מנהג אמירת סליחות | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
רביבים

קטגוריה משנית

שבת ומועדים
ימים נוראים
סליחות

300

5 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

שאלה: האם חובה לומר סליחות? והאם אדם שקשה לו להשכים לאמירת סליחות חייב להשכים? ומה הדין כאשר השכמה לאמירת סליחות תגרום לפגיעה בעבודה או בלימוד התורה?
תשובה: לא תיקנו חכמים לומר סליחות, אלא הוא מנהג שהחלו ישראל לנהוג בו מתקופת הגאונים, לפני יותר מאלף שנה. בימי הגאונים נהגו לומר סליחות בעשרת ימי תשובה בלבד, וכך נהגו בשתי הישיבות הגדולות שבבבל, וכך היה המנהג הרווח בימי הראשונים (רמב"ם הלכות תשובה ג, ד). והיו מקומות מעטים שנהגו לומר בהם סליחות גם בכל חודש אלול.

המנהג בספרד
בסוף תקופת הראשונים נתקבל המנהג בקהילות הספרדים לומר סליחות בכל חודש אלול ועשרת ימי תשובה (שולחן ערוך תקפא, א). וזאת מפני שכל הימים הללו ראויים לתשובה, וכפי שמצינו במשה רבנו שבראש חודש אלול עלה להר סיני לבקש סליחה על ישראל שחטאו בעגל, וביום הכיפורים נענה: "סלחתי כדבריך".

רביבים (823)

הרב אליעזר מלמד

733 - פדיון שבויים

734 - מנהג אמירת סליחות

735 - לקראת שני ימים טובים ושבת

טען עוד

המנהג באשכנז
באשכנז התקבל המנהג להתחיל לומר סליחות במוצאי השבת שלפני ראש השנה, ובתנאי שיספיקו לומר ארבעה ימים סליחות לפני ראש השנה. וזאת מפני שמוצאי שבת הוא זמן שמתאים במיוחד לתפילה על כלל ישראל, מפני שבשבת "נהג כל אדם ללמוד..." שהשבת והתורה הם בני זוג, "ובשבת הם פנויים ממלאכה ולומדים תורה. לכך טוב להתחיל ביום ראשון, כי העם שמחים מחמת מצוות התורה שהם לומדים בשבת, וגם מחמת עונג שבת, ואמרינן: אין השכינה שורה לא מחמת עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצווה(שבת ל, ב)" (לקט יושר, בשם בעל תרומת הדשן). לפי זה, אף שהזמן המובחר לסליחות הוא באשמורת הבוקר, ביום הראשון יש מעלה לאומרן במוצאי שבת אחר חצות הלילה בבגדי שבת.

עיקר הסליחות על כלל ישראל
יש מי שחושבים בטעות שעיקר הסליחות הוא תפילות פרטיות, אולם כשמתבוננים בנוסח הסליחות מוצאים שעיקרן למען כלל ישראל, ורק בשולי הסליחות יש תוספות מאוחרות של תפילות פרטיות. מפני שאכן מגמת אמירת הסליחות להתעורר לתשובה ולהתחנן לפני ה' שיסלח לנו על חטאינו, וירחם על עמו שנמצא בגלות ובצרה. ואל יביט אל פשעינו וחטאינו אלא יזכור את הברית שכרת עם אבותינו ועימנו, ויזכור את עקדת יצחק ואת עקדת כל הקדושים שמסרו נפשם על קדושת שמו. ולהתפלל על קיבוץ הגלויות ועל בניין הארץ וירושלים, על בניית בית המקדש והחזרת השכינה לציון.
וכך ראוי תמיד ליחיד, שישתף עצמו עם הציבור, וירבה בתפילה על כלל ישראל והשראת השכינה וקידוש שמו יתברך בעולם. ומתוך כך גם תפילותיו האישיות יתקבלו.

המקור בנביאים
וכן מצינו שהנביאים עוררו את ישראל בעת צרה להתאסף לצום ותפילה, ולהתחנן לפני ה' שיחוס על עמו וארצו, שנאמר: "תקעו שופר בציון, קדשו צום קראו עצרה. אספו עם, קדשו קהל, קבצו זקנים, אספו עוללים ויונקי שדיים, יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי ה', ויאמרו: חוסה ה' על עמך ואל תיתן נחלתך לחרפה למשול בם גויים, למה יאמרו בגויים איה אלוהיהם. ויקנא ה' לארצו ויחמול על עמו" (יואל ב, טו-יח).

זמן הסליחות
הזמן הטוב לאמירת הסליחות הוא באשמורת הבוקר, כלומר לקראת סוף הלילה, מפני שאז היא שעת רחמים ורצון, שעה של ציפייה לקראת עליית האור וגילוי דבר ה' בעולם. ובאותה שעה כולם ישנים והעולם נקי ושקט ממחשבות ומעשים רעים, והתפילה יוצאת מעומק הלב, ובוקעת את כל המחיצות, ומתקבלת. ומכל מקום כבר משעת חצות הלילה מתחיל הזמן הראוי לאמירת הסליחות, מפני שמחצות הלילה מתחילה הציפייה לעליית השחר, והוא זמן של חסד ורחמים.
בדורות האחרונים אנשים רגילים ללכת לישון בשעות מאוחרות בלילה, וזמן הקימה המקובל הוא בין שש לשבע, כשעתיים לאחר אשמורת הבוקר, ואם יקומו באשמורת, יהיו עייפים במשך כל היום ועבודתם ולימודם ייפגעו. לכן רבים נוהגים לקום כיום לסליחות כשעה או חצי שעה לפני השעה שבה הם רגילים להתפלל שחרית. ואף שכבר עלה השחר, בדיעבד השעה עדיין מתאימה לאמירת סליחות. ואם יוכלו לומר סליחות אחר חצות הלילה, עדיף (פניני הלכה ימים נוראים ב, ו).

האם חובה לומר סליחות?
מכיוון שיסוד אמירת סליחות במנהג שהתקבל בישראל, נכון לומר סליחות אך לא חובה. לדוגמה, מי שהקימה לסליחות קשה לו אינו חייב לקום לסליחות בחודש אלול. ובעשרת ימי תשובה ישתדל יותר לומר סליחות, מפני שימים אלו מסוגלים יותר לתשובה וכפרה (עיין ראש השנה יח, א; רמב"ם תשובה ב, ו). ועדיין, גם בעשרת ימי תשובה אמירת הסליחות אינה חובה.

סליחות מול עייפות בעבודה ובלימוד
מי שאינו יכול ללכת לישון מוקדם, והקימה לסליחות תגרום לו עייפות שבעטיה לא יוכל למלא את חובותיו בעבודתו, עדיף שלא יקום לסליחות. וישתדל במקום זאת להרבות באמירת תהילים, ואם ירצה, יוכל במשך היום לומר את קטעי הסליחות שמותר ליחיד לומר.
ההוראה המקובלת היא שגם תלמיד חכם שרגיל לשקוד על תלמודו, ראוי שיקדיש את הזמן הנדרש לאמירת סליחות. וכן נוהגים בכל הישיבות, לומר סליחות למרות שזמן אמירתן הוא על חשבון הלימוד. אומנם מי שהקימה המוקדמת תגרום לו לאובדן זמן לימוד ארוך יותר ממשך הזמן המוקדש לסליחות, מפני ששינוי הסדרים יגרום לו אחר כך לחוסר ריכוז, מוטב שלא יקום לסליחות (פניני הלכה ימים נוראים ב, ה).

נוסח הסליחות
מכיוון שלא תיקנו חכמים תקנה מפורשת לומר סליחות, ממילא אין לסליחות נוסח מסודר, וכל עדה הוסיפה תחינות ופיוטים משלה. מכל מקום ישנה מסגרת כללית שנוהגת בכל העדות, כמובא בסדר רב עמרם גאון, כאשר אמירת י"ג מידות רחמים היא ליבה של התפילה.
כאשר זמנם של המתפללים קצר, ידלגו על חלק מהפיוטים, וישתדלו לומר את הפיוטים שמעוררים יותר לתשובה. כיוצא בזה, כאשר מחנכים רואים שהתלמידים מתקשים לכוון בכל הסליחות, רשאים להנהיג סדר שבו יוכלו התלמידים לכוון יותר. וכן כאשר יש צורך שבני עדות שונות יתפללו יחד ויתעוררו לכוון בסליחות, יכולים לסדר להם נוסח משולב.

מניין
אומרים סליחות במניין, מפני שי"ג מידות רחמים הן דברים שבקדושה שצריך מניין כדי לאומרם (שולחן ערוך תקסה, ה), וכמובן שגם צריך מניין לאמירת חצי הקדיש שבתחילת הסליחות וקדיש תתקבל שבסיומן. ואם בזמן שנקבע לאמירת הסליחות עוד לא התאסף מניין, יתחילו לומר "אשרי" ותחינות ופיוטים וידלגו על י"ג מידות רחמים וההקדמה שלפניהן. ובעת שיתקבץ המניין יאמרו שלושה פסוקים, חצי קדיש, ומאז יתחילו לומר י"ג מידות רחמים בין התפילות והפיוטים (משנה ברורה תקפא, ד).
מי שנמצא במקום שאין לו מניין לאמירת סליחות, אינו חייב לומר סליחות ביחיד. ואם ירצה יוכל לומר את הסליחות ביחיד, וידלג על י"ג מידות רחמים שצריך מניין כדי לאומרם, או שיקראם בטעמים כקורא בתורה. ויש אומרים שגם ידלג על התפילות שבלשון ארמית (שולחן ערוך תקסה, ה; משנה ברורה תקפא, ד). ויש שנהגו לאומרן ביחיד (כף החיים תקפא, כו).

האם החזן צריך להתעטף בטלית?
למנהג עולי ספרד, החזן אינו צריך להתעטף בטלית, כך הוא בתפילת מנחה וקל וחומר בתפילת ערבית וסליחות שמתקיימות בלילה. אומנם כאשר החזן אינו לבוש בלבוש מכובד, כגון שאין לו חליפה, יש אומרים שנכון שיתעטף בטלית (הרב אליהו).
למנהג עולי תימן כל הציבור מתעטף בטלית. ולמנהג עולי אשכנז, אף שאין מצווה להתעטף בטלית בלילה, חזן הסליחות צריך להתעטף בטלית, כפי המנהג ששליח הציבור מתעטף בטלית לכבוד התפילה והציבור גם בתפילת ערבית (מגן אברהם יח, ב, שער הציון תקפא, ג). כאשר אומרים את הסליחות בלילה, החזן שמתעטף בטלית אינו מברך עליה.

סליחות בימינו כדוגמת תפילת עזרא
שאלה: האם אחר שזכינו לחזות בעיצומו של תהליך קיבוץ הגלויות ותקומת מדינת ישראל, יש מקום להמשיך לומר סליחות, שנוסח התפילות שבהן נתקן בגלות, כשהיינו במצב שונה לחלוטין?
תשובה: אכן עדיין יש מקום לומר סליחות. במידה מסוימת, מצבנו דומה למצב העולים מבבל בראשית ימי בית המקדש השני, והשנה האחרונה הזכירה לנו שעדיין דרך ארוכה לפנינו עד המנוחה והנחלה. לפיכך, בדומה לתפילותיו של עזרא באותם ימים, אנחנו צריכים להתפלל על המשך ישועת כלל ישראל בימים אלו.
גם בקרב עולי בבל בימי שיבת ציון הראשונה נמצאו בעיות רוחניות קשות, ועל ידי שחזרו בתשובה זכו לבניין בית המקדש השני. וכדברי עזרא הסופר, שעלה מבבל לארץ ומצא שרבים מהיהודים יושבי הארץ לקחו להם נשים נוכריות, וגם יד השרים והסגנים הייתה במעל וכשומעו את הדבר הזה, קרע את בגדיו ומרט את שערו, וכרע על ברכיו ופרש את כפיו והתפלל: "אלוקיי בושתי ונכלמתי להרים אלוקיי פניי אליך. כי עוונותינו רבו למעלה ראש, ואשמתנו גדלה עד לשמיים", שגם אחר שהחל ה' להושיע אותנו, המשכנו להפר מצוותיו (עזרא ט, ג-טו).
אומנם בסליחות ישנם משפטים שמתאימים לתקופת הגלות, אבל ניתן לאומרם מתוך הזדהות עם היהודים שסבלו בגלות, שאנחנו ממשיכיהם. יהי רצון שמתוך הסליחות וחשבון הנפש על מצבנו הלאומי נזכה להכריע את אויבינו, לקלוט עולים רבים, ליישב את כל ארצנו, להגדיל תורה ולהאדירה, לדבוק במצוות ה', ולהמשיך ברכה לישראל ולכל העמים שמברכים את ישראל.
מתוך העיתון 'בשבע'

הרב אליעזר מלמד

ראש ישיבת הר ברכה ורב הישוב. מחבר סדרת ספרי "פניני הלכה".

רביבים
אשמתם של זקני ישראל
סיון תשע"ז
58 דק'
אורות התורה
תורה לשמה - לא פה ולא שם
אורות התורה, פרק ב'
ט"ז אדר ב' תשע"א
רביבים
פרשיית גיורי וינה
חשון תשפ"ג
רביבים
שכר אנשי מערכת הביטחון
אב תשפ"ה

רביבים

רביבים
בין סדר חברתי לתיקון עולם
הרב אליעזר מלמד | אב תשפ"ו
רביבים
ייעודו של מעשר כספים
הרב אליעזר מלמד | אלול תשפ"ו
רביבים
קביעות עיתים לתורה
הרב אליעזר מלמד | אלול תשפ"ו
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז

רביבים

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

תפילת העמידה
הזכרת גשמים ובקשתם
הרב אליעזר מלמד | תשס"ה
הזכרת גשמים
בקשת גשמים
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | התשס"ב
רחל אמנו
רחל אמנו - מקבצת את בניה לגבולם
הרב דוד דב לבנון | ר"ח כסלו תשס"ב
רחל אמנו
יום פטירת רחל אמנו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א חשון תשנ"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יהושע שפירא
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב שמואל אליהו
הרב נחשון רבינשטיין
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
הרב ינון גרוסברג
הרב שלמה שושן
הרב חיים ירוחם סמוטריץ

52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ז
הרב אלי סטפנסקי | ד' חשוון תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז