ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- שבועות
- הלכות שבועות
ניתן להבין שהכוונה היא שבהכנסת חג השבועות אנו קובעים שספירת העומר הסתיימה, והכנסת החג טרם עבור שבעת השבועות התמימות פוגעת בספירה.
אך מלשונו נשמע מעט אחרת. נשמע שהעניין הוא כך: אין תאריך לחג השבועות. ביתר החגים מוזכר החודש והיום בו חל החג. אך בשום מקום לא נזכר תאריך מסוים לחג השבועות. חג השבועות מתחיל כאשר אנו מסיימים את מניית שבע השבועות.
לדוגמא: אם התורה אומרת שבחמישה עשר לחודש השביעי חל חג הסוכות. קדושת חג הסוכות טבועה ביום הזה עוד לפני הגיע היום. לכן אנו מסוגלים לעמוד בארבעה עשר לחודש השביעי ולמשוך את קדושת החג אל תוך יום החול הקודם לו.
אך אין קדושה הטבועה בששי בסיוון. קדושה זו תחול על היום כאשר נסיים את מניית שבעת השבועות. לכן אין אפשרות לשבח את הקב"ה על כך שנתן לנו את חג השבועות עד שהמניין הסתיים לחלוטין, שהרי בשעה זו קדושה זו טרם הגיעה לעולם.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
55 - חמדת השבת: צירוף האדם השלישי לזימון
56 - חמדת השבת: הכל מודים בעצרת דבעינן לכם
57 - חמדת השבת: שהחיינו – על שמחת הלב, או על הגלגל החוזר בעולם?
טען עוד
נניח שאדם חוצה את קו התאריך באמצע ספירת העומר. אמש הוא ספר 23 יום. בהגיע הערב הוא עומד לספור 24 ימים לעומר, אך הציבור מונה 25 לעומר. מה עליו לעשות?
האדמו"ר הזקן פוסק שעליו למנות 24, שהרי עברו עליו 24 ימים מאז שהתחיל למנות את העומר, ועל כן הוא מוכרח למנות 24.
עד כאן הצרה הקטנה. הצרה הגדולה היא: מה הוא יעשה בהגיע יום החמישים של הציבור, שאצלו הוא יום 49?
הוא פוסק שגם כאן אותו הדין תקף: עליו להימנע ממלאכה, מכיוון שהוא חלק מהציבור. אך עליו למנות את היום ה-49, וקדושת חג השבועות תחול עליו רק למחרת, כאשר הוא יסיים את מניין שבע השבתות התמימות!
פוסקים רבים חולקים על דבריו. אך עצם הרעיון הזה מפליא ביותר ודורש עיון ומחשבה. מדוע הקב"ה קבע שדווקא חג השבועות יהיה החג שנובע מתוך הספירה שלנו, ולא מתוך קדושה הטבועה מראש בתאריך הזה?
במסכת פסחים (דף סח ע"ב) ישנו דיון על מטרת קידוש המועדות ואיסורי המלאכה שבהם. אין לתנאים ספק שהקב"ה מונע אותנו ממלאכתנו בכדי לאפשר לנו להתמקד בדברים אחרים. השאלה היא במה נכון להתמקד בחגים, בתורה ותפילה, או באכילה ושתיה.
רבי אלעזר אומר שאין חולק שבחג השבועות חובה להתמקד גם בהנאה אנושית, מפני שזהו יום שבו ניתנה התורה. הגמרא ממשיכה ומספרת על מר בריה דרבינא שהיה צם בכל יום למעט ימים ספורים בשנה, אחד מהם הוא חג השבועות, שכן בו ניתנה תורה.
רש"י מבאר שחשוב לא לצום בשבועות, בכדי שלא יעלה על לב אדם שהוא מתענה על עול התורה שהונח עלינו, אלא אדרבה: אנו שמחים בנועם עול תורה ומצוות.
ובכל זאת יש פתחון פה לליצן להתלוצץ על הדבר: הקב"ה הטיל עלינו עול תורה. באותה תורה הוא מצווה עלינו לחגוג את קבלת התורה. אם כך, גם כאשר אנחנו חוגגים את קבלת התורה, זו חגיגה כפויה. הקב"ה כופה עלינו הר כגיגית ואומר: אני מצווה אתכם לחגוג ולשמוח את כפיית שאר התורה עליכם!
אילו הקב"ה היה טובע את קדושת חג השבועות במציאות, היה זה בבחינת מלך המצווה את עמו: כאן יש לשמוח על כך שאני המלך שלכם.
הקב"ה חפץ שנבחר במתן התורה. זה בא לידי ביטוי בשני דברים: ראשית, קדושת חג מתן תורה חייבת לנבוע מהפעולה של בני האדם. אין קדושה הטבועה ביום, אלא יש ספירה, שלנו, במשך תקופה ממושכת, והבחירה שלנו לספור את הזמן מקדשת את היום החמישים של הספירה. האדם שבחר לספור את שבע השבועות התמימות מגיע ליום חג, שנבע מהספירה שלו בדווקא. שנית, הקב"ה לא אמר לנו מה לחגוג חג השבועות. הבחירה בידינו לזהות את היום הזה כחג מתן תורה.
בכל שנה מחדש אנו בוחרים לספור ולחגוג את חג השבועות כחג מתן תורה, בכדי לחזור ולהביע לקב"ה שאנו חפצים ושמחים בתורתו. וכך הקב"ה אומר לנו שתורתי– שלכם היא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
