תפילת מנחה | הרב אלישיב קפקה | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

קטגוריה משנית

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
ברכות

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

תחילת זמן מנחה
אומרת הגמרא (ברכות ו, ב):

ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה.

המשנה מביאה מח' ביחס לסוף זמנה וכמו שנאריך לקמן, אך ביחס לתחילת זמנה לא נזכר במשנה, כשם שלא נזכר בשחרית. ועל פניו זמנה מתחיל עם סוף זמן שחרית, בחצות היום. [אך יש בדבר מח' ראשונים אם זמנה העיקרי משש שעות דעת רוב הראשונים או שש ומחצה כך נראה ברש"י].
הברייתא שהובאה להוכיח שתפילות כנגד תמידין (כו, ב) אומרת את הדין הבא ביחס לזמן מנחה:

ואיזו היא מנחה גדולה - משש שעות ומחצה ולמעלה; ואיזו היא מנחה קטנה - מתשע שעות ומחצה ולמעלה.

ומימרא זו צריכה עיון רב. מה מקומה בברייתא? בבחינת תנא אהיכא קאי דקתני כיצד גדולה וקטנה? ועוד מה קמ"ל בחלוקה זו?
שיטת רש"י
ונראה ברש"י (כו, ב ד"ה מנחה גדולה וד"ה מנחה קטנה) דאתא לאשמועינן שיש עדיפות לקטנה על פני גדולה. כך מבין בו הגר"א (רלג, ס"ק א ד"ה מי). ונ"ל שלמד זאת ממה שאנו יודעים שתפילה כנגד תמידין, ורק במנחה קטנה הזכיר את התמידין וביאר שהוא משום שאז הוא הזמן בו הקריבו בכל יום את התמיד, ואילו ביחס לגדולה רק כתב שהוא הזמן הראשוני שאפשר להתפלל בו מנחה. ולא ציין שהוא הזמן בו היו מקריבים בערב פסח שחל בערב שבת. כלומר, ר"ל שהתפילה שכנגד תמיד זמנה במ"ק.
ונראה שסבר דע"כ י"ל שיש מדרגות בתפילה, דאל"ה הדרן לקושיין מאי קמ"ל בחילוק שבין גדולה לקטנה.
שיטת רא"ש
אך דעת הרא"ש והטור אינה כן. דכ' הטור (סימן רלג) 'זמנה משש שעות ומחצה ולמעלה'. וכן בשו"ת הרא"ש (כלל ד, סימן ט):

ותפלת המנחה זמנה מכי ינטו צללי ערב דהיינו מו' שעות ומחצה ולמעלה, כדאמרינן צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי.

אך לשיטתם יש לבאר את דברי הגמ' אודות מ"ק, דהוה סגי למימר זמן מנחה משש ומחצה. והראוני דברי הרא"ה שיש בהם בכדי לענות (כו, ב ד"ה איזו היא מ"ג):

אי זו היא מנחה גדולה. פי' זמנה הגדול של מנחה והתחלתו, משש שעות ומחצה ולמעלה. ואי זו היא מנחה קטנה. כלומר זמנה הקטן והסמוך שמכאן ואילך יש לו להזהר בתפלת המנחה ואין לעשות שום דבר שראוי לו לימשך אחריו הרבה עד שיתפלל כדאיתא בשבת.

דהיינו, חז"ל למדונו שיש שני זמנים למנחה: הזמן הראשון הוא תחילת זמן מנחה, והשני הוא בכדי שנדע מאיזה שלב מתחילים הדינים של המנעות מפעולות העשויות לגרור את האדם ולהפסידו מתפילה. אך לא שיש עדיפות לזמן אחד על פני חבירו.
יש לציין שהגר"א הנ"ל סובר שדעת הרא"ש כדעת רש"י, ומותר לכת' להתפלל משש ומחצה אך עיקר זמנה, או בלשון אחרת מצוה מן המובחר, להתפלל בזמן מנחה קטנה.
שיטת רמב"ם
בנוגע לזמן מנחה כתב הרמב"ם (ג, ב-ג):

כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה, ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה, ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה, אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא, ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה.
נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות, והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה, וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום, ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות.

והרי שכתב שהמתפלל משש ומחצה יצא, משמע שהוא דיעבד, וכן בהוראת הגאונים, שעיקר החיוב יש לעשותו במנחה קטנה. מובן מכך שזמנה העיקרי הוא כנגד זמן ההקרבה הרגיל בפועל של הקרבן והוא מנחה גדולה.
הלכה למעשה
כתב שו"ע (רלג, א):

מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה, יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה.

וכתב משנה ברורה (ס"ק א):

עיקר זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מט' ומחצה ולמעלה כנגד התמיד שהיו מקריבין בכל יום ומ"מ אם התפלל משש ומחצה ולמעלה יצא אחרי דעיקר זמנו של תמיד מדאורייתא מתחיל מאותו זמן ויש מהראשונים שמקילין לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה ועכ"פ אם רוצה לאכול או לצאת לדרך או שעתה יוכל להתפלל עם הצבור ואם ימתין על מ"ק לא יהיה לו מנין לכו"ע מותר להתפלל לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה:

ובדרך זו, על מש"כ 'הגיע זמן חיובה' משש ומחצה העיר ערוך השולחן (רלג, יב) שאין זה חובה אלא אפשרות, ואף לרמב"ם אם יש לו צורך להקדים את המנחה, מותר, אך ללא סיבה עדיף לאחר את התפילה. ויותר מכך חיזק ערוך השולחן את דבריו שאפשר להתפלל מנחה גדולה ממה שמצא אחד מן הקדמונים שהזהיר להתפלל דווקא מנחה גדולה.
סוף זמן מנחה
כשם שביחס לתפילת שחרית מצאנו מח' תנאים ביחס לסוף זמנה כך הוא במנחה. וטעם מחלוקתם מקביל, שכך מבואר בגמ' שכשם שנחלקו על סוף זמן הקרבת תמיד של שחר כך נחלקו על סוף זמן הקרבת תמיד של בין הערבים. אומרת המשנה בתחילת הפרק:

תפלת המנחה עד הערב; רבי יהודה אומר עד פלג המנחה... מפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב - שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב; רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה, שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה.

שתי שאלות מרכזיות מבררת הגמרא ביחס לשיטת רבי יהודה: א. מהו פלג המנחה? ב. האם הלכה כמותו?
פלג המנחה
ביחס לפלג המנחה הגמ' מסתפקת האם מדובר בפלג מנחה ראשון או השני. למסקנה מביאה ברייתא בשם רבי יהודה:

דתניא, רבי יהודה אומר: פלג המנחה אחרונה אמרו, והיא אחת עשרה שעות חסר רביע.

דהיינו את הזמן מהנץ החמה ועד השקיעה מחלקים לשנים עשר חלקים, ושעה ורבע זמנית קודם השקיעה הוא זמן המנחה. נקרא פלג משום שאת הזמן ממנחה קטנה, תשע וחצי, ועד שקיעה, שתים עשרה, שעתיים וחצי אלו חולקים אותם (וזהו לשון פלג) ונקודת האמצע היא סוף זמן מנחה אליבא דרבי יהודה.
דעבד כמר עבד
ביחס לסוף זמן מנחה מסתפקת הגמ' האם הלכה כרבי יהודה, כשם שהלכה כמותו בשחרית ומשום דתנינן כוותיה בבחירתא. ולכאורה תמיהה זו צריכה עיון שהרי היכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא. ואם כן יחיד ורבים הלכה כרבים! הגמ' מביאה שני מעשים חולקים על מנת להוכיח כשיטת צד אחד, אך ללא מסקנה ברורה 1 ובמקום זאת אומרת:

השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר - עבד, ודעבד כמר - עבד.

מסקנת הגמרא הינה ייחודית, (לשון זו מופיעה אך ורק בסוגיין, וכעין זה רק בעוד כשני מק') והיא שכל אחד יעשה כפי רצונו, כרבי יהודה או כרבנן. ויש לעיין בדבר זה, הכיצד ניתן ביד כל אדם להחליט?! ועוד יש לשאול, אימתי צריך המתפלל לקבל על עצמו שיטה מסוימת? האם יכול לשנות דעתו.
בשאלות אלו נחלקו רבותינו הראשונים:
רבינו יונה ורא"ש
רבינו יונה כתב כך (יח, א ד"ה דעבד):

אף על פי שנראה מכאן שאם ירצה יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ואילך דלר' יהודה משם ואילך אינו זמן תפלת מנחה ולדברי רבנן יכול להתפלל מנחה עד הערב אפ"ה אין לו לאדם לעשות בענין שיהו מנהגותיו סותרין זה את זה שאם יתפלל מנחה לפעמים מפלג המנחה ואילך כרבנן ולפעמים יתפלל ערבית באותו זמן קודם שקיעת החמה כר' יהודה נמצאו דבריו סותרין זה את זה שפעמים דן אותו יום ופעמים דן אותו לילה אלא יעשה כל שעה כמו רבנן שיתפלל מנחה עד שקיעת החמה ותפלת ערבית אח"כ או כמו ר' יהודה שיתפלל תפלת המנחה לעולם עד פלג המנחה בלבד ויתפלל ערבית אח"כ כל זמן שירצה ואפילו קודם שקיעת החמה.

וכן היא דעת הרא"ש (ד, ג בסופו) שלנהוג כמנהג שניהם לקולא במקום דסתרי אהדדי א"א. ומדמה זאת הרא"ש (ריש המסכת א, א) לשדרה וגולגולת שהן תרי קולי דסתרי אהדדי. ונבאר את המקרה.
הגמרא בעירובין (ז, א) דנה לגבי היכולת להכריע במחלוקת כשני צדדים גם יחד, אך במקרים שונים. כלומר במקרה א כדעת א במקרה ב כדעת ב. ושם מלמדת הגמ' שא"א להכריע כשני הצדדים אם יש סתירה בעצם ההכרעה. וזו לשונה:

כי לא עבדינן כחומרי דבי תרי - היכא דסתרי אהדדי, כגון שדרה וגולגולת. דתנן: השדרה והגולגולת שחסרו, וכמה חסרון בשדרה? בית שמאי אומרים: שתי חוליות, ובית הלל אומרים: חוליא אחת. ובגולגולת, בית שמאי אומרים: כמלא מקדח, ובית הלל אומרים: כדי שינטל מן החי וימות. ואמר רב יהודה אמר שמואל: וכן לענין טריפה. אבל היכא דלא סתרי אהדדי - עבדינן.

ביאור הדברים: נחלקו ב"ה וב"ש כמה צריכה השדרה להיות חסרה בכדי שכבר לא תטמא באוהל, וכמו סתם עצם. ב"ש אומרים שרק אם חסרות שתי חוליות אזי לא מטמא באוהל, ולחומרא. ואילו ב"ה סוברים שאפילו חסרון של חוליא אחת כבר מפקיעה את אפשרות טומאת אוהל, ולקולא.
ובמקביל למח' זאת נחלקו גם בחסרון בשדרה ביחס לדיני טריפות. לפי בית שמאי, רק בחסרון שתי חוליות בשדרה נחשבת הבהמה לטריפה ולקולא, ואילו לבית הלל אפילו בחסרון חוליא אחת הוי טריפה ולחומרא.
ואומרת הגמ' שמי שמחמיר לעניין טומאה כב"ש שכל עוד לא חסרות שתים מטמא, ומאידך מחמיר כב"ה שאפילו חסרון חוליא אחת מטריף – עליו אמרו כסיל בחושך יהלך. והמכריע לקולא לשני הצדדים נקרא רשע.
ולמקרה זה מדמה הרא"ש את סוגיין – א"א להחשיב את הזמן שאחר הפלג הן ליום והן ללילה במקביל כיון שהוא תרתי דסתרי.
אמנם, אף רבינו יונה ורא"ש מודים שאם רגיל להתפלל כרבנן עד הערב אך פעם אחת התפלל בפועל לאחר פלג מנחה ורצה לצאת ידי חובת ערבית – יצא.
שיטת המאירי
לעומתם כתב המאירי כך (כו, ב ד"ה מש"כ שמסוף):

ואיני נסכם לדעת זה (של רבינו יונה) כלל. אלא ביום אחד אין ראוי לו להתפלל בו מנחה וערבית, אבל מיום ליום אין לחוש כלל ואין כאן משום תרתי דסתרן אהדדי דבדרבנן לא חיישי' והרי זה כשני שבילים אחד טמא ואחד טהור שהלכו שני בני אדם זה באחת וזה באחרת שאם באו לישאל בבת אחת שניהם טמאים ובזה אחר זה שניהם טהורים ומ"מ דוקא לתפלה אבל לק"ש לא יקרא בתחום חמה לעולם.

המאירי מסכים לטעמו של הרא"ש שכיון שעוסקים בתפילה יש מקום יותר להקל (כפי שיובא להלן), אך לא מסכים כלל שצריך לקבוע כל אדם לעצמו התנהגות תמידית. אלא בכל יום יש ספק מחודש על הדין ויכול לנהוג אחרת.
ויש לעיין מה שורש הויכוח שבין המאירי לרא"ש? מדוע המאירי מדמה את מסקנת הגמ' לשני שבילין ואילו הרא"ש מדמה זאת לשדרה וגולגולת?
הסבר קהילות יעקב
הקהילות יעקב (ברכות סימן א) מבאר שנחלקו בהגדרת הכרעת הגמרא דעבד כמר וכו'. לשיטת הרא"ש יש כאן בגמ' הוראה לכל אחד להכריע כדעת זו או זו, ואין דנים כאן בגדרי ספקות דרבנן משום דלא אמר' במחלוקת ספד"ר לקולא במקום שלכל צד יש קולא וחומרא. וכן דעתו בנוגע לשחיקת תבלינים ביו"ט (ביצה יד), וכן משמע מדברי הר"ן ביחס לדין הסבה בד' כוסות (פסחים קח).
אך דעת המאירי כיון שהוא ספיקא דרבנן יש לדון בו לקולא. וכל יום מתעורר ספק מחודש ולכן יכול להקל בו לפי רצונו, ממש כשני שבילין. אך באותו יום עצמו א"א משום דהוי כמקרה של שני שבילין בבאו שניהם בבת אחת. עיי"ש עוד באריכות.
שיטת ר"ת
ר"ת כתב (ב, א ד"ה מאימתי) שאפשר לעשות תרתי דסתרי, ולסמוך על רבי יהודה דאחר הפלג הוי לילה לעניין קריאת שמע, וכן לסמוך על רבנן לעניין תפילת מנחה לאחר הפלג.
וכ' הרא"ש (א, א) שטעם הדבר אליבא דר"ת הוא שהקלו בתפילה. ויש לעיין מדוע הקלו?
ונ"ל שסברת ר"ת שכיון שיסודה של התפילה היא רחמי, והרי בתשלומין ראינו שבשאלת תשלומי מנחה האם אמר' עבר יומו או דילמא לא אמר' עבר יומו משום שתפילה הוי רחמי, אסיקנא דתפילה הוי רחמי ולכן הזמן אינו מעכב. ונראה דה"ה הכא. הרחמי של התפילה גובר על תרתי דסתרי של פלג המנחה.
שיטת הרמב"ם
שיטת הרמב"ם צריכה ביאור. וכך לשונו (ג, ד):

הא למדת שזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה, וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע, ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה.

כיצד כותב זמן מנחה קטנה עד רבע לאחת עשרה, אך יש לו להתפלל עד השקיעה?! מצינו בזה כמה הסברים:
כסף משנה (הלכה ד) מבאר בשיטת הרמב"ם שסובר כרבינו יונה והרא"ש, שעל האדם להחליט כמי נוהג, כרבי יהודה או כחכמים. ומה שכתב 'ויש לו', היינו שאם יחליט כחכמים יכול להתפלל עד השקיעה.
לחם משנה (הלכה ב) מבאר ברמב"ם, שסובר דאמר' תרתי דסתרי משום שערבית רשות. וכעין מה שכתב ברא"ש בהסברת שיטת ר"ת בתחילת המסכת (א, א) שבתפילה הקלו, ונ"ל שאפשר לבסס דבריהם על הסתפקות הגמ' בתשלומין בין זמן לרחמי, והכרעה שרחמי עדיף, ולכן אפשר לומר זאת גם ביחס לזמני היום שאפשר לעשות בסתירה.
נק' נוספת חשובה בדבריו, דקשה אמאי בהלכות קרבן התמיד לא כתב שיכול לעשות כשניהם? ומסביר הלח"מ שאמנם כתב שיכול להקריב כל היום, ובזה כלל את שתי הדעות. ואין הדבר סותר את דברי רבי יהודה, שאף הוא סבור שמעיקר הדין יכל להקריב עד הלילה, אלא שלכתחילה יש להתפלל בזמן ההקרבה הקבוע והוא ט' שעות ומחצה. אך אם כן, מדוע אפשר להתפלל אחרי תשע וחצי, הרי ההקרבה עברה? וי"ל שתפילת מנחה תוקנה כנגד קטורת של בין הערבים שבאה לאחר מנחה ובעבורה.
בכיוון דברי הלח"מ כתב ערוך השולחן (או"ח רלג, ו) כמר וכמר היינו שר' יהודה ורבנן מסכימים זה לזה על נחלקו על עיקר התפילה מתי נקבעה לפי הזמן שבדרך כלל (ר"י) או כל הזמן האפשרי (רבנן). ולכן למעשה כו"ע מודים שלכתחילה יש להתפלל עד פלג המנחה, אך בדיעבד אם עבר זמן הפלג, אומרים חכמים שעדיין יתפלל כל עוד לא נגמר היום.

להערות - [email protected]

^ 1.
בנוגע לשאלת יחיד ורבים עיין ברכת אברהם יבמות יד, ב אותיות ה-ז. ובנוגע להבנת ההוכחה ממעשה רב הונא ורבנן עיין צל"ח במקום.

הרב אלישיב קפקה

בעל כושר רבנות עיר, ר"מ בישיבת "אבינועם" תפוח

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
צרכי הרבים
תשפ"א
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
בנין בית הכנסת
תשפ"ב
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
פרה לכפילא
תשפ"א
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
תוספת שביעית
תשפ"א

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
המשביח שדה חבירו
הרב אלישיב קפקה | תשפ"ב
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
באיסורא אתא לידיה
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
ספיקות באבידה
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
ספיקות בהרחקת נזיקין
הרב אלישיב קפקה | תשפ"ב

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

שיעורים נוספים
הוי דן לכף זכות
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | רח שבט תשפ
רחל אמנו
יום פטירת רחל אמנו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א חשון תשנ"ז
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
מגד ירחים
רחל מבכה על בניה
עלון מס' 170
הרב בניהו ברונר | מרחשוון תשע"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב דוד חי הכהן
הרב שמואל אליהו
הרב ש. יוסף וייצן
הרב שבתי סבתו
הרב ינון גרוסברג
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב דוד דודקביץ'
הרב יהושע שפירא
הרב שלמה שושן

בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
39 דק'
שיעורים בספר יהושע
סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
הרב עידו יעקובי | ח' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז