ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- חקת
נתחיל בהקדמה קצרה. שמו של אדם המופיע בתנ"ך מאוד משמעותי וניתן ללמוד ממנו רבות אודותיו. לחלק גדול מהדמויות המופיעות בו, יש יותר משם אחד. במקום שהכתוב איננו מציין זאת במפורש, לא ברור אם השם המופיע הוא השם שניתן לאדם עם היוולדו, לרוב על ידי הוריו, או שם שניתן לאדם בעקבות פועלו.
יש האומרים כי גם שם שניתן לכל תינוק, יש בו מעין נבואה שנזרקת בהורים ברגע המיוחד של קריאתו.
חז"ל דרשו את שמותיהם בדרך הבאה: "דתן - שעבר על דת אל, אבירם - שאיבר עצמו מעשות תשובה" (סנהדרין קט ע"ב).
אחרי בקשת המחילה, נלך בעקבותיהם של רבי אברהם אבן עזרא ובעל ה"חזקוני", בדרך קצת אחרת.
הכתוב מדגיש כי דתן ואבירם היו בני אליאב בן ראובן וז"ל: "וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים יא, ו).
מסביר אבן עזרא: "וקשר דתן ואבירם, בעבר שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף". לדעתו, צאצאיו של ראובן לא ויתרו לדעתם, על זכותו של ראובן וזכות צאצאיו בהמשך הדורות להנהיג, זאת מכח היותו הבכור ומכח אמו לאה, האשה הראשונה שקדמה לרחל - אמו של יוסף. מחאתו של ראובן ב"מעשה בלהה" (בראשית לה, כב) הביאה לידי ביטוי את שתי הבחינות שהכעיסו אותו (נכון לכל השיטות, בפירוש פסוק זה). מניע זה בא לידי ביטוי בשמותיהם של הנכדים.
מנהיגות ושלטון באים לידי ביטוי בארבעה תחומים במקום בו אין עיקרון של הפרדת רשויות (ביהדות קיימת הפרדה):
א. הסמכות לחוקק. ב. הסמכות לעמוד בראש הרשות המבצעת – הראש- הגבוה (הנגיד-הנשיא).
ג. הסמכות לייצג את האל. ד. הסמכות לשפוט.
לפי זה, שמו של דתן יתפרש מלשון דת = חוק. שהרי דת בלשון הכתוב משמעותו היא חוק [כמו דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב), ובמיוחד במגילת אסתר כמו כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין (א, יג) ועוד]. באמצעות שמו הכריז דתן: "אני הוא המנהיג, זה שמחוקק את החוקים ואוכף אותם"! גם השם אבירם יתפרש: "אני חוליה בשושלת המלכותית, אבי הוא רם, הגבוה ביותר, ואני הוא אביו של הרם הבא, ההנהגה מגיעה לי"! אם זכינו להבנה זו, גם שמו של אליאב אביהם מבטא את טענתם. אלי אב משמעותו: משפחתנו הם בני אלהים. למילה אלהים בעברית יש גם משמעות של שליטים ושופטים, עיינו בסוגיא הקשה של בני האלהים בסיפור הבריאה (בראשית ו, ב-ד) וברש"י שם "בני השרים והשופטים (גם ספר שופטים הוא ספרם של מנהיגים) כל אלהים שבמקרא לשון מרות".
כשמשה חזר ממדיין למצרים וטען כי הקב"ה מינה אותו להיות מושיעם של ישראל, שינהיגם ויגאל אותם מהשעבוד, מיד התיצבו מולו דתן ואבירם - בני אליאב בן ראובן וטענו נגדו: סליחה "התבלבלת"! אנחנו המנהיגים - נכדיו של בכור הבכורות. לטענתם גם יעקב לא היה רשאי לשנות עובדה זו. וז"ל המדרש: "אחר ששה חדשים נגלה הקדוש ברוך הוא על משה במדין ואמר לו לך שוב מצרים, בא משה ממדין ואהרן ממצרים, ויפגעו בהן שוטרי ישראל כשהיו יוצאין מלפני פרעה, מהו נצבים, אמרו רבותינו ז"ל דתן ואבירם היו עמהן שכתוב בהן (במדבר טז, כז) "וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים", התחילו מחרפין ומגדפין כלפי משה ואהרן" (שמות רבה פרשת שמות פרשה ה).
נביא דוגמא נוספת וקרובה. בימי גדעון נזכר אחד הניסיונות המוקדמים לכונן מלכות בישראל, כמופיע במשל יותם המפורסם: "הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ" (שופטים ט' ח). גדעון בשלב ראשון סרב לקבל על עצמו תואר זה. לעומת זאת, בנו החליט, שאיש לא יחסום את דרכו לתפוש את ההנהגה-המלכות בלי מעצורים. לכן, עם מותו של גדעון, נקט אבימלך בצעד הנורא הבא: "וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ" (שם, שם ה). מיד אח"כ משחו את אבימלך למלכות. גם שמו יתבאר בדרך הבאה אבימלך= אבי היה מלך, וגם אני אהיה אביו של המלך הבא.
אבירם וגם אבימלך שכחו את הכלל היסודי, מלכות מקבלים ולא לוקחים,
בוודאי שלא לוקחים אותה תוך מחלוקת עם משה רבינו, או באמצעות רצח ופגיעה באחים.
הבה נתפלל כי כל הכרעה במחלוקת בנושא השלטון וההנהגה במדינת ישראל, תתקבל אך ורק מתוך תהליך של הידברות,
בדרכי נעם, כמו שאמורה לנהל מחלוקת. נהיה תלמידי משה, הנצמדים לתורת משה, נושאים בעול ומכבדים זה את זה.
דתן ואבירם, לא! משה - העניו מכל אדם, כן!
(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
