ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
השבוע נתחיל לפרוש מספר עקרונות בהלכות קדימה בברכות. הפעם ניגע במספר עקרונות בלבד.
במסכת ברכות (דף לט ע"א) מסופר על שני תלמידים שישבו לסעודה לפני בר קפרא, הגישו להם כרוב מבושל ועוף. אחד התלמידים בירך על הפרגיות. השני לגלג על המברך, משמע שחשב שחברו טעה בהלכה. בר קפרא אומר שלא נכון לצחוק על חברו, מפני שהבשר חביב עליו. הגמרא אומרת שהנחת המוצא היא שעל הכרוב המבושל יש לברך 'שהכל', אך החבר חשב שנכון לברך על כרוב מבושל מפני שהוא מזין יותר.
מתוך הדברים אנו למדים שלושה שיקולים ביחס לקדימות בברכות:
א. ברכת 'האדמה' קודמת לברכת 'שהכל'. ב. חביבות. ג. תזונה.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
41 - חמדת השבת: מענה על קדיש וקדושה של מנחה אחרי תפילת ערבית
42 - חמדת השבת: יסודות קדימה בברכות
43 - חמדת השבת: כללי קדימת הברכות: המסוים, החביב, ושבעת המינים
טען עוד
מבחינה עקרונית חז"ל היו יכולים לתקן ברכה אחת בלבד על כל המאכלים: "שהכל נהיה בדברו". אך תשומת הלב לפרטים השונים בבריאה, ולדרך בה הקב"ה מנגיש אותם אלינו, מעצימה את ההודאה לקב"ה ומדייקת אותה.
משל למה הדבר דומה? אדם יכול לומר לחברו "תודה", ואפילו "תודה רבה". אך ככל והאדם ישקיע בדיוק הדברים והסבר מדוע מגיעה כאן תודה מיוחדת, חווית ההודאה ההדדית תועצם. אינה דומה אמירת "תודה רבה" לאמירת "תודה רבה על המתנה המסוימת שנתת לי שבדיוק התאימה לצורך שהייתי זקוק לו".
באותו האופן, ישנה עדיפות לברכה המסוימת יותר: "בורא פרי האדמה" זו ברכה משמעותית יותר מהברכה הכללית "שהכל נהיה בדברו".
בנוסף, הראשונים (לדוגמא בעלי התוספות שם) מכריעים שהחביב קודם למשביע . מדוע?
מצד אחד, המטרה הראשונה של האכילה היא התזונה. כך שהיינו מצפים שהמאכל המזין יקבל קדימות.
אך הקב"ה טבע טעם באוכל, בכדי שההנאה ממנו תהיה מיידית בשעת האכילה. בטבע האנושי יותר קל לנו להעריך את ההנאה הרגעית הנוכחית. לכן ככל שמאכל יותר חביב עלינו, ההודאה לקב"ה עליו שלמה יותר. לכן יש להעדיף את הברכה על החביב, למרות שהתזונה חשובה יותר.
אחרי שלמדנו את עיקרון הבסיס, עולה השאלה: כיצד מגדירים את החביבות?
מלשון הרמב"ם (הלכות ברכות ח, יג) עולה שהמאכל ה'חביב' הוא המאכל שהאדם היה רוצה לאכול כרגע. גם אם רוב האנשים, ואפילו האדם עצמו, מעדיפים את המאכל השני, הודאה היא אירוע סובייקטיבי – צריך שהאדם יחווה הנאה מקסימלית בכדי שהודאתו תהיה מקסימלית אף היא.
לעומת זאת, הרא"ש (ברכות פרק ו אות כה) תלמיד רבנו יונה (על הרי"ף שם דף כח ע"ב) ובעקבותיהם השו"ע (אורח חיים סימן ריא סעיף א) חולקים ואומר שיש לברך על המאכל שבדרך כלל יותר ערב לו. כלומר, המדד של החביבות נשאר מדד אישי, אך הוא נקבע עבור האדם באופן קבוע, ולא לפי רצונו ותחושתו ברגע זה.
האם יש קדימות לשבעת המינים ?
במשנה (ברכות פרק ו ד) מדובר על מגש מלא בפירות. רבי יהודה אומר שיש להקדים את ברכת שבעת המינים, ואילו חכמים אומרים שעדיף לברך על איזה מהם שירצה.
לפי רבי יהודה, עלינו לברך את הקב"ה על המינים אותם הוא שיבח בפנינו בתורה. נשווה בנפשנו שזכינו להיכנס לביתו של אמן גדול. האמן מצביע על יצירות מסוימות ואומר שהנה יצירות המופת שלו. הליכות הנימוס, לכל הפחות, דורשות ממנו להביע פליאה והערכה על היצירות המסוימות הללו.
לכאורה כאן יש דבר דומה: משה רבינו (מפי הגבורה) מתהדר בשבעת המינים. אם בעל הבית (הקב"ה, בורא שמיים וארץ) מתהדר במאכלים מסוים, עלינו להביע העדפה אליהם בדווקא. מצד שני, בסופו של דבר לאנשים שונים יש העדפות שונות. לכן יש מחלוקת אם ללכת לפי העדפה אישית או לפי השייכות לשבעת המינים.
מצד שני, חכמים חולקים ואומרים שיבחר איזה פרי שירצה. משמע שחלקו אם להעדיף את הפרי שהקב"ה שיבח, או הפרי שהאדם יותר שמח באכילתו (יש לציין שבלשונם משמע כלשון הרמב"ם – איזה שירצה – ולא איזה פרי שהאדם אוהב יותר בימי חייו).
ברם, בגמרא שם מבחינים בין שני מצבים: במצב אחד, מדובר בפירות שברכותיהם שוות. המשמעות היא שהאדם יברך רק ברכה אחת. אם כך, ברור שבמקרה זה רבי יהודה יפסוק שיש לברך אותה על הפרי משבעת המינים. אך מהו הדין אם הפרי משבעת המינים קובע ברכה נפרדת? במקרה זה ישנה מחלוקת מהי דעת רבי יהודה: לפי עולא, עיקר העניין לפי רבי יהודה הוא שתהיה ברכה ישירה על הפרי משבעת המינים. אם כך, במקרה זה לא חשוב להקדים את ברכת הפרי משבעת המינים, מפני שגם אם יאכל את המאכלים האחרים, בסופו של דבר הוא יברך על הפרי משבעת המינים. אך אמורא אחר חולק עליו ואומר שרבי יהודה סובר שהדבר החשוב הוא להקדים את השבח לקב"ה על שבעת המינים. לפיכך יש להקדים את הפרי משבעת המינים, גם אם יש לפרי זה ברכה נפרדת.
הרא"ש מרחיב את העיקרון הזה של עולא לשאר דיני קדימה בברכות: הוא סובר שגם אין דין ומצווה להקדים את החביב, אלא לברך על החביב. אם כך, אם הברכות שונות, אין דין של הקדמה. הדבר המשמעותי הוא שתהיה ברכה על החביב, גם אם היא תתאחר לברכות אחרות. מה שצריכים למנוע זה מצב שמברך על המאכל הפחות חביב ואינו קובע ברכה על המאכל החביב.
כיצד פוסקים ביחס להקדמת שבעת המינים? בראשונים מצאנו ארבע שיטות:
רמב"ם: הלכה כחכמים. החביב קודם לשבעת המינים. אם אין חביב, יקדים את שבעת המינים.
סמ"ק: הלכה כרבי יהודה. שבעת המינים קודם לחביב, גם אם ברכותיהן שונות.
רב האי גאון: הלכה כרבי יהודה. אם ברכותיהן שוות יברך על הפרי משבעת המינים, אם ברכותיהן שונות יברך על החביב.
רא"ש: הלכה כרבי יהודה, אך אם אין ברכותיהן שוות אין דיני קדימות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
