ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
במסכת חולין (דף ק ע"א) רב אומר שאם דג שאינו כשר נותן טעם בחתיכת בשר, היא הופכת לאיסור בפני עצמו. לסוברים שכאשר דבר אסור מתערב במינו הכשר אין לו ביטול, אם חתיכה זו שנאסרה תיפול לסיר אחר, כל החתיכות שבסיר החדש ייאסרו מחמתה.
ר"ת מסביר שמכיוון שהדג נתן טעם בבשר, הבשר נחשב אסור בעצמו, בלשון חז"ל "נעשה נבלה". המשמעות היא שמעתה אין לפנינו בשר כשר שבלוע בו דג אסור, אלא הבשר עצמו מוגדר כאסור. אם עכשיו בשר זה ייפול לסיר בשר אחר, הבשר שנאסר הוא אותו המין כבשר המותר, ולכן לסוברים שמין במינו אינו בטל, כל הבשר שבסיר ייאסר, בלי כל קשר ליחס בכמות.
להלכה אנו פוסקים שמין במינו בטל. אך לשיטה זו כל הבשר כולו נאסר. המשמעות היא שאם הוא ייפול לסיר שאינו מינו, אין די בכך שטעם הדג הטמא שבלוע בו יהיה בטל בששים – יש לבטל את החתיכה כולה בששים.
רבינו אפרים חולק. הוא אומר כך: אם הדג היה מתבשל עם הבשר, אך ביחסים ביניהם לא היה מספיק דג כדי לתת בבשר טעם, הוא לא היה אוסר אותו. עכשיו נניח שחתיכת הבשר נופלת לסיר של דגים. הבשר לא נאסר, אך וודאי שיש מולקולות של דג בבשר. אם כך, לכאורה יש מולקולות של דג אסור בתוך סיר של דג כשר. אם מין במינו אינו בטל, לכאורה אין ביטול לחלקיקים הללו. אך מדברי רב עולה שזה לא נכון – אם הטעם של הדג בטל בבשר, אנחנו מתעלמים ממנו. אך אם הדג נתן טעם בבשר, לא נתעלם ממנו בנופלו לסיר הבא. טעם הדג הבלוע בבשר לא מאפשר לנו להתעלם מכך שטעם דג שאינו כשר נפל לתוך הסיר. אך בכדי לבטל את האיסור, יש לשער כנגד הדג הבלוע, ולא כנגד הבשר הנושא את טעם האיסור.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
96 - חמדת הכשרות: ברכת האילנות אחרי ניסן
97 - חמדת הכשרות: מאכל שבלע איסור ומנסה לאסור מאכלים אחרים
98 - חמדת השבת: נוסח עירוב תבשילין ואיסור הבערת אש ביום טוב
טען עוד
בשאר האיסורים, החתיכה הופכת לאסורה במובן שאין אפשרות להתעלם מהאיסור הטמון בה, אך האוכל בו האיסור נבלע אינו הופך לאיסור עצמאי.
נעבור לדוגמא הבאה שבגמרא: נבלה נותנת טעם בבשר כשר. בשר זה שקיבל טעם מבשר הנבלה מועבר לסיר בשר אחר. לסובר שמין במינו אינו בטל, כל הבשר יהיה אסור. אך לכאורה אינו ברור מדוע יש צורך שהבשר יקבל טעם. נבאר: במידה והבשר לא יקבל טעם מהנבלה, לכאורה הוא ייאסר מכוח הנבלה בכל מקרה, שהרי מין במינו אינו בטל. עתה הבשר מתערבב בסיר אחר. לכאורה גם כאן נאמר שמין במינו אינו בטל, שהרי מעט בשר הנבלה מעורב בתוך סיר בשר, ומין במינו אינו בטל!
רבינו אפרים מסיק מכך שאמנם הבשר הראשון ייאסר (שהרי מין במינו אינו בטל), אך כאשר הבשר יתערבב בסיר אחר, הוא לא יאסור אותו. מדוע? מצד האיסור המקורי, אין די בטעם הבלוע בחתיכה בכדי שנאמר על הטעם הזה, שבסיר השני, שיאסור במשהו. ומדוע שלא נאסור מצד החתיכה שנאסרה? מפני שהיא אינה אסורה מצד עצמה, אלא מצד האיסור הבלוע בה. אדרבה: מתוך דרישה זו של רב, רבינו אפרים מוכיח שלא אומרים שהחתיכה נעשתה נבלה, אחרת החתיכה עצמה הייתה אוסרת הלאה מצד שמין במינו אינו בטל!
כאמור, ר"ת חולק על כך. ולכאורה יש כאן קושי: אם החתיכה עצמה נעשתה נבלה, מדוע שלא נאסור את החתיכה הראשונה בגלל שמין במינו אינו בטל, ומעתה החתיכה עצמה נעשתה נבלה, ויאסור את הבשר הבא?
הרמב"ן מציע תירוץ פשוט: אכן, זה נכון. אמנם כתוב בגמרא שהחתיכה נתנה טעם. כוונתה שהיא העבירה מולקולות לחתיכה הבאה. האמת היא שאין זה משנה כמה טעם עבר, שהרי אנו עוסקים באיסור האוסר בכל שהוא. מכיוון שנתן טעם (כלומר, מולקולות של החתיכה המקורית), הוא נאסר, ויאסור הלאה, גם אם איננו מזהים את הטעם כלל.
(בטור קודם עסקנו במהות של המושג 'טעם'. עד כמה 'טעם' מתייחס למה שאנו מזהים בלשוננו ופינו, ועד כמה 'טעם' זו הדרך של חז"ל להתייחס לחומר העובר ממאכל למאכל. בדברי הרמב"ן כאן נשמע שמתייחס למושג 'טעם' בתור החומר שעבר, ולא ההרגשה שאנו מקבלים כאשר אנו טועמים).
נראה שר"ת לא רצה ללכת ל כך רחוק. ולכן הוא קובע כלל לגבי איסור משהו: איסור משהו אכן יחול על החתיכה הראשונה. אבל לא יהיה לו דין זהה לאיסור אלא אם כן הוא קיבל טעם. ממילא לא יתכן מצב שה'משהו' שאסר את החתיכה יגרום לאיסור 'משהו' שיכול להמשיך הלאה. רק נתינת טעם תטיל עליו איסור משמעותי דיו בכדי שיאסור 'במשהו' באיסור הבא.
הר"ן נמצא ביניהם: מצד אחד, הוא אומר שעקרונית הרמב"ן צודק, היה מקום שאיסור 'משהו' יחזור ויאסור איסור 'משהו' נוסף. אך נראה לו קשה לבאר שדין זה יחול על מין במינו. לכן ספציפית ביחס לאיסור מין במינו הוא מקבל את דברי ר"ת.
לסיכומו של עניין:
חלקו רבינו תם ורבינו אפרים איך להתייחס לחתיכה מותרת שקבלה טעם של איסור.
לפי רבינו אפרים קבלת הטעם אינו מאפשר להתעלם מנוכחות האיסור הבלוע בהיתר. אך יש לבטל את הטעם הבלוע, בלבד.
לפי ר"ת כאשר האיסור נבלע ואסר את החתיכה האסורה, מעתה יש להתייחס לחתיכה כאיסור העומד בפני עצמו. יש לבטל את החתיכה כולה בששים (ולא רק את האיסור הבלוע בו), וכן על זה הדרך.
רבינו אפרים מוכיח את דבריו מכך שרב דורש מתן טעם בכדי שאיסור משהו ימשיך הלאה. מוכח שלמרות שהחתיכה הראשונה נאסרה במשהו, איננו מתייחסים אליה כאיסור עצמאי, אלא רק כנושא איסור בקרבו.
למדנו שלוש שיטות ביחס לטענה זו:
א. הרמב"ן: אין הכי נמי. איסור משהו יחזור ויאסור במשהו. הגמרא לא התכוונה שיהיה טעם מורגש באיסור הראשון.
ב. ר"ת: יש צורך במתן טעם כדי שהחתיכה תיחשב אסורה בפני עצמה ותיחשב איסור ממש. אם האיסור הראשון נאסר ב'משהו', ולא במתן טעם, הוא באמת פחות 'אסור' מהאיסור המקורי.
ג. ר"ן: עקרונית מקבל את דברי הרמב"ן. אך ספציפית לעניין מין במינו הוא חושב שזה לא נכון.
ב. ר"ת: יש צורך במתן טעם כדי שהחתיכה תיחשב אסורה בפני עצמה ותיחשב איסור ממש. אם האיסור הראשון נאסר ב'משהו', ולא במתן טעם, הוא באמת פחות 'אסור' מהאיסור המקורי.
ג. ר"ן: עקרונית מקבל את דברי הרמב"ן. אך ספציפית לעניין מין במינו הוא חושב שזה לא נכון.
בטור הבא בעזרת ה' נגיע לפסיקת ההלכה בשאלה מורכבת זו.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
