תפילת ערבית | הרב אלישיב קפקה | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

קטגוריה משנית

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
ברכות

7 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

תוקף חיוב תפילת ערבית
ביחס לתפילת ערבית מבררת הגמ' (כז, ב) האם היא חובה או רשות:

אלא מאי אין לה קבע? כמאן דאמר: תפלת ערבית רשות. דאמר רב יהודה אמר שמואל: תפלת ערבית, רבן גמליאל אומר: חובה, רבי יהושע אומר: רשות. אמר אביי: הלכה כדברי האומר חובה. ורבא אמר: הלכה כדברי האומר רשות.

מה המקור לכך שהיא רשות או חובה? בכלל, יש לחזור לברייתא המבררת את יסודה של תפילת ערבית. למ"ד אבות תקנום, למדנו מערבית. ולמ"ד כנגד תמידין תקנום:

ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע - שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה.

בבא זו נשתנה ללא חולק. וצריך להתבונן כיצד שני הצדדים מבארים את אותו המקור. וחשבתי שאפשר לבאר כך: הרי איברים ופדרים אין חובה להקריב, שהרי אם היה שהות ביום לכל הקרבנות אין מביאים קרבן נוסף בכדי שיהיו איברים ופדרים. אלא שיש מצווה בדבר, שאם ישנן או"פ יעלה אותם למזבח. ומכאן למד מ"ד ערבית רשות את דינו, שאין קרבן זה חיובי כקרבנות התמיד.
ואילו מ"ד ערבית חובה יבאר, שלמדנו את זמני התפילה מאו"פ אך לא את מהותה ותוקפה.
קביעה כרשות
אמנם הראשונים, ככלל, פוסקים שהלכה כמד"א ערבית רשות משום שבמחלוקת אביי ורבא הלכה כרבא. ואמנם יש גורסים רב ולא רבא ועדיין, הלכה כמותו, וכדכתב הרשב"א (כז, ב ד"ה ערבית):

ופסקו הגאונים ז"ל דהלכה כמ"ד רשות, דתפלה כאיסורי נינהו וקיי"ל כרב באיסורי, ועוד דתפלה דרבנן ובשל סופרים הלך אחר המיקל.

אך בהבנת המושג של 'רשות' נחלקו. שאלה יסודית בדיני תשלומין מובאת ע"י הראשונים והתירוצים השונים שלה מהווים כיוונים לזיהוי השיטות השונות.
שואלים הראשונים (תוס' כו, א ד"ה טעה; רשב"א הנ"ל; תר"י יח, א ד"ה טעה ולא התפלל ערבית) מדוע אם לא התפלל ערבית חובה להשלים אותה ע"י שחרית שתיים, והרי ערבית גופא היא רשות? ומביאים הראשונים שני תירוצים:
א. שיטת בעל הלכות גדולות
כתב בה"ג (סימן א, ברכות פרק רביעי):

וכי קאמרינן דתפלת ערבית רשות הני מילי היכא דלא קבעי לצלויי כלל אבל אי צלי או קבלה עליה שויה עליה כחובה והדר מצלי.

דהיינו ערבית הינה תפילת רשות כל עוד לא התפללו אותה, אך לאחר שכבר התפללו, אזי הופכת לחובה. וצריך לברר מתי נהפכת התפילה לחובה?
הרשב"א (הנ"ל) מביא את דברי בה"ג האומר שאפילו התפלל פעם אחת בלבד כבר התחייב בערבית. הרשב"א מקשה על כך שלא מסתבר לומר שכל המושגים והקולות של רשות מתייחסות למי שלא התפלל כלל, ולא התכוון להתחיל להתפלל בקביעות תפילות ערבית. ולכן נראה שנוקט כהסבר התוס' לקמן.
אפשרות שניה מוזכרת ברא"ש והיא שאם התפלל אדם כמה פעמים ערבית הרי זה הפך את הערבית מרשות לחובה עבורו.
הסברה נוספת בדברי הבה"ג מצאנו והיא שכוונתו שההחלטה להתפלל יוצרת חיוב דווקא על אותו לילה (תוס' חגיגה ד"ה או; ויש המבינים כך גם ברא"ש ברכות ב, ד בהסבר הראשון).
ב. שיטת תוס'
מחמת הקושיות המובאות בראשונים על שיטת בה"ג (עיין רא"ש ורשב"א הנ"ל) מבארים בעלי התוס' את 'רשות' של ערבית באופן אחר. וכך כותבים (ברכות כו, א ד"ה טעה):

וי"ל הא דאמרינן דתפלת ערבית רשות היינו לגבי מצוה אחרת והיא עוברת דאז אמרינן תדחה תפלת ערבית מפניה אבל לחנם אין לו לבטלה.

כלומר תפילת ערבית היא חובה כמו שחרית ומנחה, אך שונה היא ברמת חיובה, ועל כן ביחס לשתי התפילות הקודמות הרי היא רשות. . אולי אפשר לומר כאן את סברת 'אפושי פלוגתא לא מפשינן' – לקרב את מ"ד חובה למ"ד רשות.
השוואת השיטות
הרווח בשיטת בה"ג היא לשמר את לשון חז"ל 'רשות' כפשוטו, ואת כל הגמרות הקשות על כך נבאר שעוסקות לאחר שקיבל עליו כחובה.
לעומת זאת, לתוס' ודעימיה, כל הגמ' הדנות בערבית כחיוב מובנות, אך לשון 'רשות' דחוקה ומבארים אותה ביחס לתפילות המחויבות לגמרי.
מח' רמב"ם ראב"ד
כתב הרמב"ם ביחס לתפילת ערבית (א, ו):

וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה וגו' כענין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי, ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה, ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה.

בקריאה פשוטה נראה שדעת הרמב"ם שמנהג ישראל להתפלל הפך את תפילת ערבית לחובה גמורה, כשחרית ומנחה. אך עתה נראה, שהזכיר הרמב"ם בכמה הלכות שתפילת ערבית היא רשות, ויש לזה משמעות אע"פ שכבר קבלו עליהם כחובה. ונלך לפי סדר הפרקים:
דין הראשון נוגע לזמן תפילת ערבית והקדמתה, והוא נתון מחלוקת בין רמב"ם לראב"ד (ג, ו-ז):

תפלת הערב אף ע"פ שאינה חובה, המתפלל אותה זמנה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר, ותפלת נעילה זמנה כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה. המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה, ואם התפלל תפלת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר יצא, ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה, וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה, ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צאת הכוכבים.

וכתב הראב"ד:

ויש לו להתפלל וכו'. כתב הראב"ד ז"ל אין ראוי לעשות כן אלא לצורך שעה והלא צריך לסמוך גאולה לתפלה.

דין שני נוגע לחזרת הש"ץ (ט, ט):

ואינו חוזר להתפלל בקול רם ערבית לפי שאין תפלת ערבית חובה לפיכך לא יברך ברכות לבטלה שאין כאן אדם שנתחייב בהם כדי להוציאו ידי חובתו.

הדין האחרון שנביא הוא ביחס למי שנזכר באמצע עמידה שכבר התפלל את אותה התפילה. על זה פסק הרמב"ם (י, ו):

מי שהיה עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה, ואם היתה תפלת ערבית אינו פוסק שלא התפלל אותה מתחילה אלא על דעת שאינה חובה.

והשיג הראב"ד במקום: "כתב הראב"ד ז"ל אין כאן נחת רוח עכ"ל. "
ויש לעיין בשורשי הויכוח בין הרמב"ם והראב"ד.
שורש המחלוקת
כתב הכס"מ על הדין האחרון:

נראה שטעמו (של הראב"ד) שאף על פי שתפלת ערבית היתה רשות עכשיו כבר קבעוה חובה כדאמרינן בפ"א. ואין זה דבר מוכרח ויש מקום לדברי רבינו מאחר שמתחלתה היתה רשות:

כלומר, לפי הראב"ד כיון שקבעוה לערבית הרי היא חובה גמורה, וממילא צריך לפסוק גם באמצע ערבית אם נזכר שכבר התפלל. אך לפי הרמב"ם, כיון שמיסודה של ערבית היא רשות, עדיין הדין של ממשיך קיים. ולכאורה שיטת הראב"ד מובנת יותר, שהרי מה משמעות קבלת ישראל את ערבית כחובה, אם היא רשות?
הסבר חד ובהיר לשיטת הרמב"ם מצאנו בדברי גר"ח (חי' על י, ו). תורף דבריו הוא שמהות תפילת רשות וחובה הן שונות לחלוטין ולכן א"א להתחיל על דעת חובה והמשיך על דעת רשות כיון שהן כמו שתי תפילות שלא שייכות זו לזו. ולי נראה להסביר עוד את דבריו בשימוש בדוגמא מהיחס שבין שחרית למוסף. התוס' (כו, א ד"ה איבעיא) מבאר שתפילת מוסף א"א להשלים משום שעבר זמנה, ואינה דומה לתפילות חול משום שהן רחמי. משמע, שמוסף אינו רחמי כלל, אלא יותר שבח או גדר אחר. מ"מ יוצא, שיש גדרים שונים לחלוטין לתפילות שונות. ה"ה בתפילת נדבה, דקיי"ל שצריך לחדש בה דבר, ולא סגי במה שיגיד את אותו הנוסח.
ומכאן נבוא לנפק"מ היוצאות מבירור זה:
נזכר באמצע ערבית
אומר גר"ח, הרמב"ם סובר שאע"פ שקבלו עליהם להתפלל ערבית, היא נשארה בגדרה הראשוני של 'רשות'. ולכן, המתפלל ערבית ונזכר באמצע שכבר התפלל, יכול להמשיך כיון שאין כאן חצי תפילה נדבה וחצי חובה, אלא הכל הוא בגדר אחד של רשות. ומסיבה זו שערבית במהותה היא רשות, לא כתב הרמב"ם שאם התפלל פעם אחת התחייב בה, משום דא"כ משמע שלאחר התפילה הראשונה הפכה להיות כשחרית. אך לרמב"ם ערבית נשארת במהות רשות גם לאחר קבלתה כחובה ע"י עם ישראל.
אך לפי הראב"ד - ערבית, לאחר ההתחייבות בה, הופכת להיות חובה גמורה כשחרית ומנחה.
חזרת הש"ץ
וכך ניתן להסביר את הדין שאין חזרת הש"ץ בערבית (ט, ט), והיא משום שבאמת אין מי שמחוייב בה, ואין צורך להוציאו ידי חובה, וזו מטרתה העיקרית של החזרה. וכך פסק השו"ע (רלז, א). המ"ב בנימוק דין זה כותב:

שאין תפלת ערבית חובה רק מצוה ולא נתחייב בה אדם שיצטרך הש"ץ להוציאו ידי חובתו [רמב"ם] ואפילו האידנא דקבעוה חובה מ"מ לא אלים מנהגא לשויוה חובה כדי לאטרוחי צבורא להחזיר הש"ץ התפלה [ל"ח וא"ר].

הטעם הראשון, ברור כפי שיטת הרמב"ם, שאין חובה. אך הטעם השני שהביא בשם האחרונים נצרך אליבא דהראב"ד, שלכא' היא חובה גמורה, ומדוע תהיה שונה משחרית ומנחה? ולכן צריך את הטעם של לא להטריח.
הקדמת ערבית
וגם את המח' בנוגע להקדמת ערבית אפשר להסביר על פי יסוד זה. לרמב"ם, כיון שבמהותה היא רשות, אין מדקדקים בזמנה, ואין חובה לסמוך גאולה לתפילה. אך לראב"ד שהיא חובה, יש לסמוך גאולה לתפילה.
הכרזת יעלה ויבוא
כתב שו"ע (רלו, ב):

אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה, ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו, אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה; ומיהו מה שמכריז ש"צ ראש חדש בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק, כיון שהוא צורך התפלה; וכן יכול לומר: ברכו, להוציא מי שלא שמע, ולא הוי הפסק.

דין זה מיוסד על דברי הרשב"א בתשובה (ח"א סי' רצג) שכיון שתפילת ערבית היא רשות אפשר להקל בה. אך הב"ח מביא דברי מהרש"ל (הגהות לטור רלז) שחולק על הרשב"א בין השאר בטענה שא"א לומר ערבית רשות כיון שכבר קבלוה עליהם כחובה. אמנם להלכה מסכים הב"ח עם הרשב"א.
ואף כאן ניתן לומר ששו"ע הולך כרמב"ם שגם לאחר הקבלה כחובה, נשארת מהות התפילה רשות. ואילו מהרש"ל סובר שהפכה חובה גמורה.
מהות ערבית
אמנם באופן כללי אין פוסקים הלכות מתוך דברי אגדה, אך כמובן שחלקי התורה השונים מאירים זה את זה. ושמחתי כשהראוני את דברי הרב זצ"ל ששופכים אור על יסוד זה שלמדנו שמהות תפילת רשות אינה כחובה. ואלו דברי הרב זצ"ל בשמונה קבצים (א, תרמז):

התפילה היא צריכה להיות כל כך נובעת מקירות לב עד שכל חיוב עושה אותה קבע וזהו יסוד שיטת הסוברים שאין לתפילה עיקר מן התורה על כן החלק המובחר ביחש לתפילה היא תפילת ערבית שגדלה היא במה שהיא רשות ותפילה נקיה מכל צד קבע נקראת פגיעה ויפגע במקום מדת יעקב שבית תפילה יקרא בית אלהיו לכל העמים ביום אשר יהפך לכל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד'.

להערות - [email protected]

הרב אלישיב קפקה

בעל כושר רבנות עיר, ר"מ בישיבת "אבינועם" תפוח

3 דק'
פתחי אמונה
למה ללמוד גמרא?
לא תמיד קל ללמוד גמרא. מדוע בכל זאת חשוב כל כך?
תשרי תשפ
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
צרכי הרבים
תשפ"א
פתחי אמונה
חג החירות
ניסן תשע"ט
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
צורך המועד
תשפ"א

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
אחד שגזל מחמישה
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
מפלניא זבינתה
הרב אלישיב קפקה | תשפ"ב
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
קניין חצר באבידה
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
חרישה
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

רחל אמנו
רחל אמנו – מתי נפטרה?
הרב משה צוריאל זצ"ל | חשוון תשע"ז
רחל אמנו
כולם היו בניה
עודד מזרחי | תשע"ג
רחל אמנו
יום פטירת רחל אמנו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א חשון תשנ"ז
רחל אמנו
רחל אמנו - מקבצת את בניה לגבולם
הרב דוד דב לבנון | ר"ח כסלו תשס"ב

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
39 דק'
שיעורים בספר יהושע
סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
הרב עידו יעקובי | ח' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרה"ג יעקב אריאל
הרב חיים דרוקמן
הרב אליעזר מלמד
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב משה אליה
הרב חנן פורת ז"ל
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל

בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
39 דק'
שיעורים בספר יהושע
סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
הרב עידו יעקובי | ח' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז