ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
המדרש במקום מקשר את הכרזת הפתיחה לשאול בן קיש: "א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו, דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו... והראהו שאול ובניו נופלים בחרב. אמר לפניו (משה) 'מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב'? אמר לו הקב"ה: ולי אתה אומר, אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים (מהעיר נוב) שהרג, שהם מקטרגים אותו" (ויקרא רבה פרשה כו, סימן ז). (עיינו גם בדבריינו לפרשת אמור תשס"ג, וכן לפרשת אמור תשס"ט).
נסביר את הרקע למעשה נורא זה של שאול, שהרי במעשה זה הפך שאול לראשון ברשימה של מחריבי המרכז הרוחני של עם ישראל. נבוכדנצר וטיטוס הצטרפו אליה מאוחר יותר.
נעיין בפסוקים שקולמוסים רבים נשתברו בניסיונות לבאר אותם. מיד לאחר מְשִׁיחַת דוד בסתר, הכריז הנביא: "וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד... וְרוּחַ ה' סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת ה' ". כדי לצלוח את האתגר הציעו עבדי דוד לחפש מנגן שיצליח להסיר את הרוח הרעה של שאול. המועמד היה דוד בן ישי, שהצטרף למקהלה ולתזמורת בארמון של שאול. שאלות קשות מתעוררות עם קריאת הפסוק הבא: "וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים" (שמואל א טז, יג-כא). הכתוב לא פירש מי אהב את מי, ואם הכוונה ששאול אהב את דוד, לא ברורה השאלה בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר (שם, יז, נה) המוזכרת מיד בפרק הבא, אחרי שדוד הרג את גוליית. מה פשר השאלה אם שאול כבר אהב את דוד?
אומנם בסוגיא במסכת יבמות (עו ע"ב) הגמרא מקשה זאת ומתרצת, אבל אחרי בקשת המחילה עדיין קשה. לכן, נציע כי דוד הוא שאהב את שאול, ושאול לא הכירו אישית אלא אישר את הכללתו בצוות המנגנים והמשוררים. נביא הוכחה נוספת לכך שדוד אהב את שאול, ועוד יותר, אפילו ראה בו אבא! אחרי שדוד לא פגע בשאול בתוך המערה, הוא פונה אל שאול ומנסה לשכנעו להפסיק לרדוף אחריו ולנסות לחסלו: "וְ אָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ" (שם, כד, יא). דוד קורא לשאול 'אבא'!!! גם שאול קורא לדוד באותו כיוון 'בן': "וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (שם, שם טז).
היה זה בבחינת תיקון בעבור דוד, כמי שהוריו שלחו אותו מהבית לשדה, הוא הכריז: "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי" (תהלים כז, י). גם עבור שאול הייתה בכך נחמה. הוא הבין שבנו בכורו יהונתן לא ישב על כסאו, אבל בנו המאומץ יעשה זאת. לצערנו, הרוּחַ רָעָה ביעתה והמשיכה לדחוף את שאול לנסות לפגע בדוד. כך מובן גם מדוע עזרת הכהן הגדול מנוב הרתיחה את שאול, הוא ראה בכך עזרה לבן בוגד. הקירבה והקינאה יצרה מתח הפסיכולוגי. שאול נקרע בין רגשותיו הסותרים. המתח בין היחס לדוד כ'בן' והיחס אליו כ'בוגד', המשיך להוציא את שאול משיווי משקל. בגידה מצד בן משפחה קרוב, הרבה יותר כואבת, הרוח הרעה 'חגגה'.
בהמשך, לאחר ששאול נתן את מיכל בתו - אשת דוד, לפלטי בן ליש, דוד ראה בכך (ובצדק) הכרזה: אתה אינך לא בן ולא חתן, אתה מורד במלכות שאחת דתו להמית. שאול שהמשיך לרודפו ממשיך להיקרע מבחינה נפשית בין היחס לדוד כ'בן' לבין היחס לדוד כ'בוגד'. בפגישה הבאה, לאחר שדוד הגיע למַּעְגָּל הפנימי ביותר (שם כו, ז) ולא פגע בשאול, שאול ה'אבא' עדיין קורא לדוד 'בן' אבל דוד כבר לא קורא לו אבא: "וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד וַיֹּאמֶר הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיֹּאמֶר דָּוִד קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ" (שם, כו, יז) "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָוִד" (שם, שם כה). שאול קורא לו פעמיים בְּנִי אבל דוד משיב לו רק באֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
גם התמודדות זו מסבירה "מה בין שאול לדוד" (מדרש תהלים (שוחר טוב) מזמור כז).
כאשר בנו הטבעי של דוד - אבשלום מרד בו וניסה לחסלו, דוד עשה הכל כדי שאבשלום לא יפגע. לאורך כל הדרך דוד לא פגע במי שניסה לעצור אותו בדרך למלכות. הוא גם לא פגע בתומכיו של אבשלום וכדי להשיג אחדות הוא מינה את שר צבאו של אבשלום, עמשא בן יתר, לשר הצבא של כלל ישראל. שאול לעומתו, שאומנם ראה בדוד בן , לא פסק לרגע לנסות להורגו ולפגוע בתומכיו. כהני נוב שעזרו לדוד, שילמו על כך מחיר נורא, גם הם הוגדרו מבחינתו של שאול, כמו דוד, כבוגדים-עמלקים (השוו את שמו"א טו, ג לפסוקים המתארים את הפגיעה בכהני נוב שמו"א כב, יט).
במישור הלאומי כיום, הסכנה הגדולה ביותר היא, ח"ו, קרע בעם שיגרור, ר"ל, למלחמת אחים. הכינוי בוגדים לאחים, על ידי שני הצדדים הקיצוניים, עלול להביא לתוצאות חמורות שאויבינו מייחלים להן.
נהיה ממקרבי בנין המקדש ולא, ח"ו, ממחריביו. למרות חילוקי הדעות נגביר את אהבת החינם. למרות הביקורת ואי ההסכמה,
נשתדל לדון לכף זכות ולהרבות בקירוב לבבות.
כך ננצח את אויבנו, נחזיר את החטופים ונמשיך להיות אוהבי שלום ורודפי שלום, ראשית בתוכנו, ואח"כ עם כל האנושות, שתקבל על עצמה בקרוב, שבע מצוות בני נח, שהראשונה שבהן היא מחיקת המושג אכזריות מהמילון האנושי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
