לע"נ מורנו הרב ארנרייך זצ"ל, ממנו למדנו להרגיש את הסברא ולהתרגש מהבנת התורה.

לאחרונה עלו דיונים במספר מקומות, וכן נשאלתי ישירות, על חזרה על מילים תוך כדי התפילה. את עיקרי הלכות תפילה זכינו לבאר במסגרת יחידות 'מורנו', אך שם לא צללנו לסוגיה מרתקת ומעשית זאת, סוגיה שמעצם טבעה משלבת הלכה ועומק מחשבתי ורוחני.

נפתח בהבחנה בין מספר שאלות ומצבים שונים עליהם נשאלתי:

א.     האדם שבתפילתו מבקש לחזור על מילה או מספר מילים בכדי להעמיק ולחדד את כוונתו בהם.

ב.     שליח ציבור שחש שמילים מסוימות דורשות חיזוק אצל הציבור ומבקש לחזור על מילים בתפילה (דוגמא שנתנו לי: לחזור על "ומתיר אסורים" בכדי להעצים את תודעת הקהל לחטופים).

ג.      שליח ציבור המזמר, ובכדי להתאים את המנגינה משנה את סדר המשפט באופנים שונים.

כמובן שמעבר לכך יש לבחון אם ישנם הבדלים בין חלקים שונים בתפילה: פסוקים מתוך פסוקי דזמרא; ברכות קריאת שמע; קריאת שמע עצמה; עמידה; הלל, וכן על זה הדרך.

בטור זה נעמוד על יסודות הסוגיה, ובטור הבא נעמיק בהבנת המשמעות של הדברים.

הסוגיה מתחילה בדברי המשנה (ברכות פרק ה משנה ג) בה נאמר שהאומר "מודים מודים" – משתקים אותו.

בירושלמי נאמר שעל האומר 'מודים מודים' נאמר "כי יסכר פי דוברי שקר". צריכים להבין מדוע אמירת "מודים" פעמיים הוא שקר. וכי הקב"ה אינו ראוי שנודה לו ונשוב ונודה לו?

בבבלי (דף לג ע"ב) מבואר שיש להשתיק אותו מפני שנשמע שמתפלל לשתי רשויות (כלומר, חושב שיש עוד בר כוח בעולם חוץ מהקב"ה). היו מהפרשנים שביארו שזהו השקר המתואר בירושלמי.

בהמשך הגמרא מובאים דברי רבי זירא, האומר שהאומר "שמע שמע" – משתיקים גם אותו. הגמרא מביאה ברייתא בה נאמר שהאומר 'שמע שמע' הוא מגונה, אך אין צורך להשתיק אותו. בכדי לפתור את היחס בין שני אלו הגמרא מבחינה בין חזרה על מילים מתוך הפסוק, ובין חזרה על הפסוק כולו.

הפרשנים חלקו בשאלת הדין של כל אחד מאלו:

פירוש רש"י ובעלי התוספות: מי שחוזר על הפסוק של קריאת שמע נשמע שאינו מאמין ש"ה' אלוקינו ה' אחד", אלא שיש עוד אחד, חלילה, ואת זה יש להשתיק מיד. אך חזרה על מילים היא סתם מעשה מגונה.

פירוש הריף ורב האי גאון: מי שחוזר על מילה נשמע כמו מי שחוזר על "מודים מודים". ואותו יש להשתיק מיידית. אך מי שחוזר על פסוק שלם אינו נראה ככופל, אלא רק עושה מעשה מגונה.

הטור פוסק שיש להחמיר כשתי השיטות, אך אומר שלכאורה אין חולק שחזרה על פרק שלם אינה בעייתית. אך הבית יוסף מביא שיטות ראשונים המחמירים ואוסרים לחזור גם על פרק שלם מתוך קריאת שמע.

בהמשך הגמרא רב פפא שואל את אביי מדוע זה מגונה: יתכן שבפעם הראשונה לא כיוון כראוי, ועתה מכוון בצורה טובה יותר, וכי אינו טוב יותר שיחזור על דבריו ויכוון? עונה לו אביי שזה לא מתאים בפנייה לקב"ה. הפתרון הנכון הוא לכוון בצורה טובה יותר בפעם הראשונה!

מדוע זה אינו מתאים בדיבור לקב"ה? הפרשנים מציעים מספר הסברים: 1. האמירה: אני אומר את המילים ללא כוונה, מקסימום נחזור עליהם שוב, זה מעשה חצוף. צריך לקחת את העמידה והדיבור לקב"ה ביותר רצינות. 2. ככה לא מדברים. אילו היית עומד לפני מלך, הייתה מעיז לחזור על המילים שלך? 3. וכי אינך סומך על הקב"ה ששמע והבין אותך בפעם הראשונה?

על פניו דומה שרוב האנשים היו חושבים שחזרה על פסוק או תפילה היא מבורכת: האדם מבקש לוודא שאכן עמד בדרישת הכוונה בתפילה. אביי מציג לנו שיקול הפוך: אולי יש בכך פגם!

ברם, בירושלמי נאמר שהבעייתיות בחזרה על "מודים מודים" היא בציבור, ולא ביחיד.

בעלי התוספות הריטב"א וראשונים נוספים פוסקים את הירושלמי להלכה.

אך הטור (אורח חיים סימן סא) סובר שכל הראשונים שלא ציטטו את הירושלמי סבורים שהתלמוד הבבלי חולק. מסתבר שמתוך דברי אביי ניתן להבין שיש כאן מחלוקת: אם עצם החזרה על מילים בעייתית בגלל שכך נכון לפנות לקב"ה, לכאורה אין סיבה שיהיה הבדל בין יחיד וציבור בזה. אם אביי תובע שנתייחס לעמידה לפני ה' ברצינות, אם הדרך הנכונה לפנות למלך היא בדיבור יחיד ללא חזרה על מילים, לכאורה בעיות אלו קיימות גם בתפילת היחיד!

הב"ח (שם אות ז) חולק על הטור, ופוסק את דברי הירושלמי. תפיסת היסוד של הסוגיה לפי הב"ח היא האנשים הסובבים השומעים את המתפלל. הרי המתפלל עצמו יודע שהוא פונה לקב"ה בלבד, אם כך מה זה משנה אם 'נשמע' שמתפלל לשתי רשויות? מתוך ניסוח זה הב"ח מבין שגם לפי הבבלי הבעיה בחזרה על מילים ומשפטים בתפילה היא איך הדברים נשמעים לסובבים השומעים אותו.

המשמעות היא שרק אם אנשים שומעים את התפילה יש בעיה לחזור על המילים. דברי אביי יתפרשו על אותו האופן: אין בעיה בעצם זאת שאדם חוזר על מילים בכדי לכוון יותר. הבעיה היא שלסובבים נשמע שהוא אינו סומך על הקב"ה ששמע אותו בפעם הראשונה, ולשומעים פניה שכזו לקב"ה נשמעת כפניה לא נורמלית. הווה אומר: שליח הציבור או האדם המתפלל בקול בציבור צריך להישמע פונה אל הקב"ה בעברית צחה ומדויקת. אך היחיד בתפילתו צריך לכוון כמה שיותר, גם אם יש לו צורך לחזור על מילים בכדי שכוונתו תהיה שלמה יותר.

וכן להיפך: היו מקומות שנהגו לומר "שמע ישראל" מספר פעמים ברצף במסגרת תפילות מיוחדות (בדומה לקריאת "ה' הוא האלוקים" הנהוג במוצאי יום הכיפורים). הבית יוסף כותב שראוי ללמד אותם להפסיק את המנהג הזה. אך הב"ח חולק ואומר שמכיוון שכל הציבור אומר את הפסוק יחד, אין לחשוש שחזרה זו מטעה מישהו.

המגן אברהם מקשה על הב"ח מהגמרא במסכת סוכה (דף נג ע"ב). שם נאמר שהיו אומרים בתפילת שמחת בית השואבה "אנו ליה וליה עינינו". הגמרא שואלת אם אין כאן בעיה של אמירת "מודים מודים". הגמרא חוזרת ומסבירה את סדר התפילה באופן שאינו נשמע כחזרה פעמיים על האמירה הזאת. אומר המגן אברהם: והרי כאן כל הציבור אומר את הדברים יחד, ולמרות זאת הגמרא חוששת שיש בכך משום אמירת "מודים מודים"!

האליה רבה משיב למגן אברהם שאין מכך ראיה: שם באמת הדברים נאמרים דרך שיר. ובדרך שיר אנשים באמת עלולים לטעות, גם כאשר הדברים נאמרים בצורה ציבורית. אך חזרה עניינית על פסוקים בתפילה אינה בעיה אם כל הציבור אומר את הדברים יחד.

מתוך כל זאת עמדנו על מחלוקת יסודית: האם הבעייתיות בחזרה על פסוקים נאמרה על המתפלל בקול בציבור (כשיטת בעלי התוספות ריטב"א וב"ח, הסוברים שאין מחלוקת בין הבבלי והירושלמי בזה) , או שנאמרה על כל תפילה, גם של יחידים (כשיטת הטור בית יוסף ומגן אברהם). ראוי לציין שמדברי האליה רבה עולה יסוד משמעותי נוסף: גם הסוברים שטוב וראוי לחזור על מילים בכדי להעצים את הכוונה מודים שאם הדברים נאמרים בדרך שיר יש בכך בעיה.

מתוך הגמרא בסוכה עולה מסקנה משמעותית נוספת: היה מקום להבין שלא בכדי המשנה והגמרא אוסרים לומר את פסוקי "שמע" ו"מודים", מכיוון שחזרה על "שמע" נשמעת חלילה כפוגע באמירה "ה' אחד", וחזרה על "מודים" נשמעת שהוא מודה לא לקב"ה לבדו. אך הריטב"א לומד מהגמרא בסוכה שכל חזרה היא בעייתית, ולכן הגמרא שואלת גם על התפילה הנאמרת תוך כדי שמחת בית השואבה.

המאירי והכלבו חולקים על כך. הם אומרים שרק פסוקים הפונים לקב"ה באופן הזה, כדוגמת "אנו ליה וליה עינינו", וחלילה עלולים להישמע כאילו אינם סומכים על הקב"ה לבדו, הם בעייתיים. אך בפסוקים אחרים, וכן בתפילות כתפילת העמידה, בעיה זו אינה קיימת, ומותר לחזור על מילים שם.

בכך העמדנו את עיקרי העקרונות העולים מהסוגיה, בעזרת ה' בטורים הקרובים נברר את המשמעות המעשית עבורנו.