ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
הגמרא (שם דף נט ע"ב) מביאה ברייתא בה נאמר שעל בית חדש וכלים חדשים מברכים 'שהחיינו', ואם הם שלו וגם של אחרים יש לברך עליהם 'הטוב והמטיב'. הגמרא מביאה ברייתא נוספת האומרת את הדבר בצורת כלל: על שלו מברך 'שהחיינו', ועל שלו ושל חברו מברך 'הטוב והמטיב'.
אך בירושלמי על משנה זו אומר רבי יעקב בר זבדי בשם רבי חייא בר אבא שאם קנה את החפץ מברך 'שהחיינו', ואם קיבל אותו במתנה מברך 'הטוב והמטיב'.
הרשב"א והראב"ד אומרים שאכן יש כאן מחלוקת: לפי הירושלמי ברכת 'הטוב והמטיב' היא על טובה שאין דרישה לשלם עליה, ואילו לפי הבבלי 'הטוב והמטיב' היא על שמחה שאינה פרטית.
הרא"ש (ברכות פרק ט אות טז) חולק על כך, ואומר שבוודאי שיש הנאה גם לנותן. הגמרא במסכת קידושין אומרת שיתכן ואישה תתן מתנה לאיש, והוא יאמר "הרי את מקודשת בהנאה זו שאת נותנת לי מתנה". והאמת היא שאין צורך במקורות: אנו מכירים מהחוויות שלנו שיש התרגשות לא רק בקבלת המתנה, אלא אף בנתינתה.
הרא"ש מרוויח מכך שאין צורך לומר שיש מחלוקת בין התלמודים: מברכים 'הטוב והמטיב' כאשר ההנאה אינה פרטית. ונתינת מתנה לאדם היא הנאה, הן של הנותן והן של המקבל 1 .
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
57 - חמדת השבת: שהחיינו – על שמחת הלב, או על הגלגל החוזר בעולם?
58 - חמדת השבת: שהחיינו או הטוב והמטיב?
59 - חמדת השבת: שהחיינו על ראיית חבר
טען עוד
לכן הגר"א מכריע כפי שעולה מדברי הרשב"א והראב"ד.
השולחן ערוך (אורח חיים סימן רכב סעיף ה) פוסק את דברי הירושלמי, ומורה לברך 'הטוב והמטיב' על קבלת מתנה.
אך הביאור הלכה פוסק שמכיוון שלא ברור אם הבבלי חולק, יש לברך 'שהחיינו' וכך לצאת מספק שמא זו אינה הברכה הנכונה.
אם כדברי הראב"ד והרשב"א, ישנה מחלוקת בין הבבלי והירושלמי בהגדרת המצבים בהם מברכים 'הטוב והמטיב', הרי שהבבלי סיפק הגדרה חדה: הנאה פרטית לעומת הגדרה שאינה פרטית. אך מהירושלמי לא ברור מהי ההגדרה. בעלי תמר מגדיר, ודבריו כתובים בשפה מובנת ויפה ועל כן נצטט אותם במלואם:
עלי תמר ברכות פרק ט הלכה ג
נראה שיש הבדל עקרוני בין הבבלי והירושלמי בהגדרת המושג 'ברכת הטוב והמטיב', שלדעת הבבלי על שיתוף הטובה הוא מברך, ולדעת הירושלמי על ריבוי הטובה הוא מברך. ופירוש 'ריבוי טובה', שהוסיף לו הקדוש ברוך הוא טובה על טובה, כדרך שנאמר גבי יעקב שנאמר 'ואתה אמרת היטב אטיב עמך', ובסדר ההגדה 'על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו וכו', ולפיכך כשניתן לו במתנה, אף שאין כאן שיתוף טובה, הוא מברך על ריבוי טובה שיש לו טובה כפולה: א) שרכש נכסים ב) שרכשם בלי כל תמורה, מה שאין כן בקנה אין כאן ריבוי טובה, אלא טובה רגילה, שרכש נכסים, אבל רכשם בתמורת כספים שנתן.
ובאמת שמטבע הברכה 'הטוב והמטיב' משמעו: 'הטוב' בדרך כלל 'והמטיב' שמוסיף טובה על טובה, וכדעת הירושלמי.
אבל לדעת הבבלי שביאור הברכה הוא 'הטוב' – לי, 'והמטיב' – לאחרים, המלות 'לי ולאחרים' חסרים במטבע הברכה
בהמשך הוא אומר מביא ראיות נוספות לכך שלכאורה ברכת 'הטוב והמטיב' מתאימה יותר להגדרה של הירושלמי. לכן בסוף דבריו הוא שב ומגן על ההגדרה של הבבלי:
והנה לדעת הבבלי שעל שיתוף הטובה מברך יש להסביר שרצו רבותינו לעקור מהאדם מקצת ממדת אגואיסמוס הטבוע בלב האדם שיש לו ענין רק בנוגע לטובתו ולא מתעניין בטובתו של חברו ולפיכך ראו רבותינו ז"ל לטבוע מטבע של ברכה ו"הטוב והמטיב" שיתרגל האדם שגם טובתו של חברו הוא טובתו וקרוב ללבו והלואי שיועיל ברכה זו לעקור במקצת האגואיסמוס מלבו של האדם כפי רצון וחינוך הקדוש של חז"ל.
אין ספק שמעבר להודאה לקב"ה שבדבר, הברכות נועדו גם לחזק ולנטוע בלבנו את החשיבות של הכרת הטוב, הידיעה שיש מישהו שמחיה אותנו ומאפשר לנו לקבל דברים שונים בעולם. אך פעמים שהברכה ממקדת את הדברים מאוד באדם עצמו: כאשר אדם מברך 'בורא פרי האדמה', כוונתו: שנתת לי, אישית, את פרי האדמה הזה. וכן כאשר אדם מברך 'שהחיינו' – כוונתו – שנתת לי מחיה וחיים ואפשרת לי ליהנות בדרך זו.
לכן חז"ל הוסיפו ברכה מיוחדת: כאשר אדם מזהה שההנאה שהוא קיבל אינה פרטית שלו, אלא משפיעה גם על אחרים, עליו לשים לב גם להנאה שלהם, לעצור ולומר :תודה לקב"ה, לא רק על הטובה שנתת לי, אלא על הטובה שנתת לכולנו יחד. וכך האדם ילמד לשים לב גם להנאות של האחרים.
________________
1 בעזרת ה' בהמשך נראה שהרשב"א, באופן שיטתי, סובר שאין לברך 'שהחיינו' או 'הטוב והמטיב' על הנאה מסוג זה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
