התחדשות לאומה ולאדמה

ספריה
כ - שמיטה

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
שמיטה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

שמעון בן מזל

11 דק' קריאה

מצוות השמיטה מן התורה נוהגת רק בארץ-ישראל, שנאמר: "כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה, ב), והתורה החמירה בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין וחייבים גלות עליה "גלות באה על עינוי הדין... ועל שמיטת הארץ" (אבות ה, מט), מפני שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא (עיין ברמב"ן שם ובמטה משה סימן תעג). וכתב בעל ה"חינוך" (מצווה פ"ד) משרשי המצווה: עלינו לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו כי ה' ברא את העולם בששת ימים וביום השביעי הכתיב מנוחה לעצמו, לפיכך מוטל עלינו להוציא כל זמננו יום יום ושנה שנה על דבר זה למנות שש שנים ולשבות בשביעית, כדי שהענין לא יסור לעולם מעינינו". ועוד השמיטה נוטעת בנשמתינו הכרת אדנותו יתברך על הבריאה (עיין סנהדרין טו ורש"י שם), מידת הנדיבות הביטחון בה', לחזק את האמונה בצור ישראל, ולשכלל הווייתנו כעם סגולה עלי אדמות (עיין ילקוט מעם לועז פרשת בהר, ומבוא לספר "שבת הארץ").

פלטינו של מלך
שנת תשס"ח היא שנת השמיטה הבעל"ט והיא שנת שבתון לארצנו הקדושה והחביבה, שנת מנוחה והתחדשות לאדמה ולאומה. בשנה זו, החקלאות מושבתת לחלוטין, התוצרת מופקרת ומחולקת בשווה לכל מגזרי האוכלוסיה, שהרי כולם בשנה זו במעמד כלכלי שווה (עיין התומים על חושן משפט סימן סז, א).
השבתון מבטא את ייחודה וצביונה של ארצנו שאינה סתם פיסת אדמה אלא "פלטינו של מלך", שטח אלוקי קדוש המתחייב במצוות רבות שגולת הכותרת שלהן היא מצוות השמיטה (עיין בהקדמת "שבת הארץ").
שנת השמיטה היא שנה מיוחדת, כי בשנה זו נאסרה עבודת אדמת ארץ-ישראל, ולכן נקראת "שבת הארץ", והיא כעין "שבת קודש" פעם לשבע שנים, והיא פועלת על נשמת האומה בכללותה כמו שפועלת השבת על היחיד ועל הכלל. "את אותה הפעולה שהשבת פועלת על כל היחיד, פועלת היא השמיטה על האומה בכללה" (הקדמת "שבת הארץ"), ושתיהן פועלות להורות על חידוש העולם ועל ניתוק האדם מחיי החולין והצמדתו לבורא (עיין מלבי"ם שמות כג, יב, ותורה שלמה שמות כ, אות רמ"ח). מהאי טעמא סמכה התורה בפרשת משפטים עניין השבת לענין שביעית, כדי ללמדנו ששתיהן משותפות בכוונה אחת כדי להסיר, לעקור ולשרש מרעיוננו דבר הקדמות... (הרלב"ג לשמות כג, יט).
בשנת השמיטה, עקב השבתת עבודת האדמה על-ידי האדם, הדבר מביא למנוחה לדומם ולצומח ובזה משתפים את כוחות הטבע במנוחה מקיפה וכוללת, והבריאה כולה מגיעה לקדושה עליונה שלמעלה מהטבע. לכן בשנת השמיטה ישראל נבדלים מהעולם שאינו שובת ממלאכת החקלאות והמסחר, וכאן מתגלה הייחודיות של האומה הישראלית שהיא היכל ה', משכן האלוקות, וכמו שאור קדושת השבת מתגלה רק במושבות בני ישראל כך קדושת השמיטה מתגלה רק באדמת ארץ-ישראל הנבדלת משאר ארצות תבל (עיין שם משמואל עמוד רצ"ז, ושפת אמת לדברים עמוד ק"ט). וכמו שבשבת זוכים לנשמה יתרה (ביצה טז), כך בשביעית זוכים הפרט והכלל לנפש יתירה, לעליונות רוחנית נשגבה, והארץ מקבלת ממד רוחני נוסף ונקראת "חבל", כי החבל מקשר, כך ארץ-ישראל מקשרת בין שמים לארץ, מחברת בין הגוף לנשמה ומרוממת את הגשמיות לספירות עליונות.

שביעית בזמן הזה
חורבן הבית וגלות ישראל מארצו גרמו לשינוי המצב ההלכתי במצוות מסוימות שהן תלויות בארץ, כפי שכתב הרמב"ם לגבי תרומה בזמן הזה שהיא מדרבנן כיוון שקשורה לביאת כולם לארץ (הל' תרומות פ"א, הל' כ"ו), ולאחר החורבן ופיזור העם אין כולם עליה, ולכן החיוב של הפרשת תרומות ומעשרות הוא מדרבנן.
לפיכך סובר רבי (גיטין לו. ומועד קטן ב:) ששביעית בזמן הזה היא מדרבנן, היות ששביעית קשורה ליובל והיובל כיום אינו נוהג מן התורה כיוון שאין יושביה עליה, ולכן חיוב שביעית אינו נוהג שהרי הושוו דיני שביעית ליובל, ואילו דעת חכמים (שם) סוברים ששביעית בזמן הזה מדאוריתא, כיוון שאינה תלויה ביובל, וכדעת התורת כהנים (פרשת בהר, ורש"י בגיטין לו.) וזוהי שיטת בעל העיטור אות נ"א, ולהלכה פסקו רוב הראשונים והאחרונים כדעת רבי ששביעית בזמן הזה היא מדרבנן (עין הרמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"ג, הל' ט, ופ"ט הל' ט"ז, והל' בית הבחירה פ"י הל' ט"ז), וכן הכריחו בעל פאת השולחן (כ"ג, כ"ג), מרן הראי"ה קוק בספרו "שבת הארץ" (במבוא א-ח, ד, פ"ח, אות ב') ומרן החזון איש (ג, ח).
ישנה דעה קיצונית, היא דעת הראב"ד (השמטות על הרי"ף בגיטין לו.), ששביעית בזמן הזה היא רק ממידת חסידות, וכן סובר בעל המאור (בספר התרומה מה, ד), והמאירי בגיטין שם.
ברם, אפילו שהחיוב הוא מדרבנן אין לזלזל ח"ו בקיום המצווה היקרה והחשובה הזו, ומצווה על העם לקיים דבריהם ז"ל במלואם, ואין לנטות מדבריהם ימין ושמאל. וכבר הנהיגו ישראל עצמם בארץ-ישראל לקיים מצוות שביעית גם בשמיטת קרקע מקדם קדמתה ("שבת ארץ"), ואולם הורו אצלנו להקל במקרים מסוימים היות שחיובה מדרבנן. הכרעות אלו של חז"ל להקל במקרים מיוחדים שימשו כיסוד להנהגת "היתר מכירה" בימינו (עיין ער "איסור דרבנן" באנציקלופדיה תלמודית כרך ב ע' ע"ו-ע"ז).

הרקע היסטורי להיתר המכירה
ספרות רבה וענפה עסקה במושג זה, וכל גבולי הדורות האחרונים עסקו בנושא זה שגרם קיטוב וחילוקי דעות שבאו לידי ביטוי גם באופן אישי וציבורי מעבר לתחומי ההלכה. נושא זה עולה לסדר היום הציבורי בכל ערבי שמיטה ושמיטה, והרבנות הראשית לישראל חוזרת ומאמצת את "היתר המכירה" לכלל החקלאים והצרכנים במדינה.
שנים רבות לא קיים עם ישראל את מצוות השמיטה, כי רוב רובו של העם היה מפוזר בנכר וחי רחוק ממולדתו, ובגלות לא חלה מצוות שמיטה כי היא חובת הקרקע "כי תבואו אל הארץ... ושבתה הארץ שבת לה'", "שבת שבתון יהיה לארץ". לכן בזמן שאין עם ישראל שוכן ברובו בנחלתו, חיוב המצווה הוא מדרבנן, כי מצד האמת, אין עם ישראל מסוגל לגלות סגולתו, מעלתו וכשרונו אלא רק בארץ-ישראל שהיא המקום היחידי שבו יכול עם ישראל להתקרב לה' ולהיות "עם קדוש" (עיין בהקדמה ל"שבת הארץ").
במשך תקופה ארוכה לאחר חורבן בית שני מסרו ישראל נפשם על שמירת שביעית, וחז"ל עמדו על גבורה זו ואמרו "גבורי כח עושי דברו - במה הכתוב מדבר, בשומרי שביעית" (ויקרא רבא א, ומדרש תהילם קג כ), ולמרות מצוקתם הכלכלית וכובד המסים שהוטלו עליהם, התגברו לשמור על קדושת שביעית ולכן נקראים בפי חז"ל "גבורים", גיבורי אמונה וביטחון.
לפני כארבע-מאות שנה, מייד עם התרחבותו של היישוב היהודי בארץ-ישראל לאחר גירוש ספרד, כאשר בכפרים אחדים בגליל נראו ניצני יישוב חקלאי יהודי, עלתה פרשת מצוות השמיטה ביישובים אלו על שולחנם של גדולי התורה שבדור ההוא: מרן הר"י קארו, הרלב"ח, המבי"ט (ח"ב סימן ס"ד), המהרי"ט (סימן נ"ב), ומהר"ם גאלנטי (סימן נ"ז) ועוד שכתבו שאלות ותשובות בדבר קיום מצוות התלויות בארץ ובכללן ענייני שביעית.
לאחר כמאתיים שנה, כאשר ההתיישבות החקלאית בארץ התדלדלה, שוב התעוררה בעיה, ורבה של חברון דאז מרדכי שמואל רובין, מחבר שו"ת "שמן המור" (מובא בספר "כרם ציון - אוצר שביעית") נדרש להשיב על השאלה "איש ישראל שהיה לו כרם בחברון - מה משפט ותיקון יבחר לו להתנהג בו בשנת השמיטה?" ולאחר שקלא וטריא התיר למכור לגוי את הקרקע וכל הנטיעות אשר עליה לזמן של שנתיים.
הוראה זו של בעל "שמן המור" (סימן ד) שמשה בסיס להיתר המכירה בהתחדש היישוב היהודי בארץ-ישראל, ובשנים תרמ"ב ותרמ"ט, שהיו שנות שמיטה, נשמעה דרישה על-ידי המושבות החדשות בארץ למרות מצבן הכלכלי הקשה לנהוג מצוות שביעית ביישוביהם. אז התעורר הפולמוס "האם יוכל להתמודד היישוב החדש עם מצוות השמיטה כהלכתה?" והתעורר החשש שמא שנת השמיטה תחליש את מצבם הכלכלי של המושבות ותגרום לקריסתן ולדלדולן הכלכלי חברתי, או אדרבא יש לעודד ולתמוך בקיום מצוות השמיטה כי זוהי זכות גדולה לאחר החורבן להתחיל ולקיים מצווה גדולה זו שמייחדת את העם ואת הארץ. בסוגיה זו נוצרו שני מחנות - מחנה המצדד בהיתר המכירה ומחנה המתנגד, ומאז לא פסקה מחלוקת בין חכמי התורה על-אודות ההיתר למכור קרקע ישראל לנכרי על מנת להפקיע ממנה דיני שביעית (עיין בספר השמיטה ח"ב עמוד נ"ט, ובספר "צניף מלוכה" עמ' 286-282).

כיצד מועיל היתר מכירה?
היתר מכירה הנהוג בימינו על-פי הוראת הרבנות הראשית לישראל מבוסס על ההנחות הבאות:
א. לדעת רוב הראשונים והאחרונים מצוות השמיטה בזמן הזה היא מדרבנן, ולכן ניתן לסמוך ולהקל בה בשעת הדחק, ולכן, "במציאות שבה כל השדות של המדינה ישבתו וכל החקלאים יישארו מובטלים באין משען אם ישמרו את השמיטה, אין לך שעת הדחק והפסד גדול מזה" (הגר"ע יוסף שליט"א בעניין היתר מכירה, פורסם בקובץ "מנחת אהרון"). ואם נשאל על זה שהרי התורה הבטיחה ברכה לשומרי שביעית "וציוויתי את ברכתי לכם..." (ויקרא כ"ה כא), ואם כן אין לחפש היתרים להפקעת קדושת הארץ על-ידי מכירתה זמנית לגוי? זה אינו, שהרי כתב הסמ"ע (חושן משפט ס' ס"ז א) "דדווקא בזמן שהשמיטה והיובל נוהגים מן התורה היתה הברכה מתקיימת בהם לגדל בשנה השישית לשלש שנים, משאין כן כשאינה נוהגת רק מדרבנן", וכן כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל באיגרתו לרידב"ז מצפת (איגרת תקנ"ה) "כי בעוונותינו הרבים, אין אנו ראויים שיתגלה הנס הגלוי של "וציוותי את ברכתי" בפועל מפני כמה סיבות, או מפני נפילת הדור, או מפני הספיקות בעניין גוף השמיטה, ועל פי דרך הטבע אי אפשר ליישוב לעמוד בהתחלתו אם לא ימצא איזה דרך של היתר" (עיין שם).
ב. היסוד הזה הוא על-פי המקובל שקניין הגוי בקרקע ארץ-ישראל מפקיעה מחיוב במצוות התלויות בה, וממילא מכירת הקרקע לגוי מאפשרת להמשיך ולעבד את הקרקעות בשמיטה, שהרי הופקעה מחיוב מצוות השמיטה (רמב"ם הל' שמיטה פ"ד הל' כט, מרן הב"י בשו"ת אבקת רוכל סימן כד). היתר זה מבוסס על דרשת ה"תורת כהנים": "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כ"ה, ו) לכם - ולא לגוי (עיין שם במלבי"ם), וכתב בעל פאת השולחן (סימן כ"ג אות כט) שקדושת שביעית שחלה על הקרקע היינו קרקע שלכם ולא לאחרים לגויים, שאם זרע הגוי בגנו או בשדהו שבארץ-ישראל לא חלה קדושת שביעית עליו, וכתב מרן הב"י (שם באבקת רוכל) שמציאות הלכתית זו היתה למציאות חיה בארץ-ישראל שנים רבות - "מנהג קדמונים", ולכן לפי מנהג מקובל זה שבקרקע של גוי אין חיוב מצוות התלויות בארץ, לכן לא נהגו איסור מלאכה בקרקע של גוי ולא קדושת שביעית בפרותיו (עיין הגר"א ליורה דעה סימן של"א ס"ק ו, ושבת הארץ במבוא סימן א).
ג. אין קדושת שביעית בפירות של גוי, ולמרות שלמדנו ונפסק להלכה שאין קניין לגוי להפקיע מיד מעשר שנאמר "כי לי הארץ" - לי קדושת הארץ (גיטין מז.), וכתב רש"י (שם) "שאם קנה נכרי קרקע בא"י אין קניינו קניין להפקיע מקדושתה שלא תתחייב במעשר", בכל זאת נתבאר שם בגמרא שכל זה נאמר רק בקדושה של תורה, אבל קדושה מדבריהם מופקעת על-ידי קניין נכרי, וכיוון שהיום שביעית מדרבנן הרי יש כוח ביד גוי להפקיע את הקרקע מידי קדושת שביעית (עיין ברמב"ם הל' שמיטה פרק ד' הל' כט, וכסף משנה שם ורדב"ז שם והגר"א ליו"ד ס' של"א ס"ק כח ומבוא לשבת הארץ עמ' 146). היתר זה דומה לנוהג בחג הפסח בו מוכרים את כל החמץ לגוי ואז החמץ אינו ברשותנו ואין צורך להשמידו.
ד. על הצעת המכירה לגוי נתעורר ספק מצד אחר לגמרי, שהרי אסור למכור קרקע בארץ-ישראל לנכרי מצד "לא תחונם - לא תתן להם חניה בקרקע" (ע"ז כ. וברמב"ם הל' ע"ז פ"ב הל' ג' ושו"ע יו"ד ס' קנא ס"ק ח). בכל זאת כתבו הפוסקים (הר"ן שם בגיטין, שמן המור, ישועות מלכו יו"ד ס' נ"ח ומשפט כהן קכ"ב) שטעם האיסור הוא שעוזרים במכירה לגוי להיאחז בקרקע, וכאשר המכירה היא זמנית בלבד ונועדה לחיזוק האחיזה היהודית בארץ-ישראל אין בזה איסור, כי אחרת עקב הדלדול בכלכלה של היישובים יאלצו יהודים לרדת מן הארץ כדי למצוא פרנסתם, ולכן התיקון הזה למצווה ייחשב וימנע חורבן הארץ. ובעל "שמן המאור" הציע למכור מכירה זמנית דווקא לישמעאלים שאינם עובדי ע"ז (עיי"ש ב"שבת הארץ").
ה. מכירה לגוי יש לה תוקף מלא מצד הדין ומצד חוקי המדינה, וזה נותן גמירות דעת והסכמה מלאה של המוכר והקונה ואין בה איסור "לא תחונם" כי היא מכירה לזמן קצוב ולא לצמיתות, כי אדרבא היא מסייעת לחנייתם ולהתנחלותם של היהודים בחבל נחלתם, ובפועל אין הגוי מקבל שום חנייה בקרקעות שקונה.

טענות המתנגדים להיתר המכירה
א. ישנן דעות של פוסקים שלפיהם חיוב השמיטה הוא מהתורה (הרמב"ן בספר הזכות, הרא"ש ביומא פ"ח ס' י"ד, בית הלוי ח"ג ס' א, הנצי"ב ב"משיב דבר" ח"ב יו"ד כו).
ב. לדעת המבי"ט (ח"א סימן י"א, כא) חיוב שמיטה גם בזמן הזה הוא מן התורה, והגוי לא יוכל להפקיע קדושת שביעית. הוא חולק על מדן הב"י הנ"ל ולכן העוררים קמו על הצעת המכירה לגוי מכמה בחינות בהלכה, ובעיקר הסתמכו על המבי"ט והמהרי"ט ודעימהם, שהוכיחו בכמה ראיות מסוגיות בתלמוד שאין קניין לנכרי להפקיע מקדושתה של ארץ-ישראל (עיין בספר "לאור ההלכה).
ג. ישנו איסור תורה למכור לגוי אדמות בארץ-ישראל מדין "לא תחונם" (דברים ז, ב), שתכליתו איסור מוחלט למכור ולהשכיר אדמה לנכרי כיוון שעל-ידי כך הגוי נאחז אפילו זמנית בארץ-ישראל.
ד. ועוד טענו המערערים שגם אם תיעשה המכירה היא לא תועיל, כיוון שרבים מפוסקי ההלכה הקדמונים סוברים שהמכירה לא מועילה כלל להפקעת קדושת הארץ וחיוב המצוות התלויות בה, כך שגם לאחר המכירה אסור לעבוד באדמה זו ופירות השדה חייבים בכל המצוות התלויות בארץ. ועוד טענו שכיוון שהמכירה נעשית מסיבות דתיות ואין היא נרשמת בספרי רישום המקרקעין של הממשלה, אין זו מכירה רגילה ואין גמירות דעת והסכמה של המוכר בעניין.
ה. ישנו חשש שגם בעתיד לאחר שיפור מצבם הכלכלי של הישובים ימשיכו להנהיג עדיין את היתר המכירה ויבטלו את מצוות השמיטה החשובה.
ו. תקנה זו היא הערמה גלויה, כי אין הגוי מתכוון כלל לקנות.

דעת מרן הראי"ה קוק
לאחר כמה שנים, עלה מרן הרב קוק זצ"ל לארץ-ישראל ונבחר להיות רבהּ הראשי. בשל המצוקה הכלכלית והחברתית של היישוב החדש ההולך ומתרקם לקראת גאולתו ותחייתו הלאומית, קיבל גם הוא את היתר המכירה כמו שאר גאוני ישראל כפתרון זמני לבעיה, ופעל לביסוסו, וחיבר ספר מיוחד - "שבת הארץ" - בנושא הלכות שביעית. בעקבותיו נהגו הרבנים הראשיים לישראל להנהיג היתר מכירה בכל שמיטה ושמיטה, אלא שבכל פעם נבדקה מחדש מידת הצורך בהיתר ונחיצותו. כפי שכתב הרב בעצמו: "ביסוד השמיטה עלינו לדעת שאנו חייבים להתאמץ בכל כוחנו לסבב פני הדברים שסוף כל סוף תהיה שבת הארץ הולכת ונקבעת בכל קדושתה על אדמת קדש" (אגרות הראי"ה רפ"ט).
בימינו רוב היישובים החקלאיים בארץ מסתמכים על ההיתר כי עדיין לא נתאפשרו כל התנאים הכלכליים החברתיים והרוחניים לקיים את השמיטה כהלכתה על-ידי כל חקלאי ארץ-ישראל, אבל חלק מן היישובים הדתיים נעזרים ב"אוצר בית דין" בשנת השמיטה, כי עם היתרו, יש לצמצם את היתר המכירה למינימום ההכרחי. לכן אין להשתמש בהיתר מכירת האדמה לגוי בגינות נוי, מאחר שכל מתן ההיתר על-ידי רבותינו שבארץ-ישראל לא היה אלא מפני דוחק הפרנסה וסכנת התמוטטות הישוב בארץ-ישראל, ומובן שדבר זה אינו שייך בגינות נוי.
ראוי לציין ולשנן לעצמנו שהמתירים הדגישו שההיתר נועד לאותם חקלאים שפרנסתם ממש תלויה בהיתר ושאין להם יכולת כלכלית ורוחנית לעמוד בהשבתה של העבודה למשך שנה שלמה, ואילו היחיד והכלל הרוצים לקיים במשקם את המצווה בהידורה יבורכו וזיכו לשפע ברכה רבה ומהרה ישלח הקב"ה ושפע רב לישראל ולנחלת קדשו לרומם קדושת הארץ לנצור פקודיו ועדותיו להיות "גבורי כח עושי דברו" (עיין בנספח).
מרן הרב קוק זצ"ל לא הסתפק בכך, אלא עודד הקמת קופה של שומרי שביעית שתתמוך באותם חקלאים שמונעים עצמם מכל מלאכה ממש, ולכן גם אנו קוראים לממשלת ישראל לעודד ולסייע בגדול לחקלאי ישראל לשמור שביעית, וכן ליהודי העולם לתרום מהונם לשומרי השמיטה, כי שמירת שביעית הלכותיה ודקדוקיה יש בכוחה הסגולי לקרב את גאולתנו כמו שאמרו חז"ל: "אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד הם נגאלים, שנאמר אשר ישמרו את שבתותי והביאותים אל הר קדשי" (ישעיה נ"ה), ופרש הרד"ק שם שהכוונה היא לשבת "בראשית" ושבת "שביעית" (עיין ברד"ק ובשבת קיח.), וככל שנתאמץ ככל האפשר ובהתאם לצרכי המגזר החקלאי באדמת קדשנו לשמור על קדושת שביעית, הרי בזה אנו מפגינים את זכותנו האלוקית והטבעית על הארץ. וכפי שכתב האלשייך הקדוש שאין הוכחה גדולה יותר לאדנות הבורא על הארץ והעולם מאשר מצוות השמיטה (עיין ויקרא כ"ה), ובכל שמיטה מתחדשת נתינת הארץ לעם סגולה לשבע שנים נוספות (שפת אמת לויקרא כ"ה).

נספח
בימים טרופים אלה, אחרי גירוש יהודים יראי שמים מנחלתם בגוש-קטיף, שעסקו בטיפוח חקלאות יהודית טהורה, חובה מיוחדת על כל קהל עדת ה' ועל יושבי ארצנו לחזק את החקלאים היהודים מיישבי ארץ קדשינו שמקפידים לשמור דיני שביעית כהלכתה, ולכן טוב עשו חברי מכון "התורה והארץ" שגורשו מכפר-דרום לדאוג שבשנת השמיטה תשס"ח יוכלו בני ישראל לקבל תוצרת מהודרת שיש בה מקדושת ארץ-ישראל והלכותיה, ומחובתנו להיות "מנויים" על "אוצר הארץ" הפועל במרץ רב לשווק לקראת השמיטה הבעל"ט תוצרת שעיקרה מגידולי ישראל, ולא לתת פרנסה לנכרים, ובכך נזכה לחזק את החקלאים אנשי ההתיישבות שומרי שביעית, ומאידך גיסא צרכני ישראל יקבלו תוצרת מהודרת. ורבותינו הגדולים שבארץ-ישראל ברכו על יוזמה קדושה זו ונתנו הסכמתם הברוכה לעניין.
ויהי רצון שנזכה לאחוז בשלמות ארצנו, בגילוי קדושתה, וישראל יישבו על אדמת קודשם שקטים ושלווים באין מחריד, יידעו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא על ישראל ועל נחלתו.

__________________________________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424

שמיטה

כ - שמיטה