ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- תפילות, קידוש וסעודות
א. עד מתי המשתתפים רשאים להתחיל את הסעודה השלישית?
ב. חלק מהאנשים נוטלים את ידיהם, וחלקם לא. האם זה בעייתי?
ג. האם יש להעיר למי שלא נוטל ידיו או מתחיל את סעודתו אחרי השקיעה?
אכן, שאלה מעשית וחשובה. כדרכנו, נפרוש את עיקרי הסוגיה תוך שנתחקה אחר עקרונות הפסיקה בנושא זה.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
31 - חמדת השבת: השלמת תפילה שפטור ממנה למחצה
32 - חמדת השבת: באלו תנאים ניתן לאכול אחרי השקיעה בצאת השבת
33 - חמדת השבת: השבת תוכי לכלוב בשבת
טען עוד
במסכת פסחים (קה ע"א) דנים על אנשים האוכלים סמוך לכניסת השבת. רב המנונא קובע שבכניסת השבת יש לעצור את הסעודה ולקדש, ואילו בצאת שבת אין צורך להפסיק את הסעודה ולהבדיל. הגמרא מדגישה שהכוונה היא שאין חובה לעצור את הסעודה בכדי להבדיל, אך אין זה אומר שמותר להתחיל את הסעודה בהגיע שעת ההבדלה. הגמרא מסיימת במחלוקת אם מותר לשתות מים בהגיע שעת ההבדלה. הראשונים (רי"ף רמב"ם רא"ש) פוסקים שמותר לשתות מים, וכן פסק השולחן ערוך (סימן רצ"ט סעיף א. יש לציין שכף החיים חושש לשיטת הגאונים, ואוסר לשתות מים בהגיע שעת הבדלה).
מתוך הדברים עלינו לברר שלושה דברים:
א. ההיתר הוא להמשיך 'סעודה'. מה מוגדר כ'סעודה' לעניין היתר המשך האכילה?
ב. מלשון הגמרא משמע שהדין מתחיל בצאת השבת, וכך לשון הרמב"ם "היה אוכל בשבת ויצא השבת". עלינו להגדיר את שעת יציאת השבת לעניין זה.
ג. במידה ואדם טרם אכל סעודה שלישית, וכעת ישנו ספק אם הוא רשאי לאכול: האם עליו להחמיר בחובת סעודה שלישית, או שעליו להחמיר באיסור אכילה לפני הבדלה?
נברר את השאלה הראשונה:
הרמב"ם (הלכות שבת פרק כט הלכה יב) כותב שמי שהיה בתוך סעודתו, רשאי לסיים את סעודתו ולברך לפני שיבדיל. אך אם היה 'בתוך השתיה' מפסיק ומבדיל לפני שימשיך לשתות. וכאן עולה שאלת הגבול בין 'סעודה' ו'שתיה'.
בערוך השלחן (סימן רצט סעיף ה) פוסק שהיתר המשך האכילה מבוסס על 'סעודה'. אם כך, רק אם אכל לחם, או קבע סעודה על מיני מזונות (כלומר: נטל ידיו ובכוונתו לאכול שיעור ד' ביצים של פת הבאה בכיסנין). כל מה שאינו 'סעודה' במובן של נטילת ידיים וקביעות ברכת המזון אינו מתיר את המשך האכילה.
ברם, הלבוש (סימן רצט סעיף א) מחדש שהסיבה שמותר להמשיך לאכול ולשתות בהגיע שעת ההבדלה היא מפני ש'כיוון שקבע לכבוד השבת, נמשך השבת עם קביעתו' (הדברים מבוססים על לשון הגמרא, האומרת שהשבת 'קובעת לקידוש, ואינה קובעת להבדלה' – כלומר, החובה לעצור את הסעודה בכניסת השבת מבוססת על כך שאינו רשאי להמשיך לאכול סעודת חול אחרי כניסת השבת. לעומת זאת, בצאת השבת, יציאת השבת אינה מחייבת כל עוד הוא אוכל). כאמור, הנושא אינו איסור אכילה בהגעת השקיעה, אלא איסור להתחיל לאכול מעת שחובת ההבדלה חלה עליו. אם כך, כל עוד הוא עוסק בקיום מצוות סעודה שלישית, חובת ההבדלה אינה חלה עליו. אם כך, אם אוכל מזונות לקיים מצוות סעודה שלישית, אין חובה לעצור את אכילתו. כך מדייק שבט הלוי (חלק ח סימן לו) ואור לציון (חלק ב פרק כב שאלה ח). בשש"כ (פרק נט הערה מז) מספר שהגרש"ז הסתפק כמי לפסוק בזה.
נעבור לשאלות האחרות, השנייה והשלישית:
כאמור, איסור האכילה נובע מחובת הבדלה שחלה עליו. לאור זאת לכאורה אין חובה לאסור עד שאכן יהיה ספק שהגיע צאת הכוכבים. תובנה זו פותחת בפנינו שני דיונים:
א. הרמב"ם מנסח "היה אוכל בשבת ויצא השבת". בשו"ת זכור ליצחק (סימן פב) מדייק מכאן שהרמב"ם סובר כדעת בעל המאור, שהאיסור חל רק בצאת הכוכבים, כאשר ברור שהגיעה שעת ההבדלה. לאור זאת הוא מפרש את דברי השו"ע באופן דומה. אמנם רוב הפוסקים חלקו על קריאה זו (יצחק ירנן חלק ג סימן יג האריך לדחות את דבריו), אך זו ודאי דעת בעל המאור, ויתכן שנצרף אותה לספק.
ב. באגרות משה (אורח חיים ד שאלה סב) אומר שיש ספק אם שקיעת החמה מתחילה בשעת השקיעה הנראית לעינינו, ולמעשה אומר שיש מקום לסמוך על כך שרק כעבור זמן מה אכן נכנסים לספק בין השמשות. המשנה ברורה (רצט ס"ק א) פוסק שמי שלא אכל סעודה שלישית ייטול ידיים ויאכל סעודה שלישית עד חצי שעה לפני צאת הכוכבים.
כמובן שבארץ ישראל לא יתכן לאסור להתחיל סעודה חצי שעה לפני צאת הכוכבים – בשעה זו השמש גלויה לעינינו לחלוטין! על פי החישוב היחסי של הזווית אליה מגיעה השמש חצי שעה לפני צאת הכוכבים בארצות אירופאיות, אליהם התייחס המשנה ברורה, הפוסקים מסיקים שלפי שיטה זו ניתן לאחר את שעת השקיעה ב-13 דקות. כך פוסק הרב עובדיה (לווית חן כאן) והרב מלמד (פניני הלכה פרק ז אות ה).
בשו"ת במראה הבזק (חלק ז סימן ע) ביארנו שהקולא הזאת נאמרה ביחס למקומות בהם מחמירים כשיטת ר"ת לעניין הגדרת השקיעה וצאת הכוכבים (כפי שמבואר בדברי הרב פיינשטיין עצמו, חלק יורה דעה סימן יז אות כו). ברוב העדות שלנו בארץ ישראל לא מקובל להחמיר כשיטת ר"ת (ואפילו לעניין צאת השבת, שהוא ספק איסור כרת וסקילה), ולכן תמוה לסמוך על שיטתו להקל בעניין זה. כך גם פוסק הגרש"ז (שש"כ פרק נו סעיף ד הערה יז). ברם, בהערה הבאה השש"כ מוסיף שאין למחות ביד מי שסומך על שיטה זו להקל, כפי משבואר בשער הציון (סימן רצט ס"ק ב) ובמנוחת אהבה (פרק ט הערה 9) שמצוות סעודה שלישית, בצירוף שיטת בעל המאור (ואולי גם הרמב"ם), דוחים את איסור הדרבנן של אכילה לפני הבדלה.
ברם, באותה תשובת במראה הבזק פסקנו לסמוך על הלוח המאחר את השקיעה ביותר, וכן כל עוד ניתן לראות את השמש, גם אם בלוחות כתוב שהשקיעה כבר הייתה.
למעשה, היוצא מכל הנ"ל:
1. לכתחילה יש ליטול ידיים לסעודה שלישית לפני השקיעה, ואזי מותר להמשיך לאכול עד שמברך ברכת המזון, וכן אם אוכל מזונות בכוונה לקיים את מצוות סעודה שלישית רשאי להמשיך. אך אם הוא אוכל פירות או שותה וכדו' עליו להפסיק בשקיעת החמה.
2. כל עוד השמש נראית לעין, או שיש לוח האומר שטרם הגיעה השקיעה, מותר להתחיל לאכול.
3. אסור למי שכבר קיים את מצוות סעודה שלישית להתחיל לאכול משתשקע החמה. ברם, אין למנוע את מי שטרם קיים את מצוות סעודה שלישית מהתחלת סעודה תוך 13 דקות מהשקיעה. ואמנם איננו פוסקים זאת מעיקר הדין, שכן איננו נוהגים כר"ת, אף לעניין איסורי תורה. אך מכיוון שהאדם מבקש לקיים מצווה, וסומך על גדולי ישראל לעניין איסור דרבנן בלבד, אין למנוע זאת ממנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
