ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- ציצית ותפילין
התפילין הן אות לישראל, היינו סמל וסימן שמבטא את מהותם. ויש בהן ביטוי כפול: מצד אחד הן מבטאות את היותנו עבדים המשועבדים לריבונו של עולם, ואנו מצהירים על העבדות שלנו בהנחת התפילין על גופנו, כמו העבדים שהיו נושאים על גופם את סמלו של אדונם. מצד שני, הן גם הכתר המפואר של ישראל, שכן הן מבטאות את היכולת המיוחדת של ישראל להתקשר אל ה' ולגלות את שמו בעולם. דווקא על ידי העבדות הגמורה לה', אנחנו נעשים בני חורין, משוחררים מכל כבלי העולם הזה, וזוכים להתקדש ולהתעטר בכתר מלכותו של ה' ולגלות את שמו בעולם.
התפילין וארץ ישראל
פרשיות התפילין מבטאות את יסודות האמונה, ואחד מהיסודות הללו הוא עניינה של ארץ ישראל, שנזכר פעמים רבות בתפילין. בפרשת "קדש": "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחיתי והאמורי והחיווי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש" (שמות יג, ה). בפרשת "והיה כי יביאך": "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבותיך ונתנה לך" (שמות יג, יא). פרשת "והיה אם שמוע" עוסקת כולה בארץ ישראל, שכל השכר והעונש שמוזכרים בה ובכל התורה - עיקר קיומם בארץ ישראל. ובפרשת "שמע" מוזכר עניין האמונה בה' אחד, וכפי שלמדנו עיקר אמונת האחדות מתגלה בארץ ישראל.
גם מצוות התפילין, כמו מצוות יישוב הארץ, קושרת את הקדושה אל תוך המציאות הגשמית. שכן נצטווינו לכתוב את הפרשיות הקדושות של התפילין על עור בהמה, ומניחים אותן בתוך בתים של עור בהמה, לומר שאפילו הצדדים הבהמיים מקושרים לקדושה. וזהו שאמרו חכמים: "עשה מצווה זו (תפילין) שבשבילה תיכנס לארץ" (קידושין לז, ב).
כמו ארץ ישראל גם התפילין מבטאות את הקשר הסגולי שבין ישראל לה', ועל כן קושרים את התפילין לראש וליד, לבטא בזה שאנו מקושרים ממש אל הייעוד האלוקי. ואמרו חכמים (ברכות ו, א) שאף הקדוש ברוך הוא מניח תפילין, וכתוב בתפילין של הקדוש ברוך הוא: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דברי הימים א' יז, כא).
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
789 - נאמנות לתורה, רגישות למשפחה
790 - קשר של קדושה: התפילין כאות וכמהות
791 - ספריית קודש ביתית - חובה הלכתית
טען עוד
בעקבות טרדות העולם הזה ופיתויו האדם עלול לשקוע בצורכי השעה ובתאוות חולפות. על ידי קשירת התפילין, שבהן יסודות האמונה והתורה, אנו חוזרים ומתקשרים אל האמונה ולרעיונות הנצח שבתורה האלוקית והנשמה שבקרבנו מתגלה. זהו שאמרו חכמים: "כל המניח תפילין - מאריך ימים, שנאמר: 'ה' עליהם יחיו' (ישעיהו לח, טז)" (מנחות מד, א).
התפילין ומצוות הבכורות
שאלה: מובן שבפרשיות התפילין מובעים יסודות אמונת ישראל, ועל כן דווקא אותן נצטווינו לכתוב ולהניח בתפילין. לפי זה יש לשאול, מה הקשר של מצוות הבכורות ליסודות האמונה, עד שהיא נזכרה בהרחבה הן בפרשת "קדש" והן בפרשת "והיה כי תבוא".
תשובה: מצוות קדושת הבכורות מבטאת את האמונה הבסיסית שהכול מתחיל מה', וכדי להמשיך את דבר ה' לעולם, צריך לקדש את ראשיתו של דבר, בכור אדם, בכור בהמה, ואף בכור חמור, שהוא בהמה טמאה. כיוצא בזה ציוותה התורה להעלות את הפירות הראשונים שצומחים בכל שנה ביכורים לה'. וכן נצטווינו לא לאכול מפירות העץ בשלוש השנים הראשונות שהן עורלה, ואת פירות השנה הרביעית, נטע רבעי, שהיא כמו השנה הבכורה של השנים שבהן אנו נהנים מהפירות, להקדיש לה'. כיוצא בזה, בילדותו ובנעוריו צריך האדם ללמוד תורה, ומתוך כך הוא יוצא להקים משפחה ולעסוק ביישובו של עולם. כיוצא בזה, את העיר הראשונה שכבשנו בארץ ישראל, יריחו, הקדשנו לה'.
מתוך הקדשת הבכור לה' אפשר להמשיך את ברכת ה' לכל הברואים ולכל המעשים שאנחנו עושים בעולם. גם יציאת מצרים היא ראשיתו של עם ישראל, שאז נתגלתה הבחירה שבחר ה' בישראל להיות לו לעם סגולה, לנחול את ארצו ולגלות את דברו לעולם. ובליל הסדר ובחג הפסח אנו זוכרים את היסוד הזה, ולכן מצוות הבכורות וחג הפסח נזכרו בשתי הפרשיות הראשונות של התפילין.
משמעות קשירת התפילין
המצווה לקשור את התפילין על היד ועל הראש מבטאת בכך את הקשר המוחלט שבין עם ישראל לה' ולתורתו. לעמים רבים יש רעיונות רוחניים, אך אין שום עם בעולם שהרעיונות הרוחניים שלו החזיקו מעמד מול אתגרים עצומים ונוראים במשך תקופה ארוכה כפי שהתורה נשתמרה בעם ישראל. שתי סיבות לכך. הראשונה היא שרק בישראל בחר ה' מכל העמים, ורק לישראל נתן ה' את תורתו, לכן הרעיונות של עם ישראל הם רעיונות אלוקיים לעומת הרעיונות של שאר העמים שהם רעיונות אנושיים. הסיבה השנייה, שנובעת מהראשונה, היא שהקשר של שאר העמים לרעיונות שלהם אינו עמוק וחזק כמו הקשר של ישראל לתורה. לכן לא היה עם בעולם שרבים כל כך מבניו היו מוכנים למסור את נפשם על אמונתם כמו בישראל. ואין עם בעולם שהעניין האלוקי תופס את ליבם ומוחם של רבים כל כך מבניו.
את הרעיונות האלה מבטאת מצוות התפילין, שבה אנחנו קושרים, פשוטו כמשמעו, את פרשיות התפילין על היד ועל הראש. בכך אנו קושרים את הכוחות העיקריים שבאדם - השכל, הרגש והמעשה - לקדושה. תפילין של יד כנגד הלב והיד המסמלים את הרגש והמעשה, ותפילין של ראש כנגד השכל. מבחינה זו התפילין מבטאות את הקשר שבין ישראל לה' יותר משאר המצוות, מפני שבתפילין אנו קושרים את הרעיונות המקודשים לגופנו ממש, ובזה אנו נעשים דבוקים לה' ותורתו לגמרי.
האם מותר להניח תפילין על פאה נוכרית?
שאלה: אדם שנשרו שערותיו והוא חובש תמיד פאה נוכרית שנראית כשיער רגיל, והסרתה תגרום לו בושה גדולה, האם יוכל להניח תפילין של ראש על הפאה הנוכרית?
תשובה: לדעת הרשב"א (ג, רפב), רק בתפילין של יד אסור שתהיה חציצה, שנאמר "'לך לאות' ולא לאחרים לאות", אבל בתפילין של ראש אין דין חציצה, הואיל והתפילין של ראש צריכות להיראות, שנאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י), ולכן מותר להניחם על הכובע. וכן דעת הר"ן.
אולם לדעת רוב הראשונים, גם בתפילין של ראש אסור שתהיה חציצה בין הראש לתפילין (שו"ת הרא"ש ג, ד; יראים שצט; שו"ת הריטב"א כד; ותשב"ץ א, ל).
למעשה, הורו הפוסקים שאדם שיש לו אונס ואינו יכול להניח את התפילין על הראש ממש, יניחם על הכובע בלא ברכה (שו"ת הריב"ש קלז; שולחן ערוך ורמ"א אורח חיים כז, ד-ה). לפיכך, יניח את התפילין בברכה על ראשו בביתו לפני התפילה, ובבית הכנסת יניח את התפילין על הפאה, ועל הנחה זו לא יברך.
האם שיער ארוך חוצץ בתפילין
אומנם במחצית השקל (כז, ד) כתב שהמגדל בלורית חוטא בשחץ ובגאווה, ובנוסף לכך יש לחשוש ששערו חוצץ בתפילין. והביא את דבריו במשנה ברורה (כז, טו). אולם אין אפשרות לקבל את דבריהם, אלא הדין הוא שאפילו גידל אדם את שערו כנזיר עולם שלא סיפר את שערו מעולם, אין שערו חוצץ. ואם לא נאמר כך, איך מותר לפי התורה לאדם להיות נזיר עולם, הרי בעקבות גידול שערו לא יוכל לקיים מצוות תפילין?! כמו כן מבין האבלים על הורים, יש שנהגו שלא להסתפר חודשים רבים עד שנה, ובוודאי הניחו תפילין (מור וקציעה, ערוך השולחן כז, יד; אור לציון חלק ב' מד, יט; בני בנים א, ו).
חציצה ברצועות
לכתחילה מקפידים שגם לא תהיה חציצה בין הרצועות שקושרות ומצמידות את התפילין לזרוע ולראש, אבל בדיעבד חציצה תחת הרצועות אינה מעכבת ומניחים עליה בברכה (לבוש; משנה ברורה כז, טז).
אולם ברצועות שכורכים להידור מצווה שבע פעמים על האמה, מצד הדין אפשר שתהיה חציצה, הואיל ואינן קושרות את התפילין לזרוע. אולם רבים נוהגים להדר ולהסיר חציצה גם ממקום הכריכות, ולכן נוהגים להסיר את השעון מהיד לפני הנחת התפילין (פרי מגדים משבצות זהב ד).
האם קשר ה"י" צריך להיות צמוד לתפילין של יד?
נבאר תחילה שצריך לעשות סמוך לתפילין של יד על ידי הרצועות קשר בצורה של "י", ואמרו חכמים (מנחות לה, ב) ש"קשר תפילין הלכה למשה מסיני". יש מקפידים להצמיד את קשר ה"י" לבית התפילין (משנה ברורה כז, יא), משום שהזהירו המקובלים על פי הזוהר (חלק ג' רלו, ב) שהקשר יהיה צמוד לתפילין. אולם מצד הדין, אין הצמדת הקשר מעכבת את קיום המצווה. ויש אומרים שכל זמן שהקשר סמוך לתפילין גם אם יש ביניהם אוויר הוא נחשב כצמוד לו (תשורת שי ב, צג). ויש אומרים שדי שהקשר יהיה צמוד לתיתורא מה שבפועל קורה תמיד (אבני נזר אורח חיים יד).
אומנם הנוהגים על פי הקבלה נזהרים יותר בהצמדת קשר ה"י" לתפילין, ואחת הסיבות לכריכת הרצועות על בית התפילין לפי מנהג המקובלים, הוא כדי להצמיד את הקשר לבית (ברכי יוסף אורח חיים כה, ט). ויש שנזהרים בזה יותר, ואף קושרים על ידי גיד את הקשר לבית התפילין (בן איש חי וירא טו). אבל מנהג ישראל המקובל שלא להוסיף קשירות בגידים וכיוצא בזה.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
