ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- חנוכה
- הלכות חנוכה
הברכה השלישית היא ברכה מיוחדת וחריגה. הנוסח שלה הוא ללא ספק נוסח של ברכת שבח, אך אין לנו ברכות רבות המשבחות באופן הזה, בצמוד לקיום מצווה.
בגמרא (שם) אומר רב ירמיה שלא רק המדליק נר חנוכה, אלא גם הרואה נר חנוכה צריך לברך. רש"י מסביר שוודאי שאין הכוונה לברכת ההדלקה, שהרי אי אפשר לברך ברכת המצוות ללא קיום המצווה. הכוונה היא לברכת 'שעשה נסים'.
זה מעלה לנו מספר אפשרויות שונות להבנת הברכה:
א. ברכת 'שעשה נסים' זו ברכה על נרות החנוכה. נרות החנוכה נועדו לפרסם את הנס, כאשר הנס מתפרסם אצל האדם זו השעה שבה מברכים. על פי שיטה זו יש מקום להתלבט אם אפשר לברך את הברכה יותר מפעם אחת. יתכן וכל פרסום של הנס יחייב בברכה חדשה.
ב. ברכת 'שעשה נסים' היא ברכת הודאה על ימי החנוכה. הזמן הנכון לברך את הברכה הוא בשעה בה האדם חווה את הנס בצורה המשמעותית ביותר.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
36 - חמדת השבת: סגירת זבובים וספק פסיק רישא
37 - חמדת השבת: ברכת 'שעשה נסים לאבותינו'
38 - חמדת השבת: תפילת הערב אין לה קבע
טען עוד
אם כך, יש לברך בשעה שהאדם מדליק. אם הוא אינו מדליק, עליו לברך בשעה שהוא רואה וחווה את פרסום הנס. לפי הבנה זו, לכאורה מי שאינו מדליק ואינו רואה יברך את הברכה על עצם היום.
נבחן את דברי הראשונים על הסוגיה:
הריטב"א מתלבט מהו סדר הברכות הנכון: האם יש לברך את שלושת ברכות ההדלקה, ולאחר מכן להדליק, או לברך את ברכת המצווה, להדליק, ולאחר מכן לברך את שתי הברכות האחרות, שכן הן שבח המחובר לפרסומי ניסא. לכאורה האפשרות הזאת מתאימה לאפשרות הראשונה שהצגנו: הברכה היא על פרסום הנס (מסופר שכך נוהגים חכמי בריסק). יש לציין שגם לפי הפסיקה המקובלת, שמברכים את שלושת הברכות לפני ההדלקה, עדיין ניתן לומר שאדם מברך 'שעשה נסים' על כך שהוא עומד לפרסם את הנס, והרואים מברכים על ראיית פרסום הנס.
הרא"ה (מובא בר"ן שם) אומר שהמדליק מברך את הברכה, ולאחר מכן הרואים, העומדים סביבו ויוצאים ידי חובת נר חנוכה בהדלקתו, מברכים את ברכת 'שעשה נסים'. כלומר, הגמרא מדברת על הטקס הקבוע: אדם אחד מוציא ידי חובה, בברכת שלושת הברכות, ולאחר מכן הרואים הנמצאים שם ויוצאים ידי חובה בהדלקתו, יוצאים ידי חובה בהדלקה, אך לא בברכה. בדבריו מאוד ברור שהכוונה היא לאפשרות הראשונה, שהברכה מחוברת וחלה על נרות החנוכה.
רש"י (על הדף) מביא בשם רבינו יעקב שהרואה מברך את ברכת 'שעשה נסים' רק אם הוא אינו מדליק נרות חנוכה באותו לילה. הריטב"א מתלבט בדבריו: האם הכוונה היא שבהזדמנות הראשונה שהוא רואה נר חנוכה הוא מברך, גם אם יברך מאוחר יותר על הדלקתו שלו, או שכוונתו שמברך רק אם אינו מתכוון להדליק כלל. יתכן ושתי האפשרויות תלויות בצדדים שהצענו: אם יש לברך בכל יום על פרסום הנס המשמעותי ביותר שיש לאותו האדם, יש להעדיף ברכה על הדלקה על פני ברכה על ראייה. אך אם הכוונה היא שיש לברך על עצם פרסום הנס, יתכן ויברך פעמיים (אפשרות שלישית היא שיש להקדים ולברך על הראייה, ולא לברך שנית על ההדלקה שלו עצמו).
המאירי אומר שמי שלא הדליק וגם לא עתיד להדליק צריך לברך את הברכה בלי לראות. הוא מביא שאמנם היו שחלקו עליו, אך הוא נחוש שעליהם לברך. מדבריו עולה כאפשרות השנייה: יש לברך בכל יום מימי החנוכה על הדבר הקרוב ביותר לפרסום הנס שאפשר. מצד שני, הוא גם מדגיש שאין לברך יותר מפעם אחת בכל ערב.
הצד הנגדי למאירי הוא הרמב"ם (בתשובה הנספחת להלכות חנוכה פרק ג הלכה ד), האומר שאם אדם יודע שהוא עומד לראות חנוכיות רבות, הוא מברך 'שעשה נסים פעם אחת. אך אם הוא רואה חנוכיות חדשות, עליו לברך 'שעשה נסים' מחדש. יתכן ואדם יברך את ברכת 'שעשה נסים' פעמים רבות באותו היום.
לשיטתו אכן יש כאן ברכה מיוחדת במינה. מוטל עלינו לפרסם את הנס, לנו ולסביבה שלנו, ובכל פעם שאנו רואים נרות חנוכה חדשים, עלינו לשוב ולהשתאות, לשוב להזכיר לעצמנו שאכן נס גדול היה פה. יתכן וזהו גם חלק מפרסום הנס: מטרת הדלקת הנרות היא להזכיר את הנס. רק על ידי הזכרת הנס – בברכה! – אנו מקיימים את פרסום הנס כראוי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
