ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
המדרש במקום מקשר את הכרזת הפתיחה לשאול בן קיש: "א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו, דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו... והראהו שאול ובניו נופלים בחרב. אמר לפניו (משה) 'מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב'? אמר לו הקב"ה: ולי אתה אומר, אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים (מהעיר נוב) שהרג, שהם מקטרגים אותו" (ויקרא רבה פרשה כו, סימן ז). (עיינו גם בדבריינו לפרשת אמור תשס"ג, וכן לפרשת אמור תשס"ט).
נסביר את הרקע למעשה נורא זה של שאול, שהרי במעשה זה הפך שאול לראשון ברשימה של מחריבי המרכז הרוחני של עם ישראל. נבוכדנצר וטיטוס הצטרפו אליה מאוחר יותר.
נעיין בפסוקים שקולמוסים רבים נשתברו בניסיונות לבאר אותם. מיד לאחר מְשִׁיחַת דוד בסתר, הכריז הנביא: "וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד... וְרוּחַ ה' סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת ה' ". כדי לצלוח את האתגר הציעו עבדי דוד לחפש מנגן שיצליח להסיר את הרוח הרעה של שאול. המועמד היה דוד בן ישי, שהצטרף למקהלה ולתזמורת בארמון של שאול. שאלות קשות מתעוררות עם קריאת הפסוק הבא: "וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים" (שמואל א טז, יג-כא). הכתוב לא פירש מי אהב את מי, ואם הכוונה ששאול אהב את דוד, לא ברורה השאלה בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר (שם, יז, נה) המוזכרת מיד בפרק הבא, אחרי שדוד הרג את גוליית. מה פשר השאלה אם שאול כבר אהב את דוד?
אומנם בסוגיא במסכת יבמות (עו ע"ב) הגמרא מקשה זאת ומתרצת, אבל אחרי בקשת המחילה עדיין קשה. לכן, נציע כי דוד הוא שאהב את שאול, ושאול לא הכירו אישית אלא אישר את הכללתו בצוות המנגנים והמשוררים. נביא הוכחה נוספת לכך שדוד אהב את שאול, ועוד יותר, אפילו ראה בו אבא! אחרי שדוד לא פגע בשאול בתוך המערה, הוא פונה אל שאול ומנסה לשכנעו להפסיק לרדוף אחריו ולנסות לחסלו: "וְ אָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ" (שם, כד, יא). דוד קורא לשאול 'אבא'!!! גם שאול קורא לדוד באותו כיוון 'בן': "וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (שם, שם טז).
היה זה בבחינת תיקון בעבור דוד, כמי שהוריו שלחו אותו מהבית לשדה, הוא הכריז: "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי" (תהלים כז, י). גם עבור שאול הייתה בכך נחמה. הוא הבין שבנו בכורו יהונתן לא ישב על כסאו, אבל בנו המאומץ יעשה זאת. לצערנו, הרוּחַ רָעָה ביעתה והמשיכה לדחוף את שאול לנסות לפגע בדוד. כך מובן גם מדוע עזרת הכהן הגדול מנוב הרתיחה את שאול, הוא ראה בכך עזרה לבן בוגד. הקירבה והקינאה יצרה מתח הפסיכולוגי. שאול נקרע בין רגשותיו הסותרים. המתח בין היחס לדוד כ'בן' והיחס אליו כ'בוגד', המשיך להוציא את שאול משיווי משקל. בגידה מצד בן משפחה קרוב, הרבה יותר כואבת, הרוח הרעה 'חגגה'.
בהמשך, לאחר ששאול נתן את מיכל בתו - אשת דוד, לפלטי בן ליש, דוד ראה בכך (ובצדק) הכרזה: אתה אינך לא בן ולא חתן, אתה מורד במלכות שאחת דתו להמית. שאול שהמשיך לרודפו ממשיך להיקרע מבחינה נפשית בין היחס לדוד כ'בן' לבין היחס לדוד כ'בוגד'. בפגישה הבאה, לאחר שדוד הגיע למַּעְגָּל הפנימי ביותר (שם כו, ז) ולא פגע בשאול, שאול ה'אבא' עדיין קורא לדוד 'בן' אבל דוד כבר לא קורא לו אבא: "וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד וַיֹּאמֶר הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיֹּאמֶר דָּוִד קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ" (שם, כו, יז) "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָוִד" (שם, שם כה). שאול קורא לו פעמיים בְּנִי אבל דוד משיב לו רק באֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
גם התמודדות זו מסבירה "מה בין שאול לדוד" (מדרש תהלים (שוחר טוב) מזמור כז).
כאשר בנו הטבעי של דוד - אבשלום מרד בו וניסה לחסלו, דוד עשה הכל כדי שאבשלום לא יפגע. לאורך כל הדרך דוד לא פגע במי שניסה לעצור אותו בדרך למלכות. הוא גם לא פגע בתומכיו של אבשלום וכדי להשיג אחדות הוא מינה את שר צבאו של אבשלום, עמשא בן יתר, לשר הצבא של כלל ישראל. שאול לעומתו, שאומנם ראה בדוד בן , לא פסק לרגע לנסות להורגו ולפגוע בתומכיו. כהני נוב שעזרו לדוד, שילמו על כך מחיר נורא, גם הם הוגדרו מבחינתו של שאול, כמו דוד, כבוגדים-עמלקים (השוו את שמו"א טו, ג לפסוקים המתארים את הפגיעה בכהני נוב שמו"א כב, יט).
במישור הלאומי כיום, הסכנה הגדולה ביותר היא, ח"ו, קרע בעם שיגרור, ר"ל, למלחמת אחים. הכינוי בוגדים לאחים, על ידי שני הצדדים הקיצוניים, עלול להביא לתוצאות חמורות שאויבינו מייחלים להן.
נהיה ממקרבי בנין המקדש ולא, ח"ו, ממחריביו. למרות חילוקי הדעות נגביר את אהבת החינם. למרות הביקורת ואי ההסכמה,
נשתדל לדון לכף זכות ולהרבות בקירוב לבבות.
כך ננצח את אויבנו, נחזיר את החטופים ונמשיך להיות אוהבי שלום ורודפי שלום, ראשית בתוכנו, ואח"כ עם כל האנושות, שתקבל על עצמה בקרוב, שבע מצוות בני נח, שהראשונה שבהן היא מחיקת המושג אכזריות מהמילון האנושי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
