ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- האשה ביהדות
הררי מאמרים וספרים נכתבו בתשובה לסוגיה זו, שמעסיקה במיוחד את מי שחיים בין עולמות ומבקשים לכלול באופן שלם ומאחד את שניהם – חיי תורה נאמנים לחלוטין יחד עם חיי עשייה מפותחים הערים לתמורות זמננו. העיון בסוגיה והדרישה מהשטח שינו את המציאות לבלי הכר – תחילה בבתי ספר לבנות, באולפנות ובסמינרים, ומאוחר יותר במכללות ובמדרשות לנשים ונערות, בימי עיון ובערבי לימוד.
אולם לצד ההתפתחות הרבה, יש לעיתים תחושה שלימוד התורה לנשים התקבע על כיוונים מסוימים ועל רמת לימוד מוגבלת. על רקע זאת בולטת תופעה חדשה יחסית, והיא הקמתן של תוכניות ארוכות טווח ללימוד גמרא והלכה בעיון לנשים. אפשרות זו קורצת לנשים שעד לא מזמן חשו שאין להן מענה מספק במגוון הקיים, ומנגד יש נשים שעל אף העניין והרצון הרב שלהן בלימוד רחב ומעמיק מדירות רגליהן מתוכניות אלה מתוך חששות שונים.
בחודשים הקרובים עתיד בעזרת ה' להתפרסם ספר שכתבתי על סוגיה זו. הספר נכתב בליווי ובהדרכת תלמידי חכמים, ומבקש להציג את צדדיו הרבים של הנושא ולהציע מסקנות מעשיות. אציג כאן זווית אחת קטנה ממנו שהיא חלק מהפסיפס הגדול היוצר בעיניי את התמונה השלמה, ויהיה זה פתח להמשך לימוד והעמקה.
פטור נשים ממצוות לימוד תורה
נתחיל בנקודות היסודיות: נשים פטורות ממצוות לימוד תורה (קידושין כט, ב). אך בשונה ממצוות אחרות שהן יכולות לקיימן גם אם פטורות מהן, בנוגע ללימוד תורה מצאנו הגבלות על הלימוד והיקפו. אחד מהמקורות היסודיים בנוגע לכך הם דבריו של רבי אליעזר במשנה: "כל המלמד את בתו תורה, כאילו מלמדה תפלות" (סוטה כא, ב), ודבריו הידועים של הרמב"ם בעקבותיהם: "אישה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל אינו כשכר האיש מפני שלא נצטווית... ואף על פי שיש לה שכר ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות. במה דברים אמורים? בתורה שבעל פה. אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחילה ואם לימדה אינו כמלמדה תפלות" (הלכות תלמוד תורה א, יג).
פוסקים דנו בשאלה האם מדובר על איסור או על הדרכה ועצה, מהם תוכני הלימוד שראוי לנשים ללמוד וכיצד, והאם ישנם חריגים להגבלה זו. העמדה הרווחת הייתה כי על נשים ללמוד מה שנצרך להן לקיום המצוות, וללא פלפול ועיון, מלבד יחידות יראות שמיים וחכמות.
בדורות האחרונים עיקר הדיון נסוב על השלכות שינוי הזמנים – המהפכה התעשייתית וההתפתחות הטכנולוגית שהובילו לריבוי השכלה, לחילון ולשינוי במעמדן של נשים ובתפקידיהן המסורתיים במשפחה ובחברה. נשאלה השאלה האם שינוי התנאים מוביל לשינוי במדיניות ההלכתית לגבי לימוד תורה לנשים והיקפו.
רבים וגדולים השיבו לשאלה זו, ומנעד הדעות נע מקביעה שגם כיום מרבית הנשים אינן מתאימות ללימוד תורה בעיון, ועד לקביעה שאין כל מקום להבדלים בין נשים לגברים בעניין זה. על רקע זה אני מבקשת להצביע על מפגש מעניין בין שתי תפיסות שונות לכאורה במהותן: התפיסה הליטאית־למדנית, כפי שבאה לידי ביטוי בהכרעותיו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק, שאינה נוטה לאפיין נשים בהגדרות מהותניות וסוברת שיש לבחון את הדברים על פי המציאות הנראית לעין ובקריטריונים הלכתיים יבשים לכאורה. ולצידה, התפיסה החסידית המהותנית החב"דית, המתבססת בין השאר על מדרשי חז"ל ותורת הסוד, בתורתו של רבי מנחם מנדל מלובביץ'.
ימים שתרבה בהם הדעת והחוכמה
הרבי מלובביץ' סבר כי בימינו, כשנשים זוכות להשכלה רחבה, לא בלבד שמותר ללמד אותן תורה שבעל פה, אלא על פי טעם ההלכה שהגבילה את הלימוד כדי להרחיק אותן מעבירה, צריך דווקא להגביר את הלימוד, כדי שהחוכמה שהן רוכשות תנותב לטובה: "לא רק לימוד הלכות פסוקות בלי טעמיהן אלא גם לימוד טעמי ההלכות עד לשקלא וטריא שבתורה, שמטבע האדם (איש או אישה) שחפץ ומתענג יותר בלימוד זה, שעל ידי זה תהיה אצלן התפתחות החושים והכישרונות ('ערמומית') ברוח תורתנו הקדושה".
פרט לכך הוא הסביר שמדובר בשינוי מהותי - העלייה במעמדן של נשים, ובכלל זה רצונן בלימוד תורה, הם מהחידושים לטובה שבדורות האחרונים ומרכיבים חשובים בתיקון עולם. אנו מצויים בסוף זמן הגלות שבו מודגשת ההכנה לזמן הגאולה ש"באותן הימים תרבה הדעה והחוכמה" (על פי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ט), וכיוון שלעתיד לבוא נשים יתפסו מקום דומיננטי יותר "לכן החידוש וההוספה בלימוד התורה בדורות האחרונים הוא בהדגשה יתרה בנוגע לנשים" (שיחת התוועדות לפרשת אמור, ערב ל"ג בעומר, תש"ן ועוד - ראו דיון נרחב בשיטתו אצל הרב יצחק גינזבורג, המהפכה השלישית).
אולם על אף תמיכתו של הרבי מלובביץ' בהרחבת לימוד התורה לנשים, הוא הבהיר כי נותר הבדל ברמת החיוב בעניין זה בין נשים לגברים בשל תפקידן המשפחתי של נשים כעיקר הבית (ליקוטי שיחות, ל, פרשת ויחי, שיחה א), ובאופן מעשי הוא הזהיר "לא לפרוץ גדר הנהוג במקום".
נשים שוות לאנשים
הגרי"ד סולובייצי'ק, אשר פעל במקביל לרבי מלובביץ' בקרב יהדות ארצות הברית, תמך בלימוד גמרא לנשים על יסוד המציאות התרבותית העכשווית, שבה, לדבריו, נשים שוות בכל דבר לגברים והן עלולות שלא להמשיך לקיים את התורה אם היא לא תובן להן על בוריה. הוא ציין שהמציאות המקיפה כיום את העולם היהודי כה מסובכת ומעוררת בעיות הלכתיות מסובכות, המצריכות גם נשים לדעת את הדברים מיסודם. הוא אף לא סבר שיש הבדל בין נשים לגברים בעניין נחיצות לימוד התורה כדי ליישר את ליבם ולקרבם לקדוש ברוך הוא, בייחוד בדור שבו הפיתויים כה רבים (הרב צבי שכטר, מפניני הרב, ירושלים תשס"א, עמ' קסז).
בתגובה לשאלות שנשאל על ייסוד בית ספר בבוסטון שבו גם בנות למדו גמרא, הוא השיב (בתרגום שלי): "לא רק שלימוד תורה שבעל פה לבנות מותר, אלא שבימינו הוא ממש הכרחי. מדיניות ההפליה בין המינים בנוגע לתוכני ואופני ההוראה שעדיין נתמכים על ידי קבוצות שונות בקרב הקהילות האורתודוכסיות שלנו, תרמו רבות להתדרדרות ולירידה של היהדות המסורתית. על בנים ובנות כאחד להיכנס לאולמות הפנימיים של תורה שבעל פה" (Community, Covenant and Commitment, עמ' 83).
תלמידו וחתנו הרב אהרן ליכטנשטיין, שכיהן כראש ישיבת הר עציון, המשיך את דרכו וסבר שנשים צריכות ויכולות ללמוד את כל מרחבי התורה שבעל פה ללא סייג, ואף באופן הפלפול המאפיין את הגמרא, כדי לחיות חיים יהודיים מלאים ושלמים ולהעבירם הלאה לדורות הבאים. לצד זאת בדברים שפורסמו בשנות ה־80 הוא הבהיר שיש הבדל בין נשים לגברים בעניין זה, שכן לימוד גמרא דורש השקעה רבה: "אני לא משוכנע שרצוי ללחוץ על בת ללמוד גמרא בצורה כל כך אינטנסיבית. בהלכה בכל זאת יש הבדל בין מקום האיש ובין מקום האישה בנושא זה, ובסופו של דבר התפקוד בחיים שונה" (האשה וחינוכה, עמ' 159-158). אולם בשנים הבאות דומה שלא חזר על הסתייגות זו וקרא לאפשר לנשים ללמוד ברמה הגבוהה ביותר האפשרית (בין השאר בנאום בעת פתיחת ישיבה תיכונית לבנות בניו ג'רזי ב־1996).
בספרי אני משווה בין גישות אלה לגישות נוספות, ובהן גישתו של הרב אברהם הכהן קוק והרב צבי יהודה קוק, אשר באופן עקרוני סברו שנשים אינן זקוקות ללימוד עיוני בפרטי ההלכות, משום שבאופן טבעי הן קרובות יותר לקודש. למרות זאת אני מצביעה על נקודות דמיון בין הגישות, ובעקבות כך מציעה פתרון שיש בו אולי כדי לפתוח פתח לנשים נוספות, המתאימות לכך, ללימוד רחב ומעמיק, בלא פגיעה בפניות האישה למשפחתה ומתוך הכרה וקבלה של מאפייניה הייחודיים.
הכותבת היא חברה במכון משפטי ארץ
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
