון, יש לדון בשאלה על מי חובת ההוכחה. שאלה זו תלויה בשאלה מיהו המוחזק.
הגמרא במסכת בבא בתרא (דף כ:) אומרת:
"משנה: לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו, ולא רפת בקר; באמת, ביין התירו, אבל לא רפת בקר. גמרא: תנא: אם היתה רפת קודמת לאוצר - מותר. בעי אביי: כיבד וריבץ לאוצר, מהו? ריבה בחלונות, מהו? אכסדרה תחת האוצר, מהו? בנה עלייה על גבי ביתו, מהו? תיקו. בעי רב הונא בריה דרב יהושע: תמרי ורמוני, מאי? תיקו".
המשנה אומרת, שפתיחת חנות של צבעים מזיקה לאוצר, ולכן אסור לפתוח חנות כזו מתחת לאוצר של חברו. בברייתא בגמ' מבואר, שאם קדם בעל החנות ופתח לפני שעשה השכן שמעליו אוצר, אינו חייב להרחיק. הגמ' מביאה מספר מקרים גבוליים, הקשורים לשאלה מה נקרא תחילת עשיית האוצר, ונשארת בתיקו.
הרמב"ם (הלכות שכנים פרק ט הלכה יג) והשולחן ערוך (חושן משפט סימן קנה סעיף ג) פוסקים, שבמקרי ספק אלו, אם פתח בעל החנות את החנות, אין בעל האוצר יכול לחייבו להרחיקה. דהיינו שבספק אומרים שאם כבר עשה את המזיק את הנזק, הרי הוא נחשב למוחזק.
אלא שדברים אלו נסתרים מפסק אחר של הרמב"ם והמחבר, שכתבו (הלכות שכנים פרק ח הלכה ז; שו"ע חושן משפט סימן קנג סעיף יז) שאם היה לראובן כותל, ושמעון קדח חורים בכותל ונעץ בו קורה, צריך שמעון להוכיח שראובן לא מחה בו בזמן הנעיצה - הרי שלמרות שהקורה כבר נעוצה בכותל, חובת ההוכחה על שמעון בעל הקורה, ולא על ראובן בעל הכותל.
על סתירה זו עמדו כבר האחרונים - בכנסת הגדולה (הגהות לטור סימן קנה אות נא) ובנתיבות המשפט (סימן קנג ס"ק יד), ועיין שם מה שתירצו.
מסקנתו של בית הדין היא, שהשאלה על מי מוטלת חובת ההוכחה אם הייתה מחילה תלויה במחלוקת אחרונים, וזהו ספקא דדינא. מספק, אין אפשרות לחייב את הנתבע לסתום את החלון.
צד נוסף שיש לדון בו, נובע מהעובדה שיתכן שהסכמתו של התובע היתה הסכמה בטעות. שהרי, הנתבע עצמו הודה שאילו היה התובע מבין מראש את משמעות פתיחת החלון, לא היה מסכים.
מדברי הראשונים עולה, שלא מספיק שהניזק ימחל למזיק, אלא שהוא צריך להבין את ההיזק קודם שימחל. וכך מסיק הסמ"ע (סימן קנג סק"ג): 'מכי אתברר ליה היזקו ושתק'. על כן, בנידון דידן, יש לומר שמדובר במחילה בטעות, ולכן על הנתבע לסתום את חלונו כדי למנוע היזק ראייה.
על כן, מסקנת בית הדין היא, שעל הנתבע לסתום את החלון. ולכאורה, היות שהנתבע הוציא את ההוצאות על בניית החלון על סמך הסכמתו של התובע, יש לדון אם יש לחייב את התובע לכסות הוצאות אלו מדינא דגרמי.
על פי טענתו של הנתבע, שהתובע אכן הסכים מראש לפתיחת החלון, יש מקום רב לחיוב התובע בהוצאות אלו. אלא, שהתובע מכחיש, וטוען שמעולם לא הסכים לפתיחת החלון, ומספק אין אפשרות לחייב את התובע לשלם, שהרי המוציא מחברו עליו הראיה.
ואין לומר שכל זמן שהתובע לא משלם לנתבע, יכול הנתבע לומר שאינו רוצה להוציא הוצאות נוספות לסתימת החלון, משום שהרי היזקו ברור ואילו חיוב התשלומים הוא רק מסופק. ועל כגון זה כותב היד רמ"ה (בבא בתרא פרק ב אות צט):
"שמע מינה, דמאן דמחייב לשלומי מידי לחבריה, או למעבד ליה מידי על כל פנים, ומספקא לן אי מחייב חבריה למיתב ליה דמי ואי לא, מחייבינן ליה לדיליה למעבד מאי דברירא לן דמחייב למעבד או לשלומי, ודמי - אמרינן ליה אייתי ראיה ושקול".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
