ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
ראינו בסוגיא הקודמת שיש היתר מיוחד להכניס תינוקות של בית רבן. נעיין מעט במהותו של ההיתר. גם כאן נשתמש בתבנית הידועה ונשאל כמה שאלות יסודיות:
מקרה – האם רק בלימוד תורה עסקינן או שמא ההיתר מתרחב עוד? דין – האם ישנן הגבלות להיתר זה של הכנסת תלמוד תורה? מהן? מה הסיבה לכך? טעם – מה טעם ההיתר להזיק את השכנים בשביל ללמוד תורה?! מקור – האם ישנו מקור מיוחד ממנו למד רבי יהושע את דינו? מה בדיוק למד ממנו?
מקור הדיון
נשוב אל הגמרא. למדנו שחז"ל סייגו הכנסת גורמי רעש או צפיפות אל תוך שכונות פרטיות, אך יש היתר מיוחד להכנסת לימוד תורה. והוא מה שאומר רבא ביחס לשאלת הגמרא (כ, ב):
מ"ש רישא ומ"ש סיפא?... אלא אמר רבא: סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן, ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך.
ותורף דברי רבא שמותר להקים בחצר ת"ת וא"א לעכב, וזאת בשל תקנת יהושע בן גמלא. בגמרא מבואר באריכות עניין תקנה זו ובמבט ראשון ניתן לומר בכללות שתיקון ריב"ג, הכהן הגדול, שלימוד התורה יהיה מסודר בכל ערי ישראל, ויוכלו ללמוד בו גם אלו שאין ביכולת אביהם ללמדם.
וצריך לעיין בטעם היתר זה? וכי בגלל שהוא מצווה מותר להפריע לאחרים? א"כ אף מצוות אחרות יהיה מותר להכניס?
מצוות אחרות
ואמנם ביחס לשאלה האחרונה נחלקו רבותינו הראשונים. כתב הטור (חו"מ קנו אות ח):
וכן אין יכולין למחות בידו מללמד תינוקות של בית רבן ואפילו הן רבים וה"ה נמי לכל מילי דמצוה כגון לחלק צדקה או להתפלל בעשרה.
ואף הריטב"א (שו"ת סוף סימן כז) הרחיב את ההיתר להכניס ת"ת למצוות נוספות:
הא אמרינן דאפי' אחד מבני חצר יכול ליעשות מלמד תינוקות או להשכיר ביתו למלמד תינוקות של ישראל מתקנת ר' יהושע בן גמלא. ולא דוקא מלמד תינוקות של בית רבן. אלא הוא הדין לעשות מדרש להרביץ תורה או לדרוש בו לרבים כדי להגדיל תורה ולהאדיר ולא תשכח תורה מישראל. דכליה חד טעמא הוא.
והבין הבית יוסף שהריטב"א סובר כטור, וכן פסק למעשה בשו"ע (חו"מ קנו, ג). אך העירו (הגהות והערות על הטור אות ז*) שמדברי הריטב"א נראה שהוא מרחיב דווקא לעניינים שסביב ת"ת אך לא מעבר לזה.
מבט מחודש על מהות התקנה
ויש לעיין מה יש בתקנה זו, המצומצת לתורה או מורחבת לשאר מצוות, שאכן הביאה את עם ישראל למצב מתוקן יותר? ומה האריכות הגדולה בבירורה של מצוות תלמוד תורה דווקא בפרקנו?
הרי"ף (י, ב) אינו מביא את דברי אביי כלל, אלא את דברי רבא ובכך מכריע כמותו, כפי הכלל אביי ורבא הלכתא כרבא. הנימוקי יוסף (ד"ה לתינוקות) אומר שחידושו של רבא הוא:
שאע"פ שהיה יכול ללמדם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות המיוחדין לכך אפילו הכי לא מטרחינן ליה אלא לסייע בהעמדת התקנה כדי שיהיו המלמדין מצויים:
ובכך ניתן להבין את הסתייגותו של אביי מהסברו של רבא, שכן התקנה ניתנת לקיום אף בחצר אחרת ועל כן א"א לכפות הקמת ת"ת, וממילא נדרש לתירוץ אחר. אולם הנקודה החשובה העולה מדברי נ"י היא שהתקנה רובצת היא על כל יחיד.
ומכאן נ"ל לומר שתקנת ריב"ג אינה רק תיקון 'מערכת חינוך' כללית ודאגה לכל ילד, אלא עיקרה של התקנה בכך שיש חובה על כל אחד מישראל לדאוג לבן חבירו ללימוד תורה! ועל כן כל אחד מחויב לאפשר לימוד תורה בחצירו! כל ילד הזקוק ללמוד נחשב כשכן לעניין היכולת שלו להכנס.
וכך ראיתי בחת"ס (כא, א ד"ה אלא אמר רבא):
משתיקנו יהושע ב"ג והוטל על הציבור א"כ ה"ה על כל יחיד אפי' מי שאין לו בן היטל חיובו של בן זה לסייעו לאביו או להציבור להניחו לגור בשכונתו. ונ"ל עוד דגוף הדין לאו מיהושע ב"ג ואילך נתחדש אלא כן הוא מעיקור הדין וכל מצווה המוטלת על הציבור לסייעו זא"ז כגון מוהל דמילת הבני' מוטל על כל ישראל למי שאין לו אב ה"ה כשיש לו אב עכ"פ מוטל על כל ישראל להניח לדור המוהל בשכונתם או רופא נפשות וכן תפלה בציבור. אך תשב"ר מאז לא הי' מוטל אלא על האב לא סבלו השכני' הזיקא דדהו וחזית יהושע ב"ג להטיל גם זה על הציבור. וס"ל לרבא ה"ה על היחידי' שלא יכלו לומר לך לבה"כ שבעיר וכהנ"ל.
הגבלות לתקנה
אלא שגם בחובה זו יש גבולות, וכלדקמן. הגמרא מנסה להקשות על רבא מברייתא האומרת שאפשר לעכב כניסת סופר יהודי, ודוחה הגמרא שהברייתא עוסקת ב'סופר מתא'. ומה עניינו של זה?
רש"י (ד"ה סופר מתא) מבאר שמדובר במלמד הראשי של העיר שכל הילדים וכל המלמדים באים אליו, וזה עושה רעש גדול מדי עד כדי שאפשר לעכבו. אך רשב"א (ד"ה הב"ע) מקשה, שכיון שמדובר בתקנה הבנויה על מצווה, כ"ש שבריבוי תלמידים יש ריבוי מצווה וא"א לעכב?! ועל כן מבאר הרשב"א שמדובר בסופר שטרות.
הרשב"א הלך בדרכו של רבו הרמב"ן, שאף הוא הביא את רש"י והקשה עליו, אלא שהסביר את רש"י שכיון שיש דין להעמיד עוד מלמד במספר תלמידים גדול, אין זו מצווה מן המובחר ומותר לאנשי המקום להתנגד.
ומכאן שנחלקו בגבולות מספר התלמידים, לרש"י יש מקום לצמצום ולרמב"ן ורשב"א נראה שאין.
הגבלה נוספת מביא הפתחי תשובה על השו"ע הנ"ל, בשם הלבוש:
עיין בלבוש שכתב, ונ"ל דוקא בני המבוי או בני החצר שדרים יחד במבוי אחד או בחצר אחת ואינם דרים יחד בחדר אחד או בבית החורף אחד, אבל אותם הדרים בבית חורף אחד כנהוג במדינות אלו מחמת דוחק דירה, נ"ל ודאי שכל אחד יכול למחות בחבירו אפילו להיות מלמד תינוקות של ישראל תורה באותו בית החורף שהוא דר שם עמו, שזה ודאי אין דעת רוב העולם סובלתו, ועל דעת זה לא נשתתף עמו בדירה זו, אם לא שהתנה מתחילה, עכ"ל:
תיקון שכנים
עניין מהותי העולה מסוגיא זו הוא שחכמינו בפרק זה לא רק סידרו יחסי שכנות ב'סור מרע' כיצד להמנע מנזקים וכו', אלא גם תיקנו את האופנים בהם מחוייבים השכנים לדאוג זה לזה. כאשר בראש עומדת מצוות ת"ת, וכאמור יתכן שגם מצוות אחרות. דהיינו השכנות בישראל סובבת סביב הציר של עשיית רצון ה'.
מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
