ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- תקיעת שופר
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
שמעון בן אורה יוכבד
שלושת אפשרויות של תרועה
אלא שהתעורר ספק מהי התרועה. ברור שהתרועה באה לבטא קול של צער וכאב, הרומז למשבר ולחטא. אבל השאלה איך צריכים לבטא זאת: האם בקולות בינוניים של שברים, הדומים לאנחות, או בקולות קצרים של תרועה, המזכירים בכי קטוע. או אולי יש לבטא את התרועה בשני הסוגים הללו, כלומר, להתחיל בקול של שברים ולהמשיך בתרועה, כמו אדם שמתחיל להיאנח ופורץ לאחר מכן בבכי.
רבים הסבירו בטעם סדר התקיעות, שהתקיעה הראשונה הפשוטה רומזת תמיד למצב המתוקן שהיה לפני החטא, והתרועה רומזת לחטאים, למשברים ולנפילות, והתקיעה שמסיימת כל סדרה רומזת לתיקון שנעשה על ידי התשובה, ואז האדם שזכה לתקן את נפילתו מגיע למעלה גבוהה יותר, שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים כמה תקיעות נצטווינו לשמוע מדין תורה
ולכן התקין רבי אבהו, האמורא הארץ-ישראלי, לתקוע ככל אחת מהאפשרויות הנזכרות. וכך עושים: מתחילים בשלוש סדרות שבהן התרועה מורכבת משברים ומתרועה ביחד, ממשיכים בשלוש סדרות שבהן התרועה מתבטאת בקולות הדומים לאנחה שנקראים בפינו 'שברים', ומסיימים בשלוש סדרות שבהן יתקעו לתרועה בקולות קצרים בלבד, הנקראים בפינו 'תרועה'. אם כן, במקום תשע התקיעות שכתובות בתורה אנו תוקעים כיום שלושים תקיעות (ר"ה לד, א).
לרב האי שלושת האפשרויות כשרות
באר רב האי גאון, ששלושת הסוגים של התרועה כשרים מן התורה, ומעיקר הדין היה אפשר שכל אחד יבחר לעצמו איזה סוג של תרועה הוא רוצה לתקוע, ויתקע תשע תקיעות בלבד, ויקיים בזה את המצווה. אלא שרצה רבי אבהו שכל ישראל יהיו תוקעים בנוסח אחד, שלא יראה הדבר כמחלוקת, ומאחר שבכל סוג של תרועה יש ייחוד וגוון משלו, התקין רבי אבהו שיהיו תוקעים ככל שלושת סוגי התרועה, ועל ידי כך יתנו מקום לכל המנהגים והנוסחים. נמצא אם כן, שלדעת רב האי גם היום מדין תורה ניתן לצאת ידי חובה בתשע תקיעות, ומדברי חכמים יש לתקוע שלושים תקיעות.
לרמב"ם רק אחת מהן כשרה
אולם הרמב"ם סובר שמן התורה רק סוג אחד של תרועה כשר, ובעקבות הצרות והגלויות נשכחה המסורת המדויקת והתעורר ספק מהי התרועה האמיתית, ומאחר שאין בכוחנו להכריע בדבר, התקין רבי אבהו לתקוע כשלושת הצורות כדי לצאת מן הספק.
ואף שסברת רב האי גאון נתקבלה על רוב הפוסקים, מכל מקום אנו חוששים לדעת הרמב"ם. ולכן אם התוקע יודע רק צורה אחת של תרועה, יתקע אותה בלא ברכה (באו"ה תקצג, ב).
תקנת התקיעות בתוך התפילה כדי שתתקבל יותר
מן התורה אין זמן מיוחד לתקיעות. אבל חכמים תיקנו לתקוע בשופר בתפילה, יחד עם אמירת הברכות המיוחדות של ראש השנה, שהן:
מלכויות זכרונות ושופרות, שעל ידי כך תתקבל תפילתנו ברצון (ר"ה טז, א).
ומתחילה כפי הנראה היו מברכים את הברכות המיוחדות של ראש השנה בעת תפילת שחרית, ואז גם היו תוקעים בשופר, שזריזים מקדימים למצוות. ולאחר מכן, בתקופת השמד, גזרה המלכות שלא יתקעו בשופר, והיו חיילי האויב אורבים לישראל כל שש השעות הראשונות של היום, לשמוע אם יעברו על הגזרה ויתקעו בשופר. ואז קבעו לתקוע בשופר בתפילת מוסף, שזמנה נמשך עד לאחר חצות היום, וכמו כן תקנו לומר את סדר מלכויות זכרונות ושופרות בתפילת מוסף.
גם לאחר שנתבטלה הגזרה לא החזירו את התקיעות לתפילת שחרית, מחשש שמא הגזרה תחזור. ואולי אחר שנהגו לתקוע במוסף ראו שכך עדיף, כדי להתכונן יותר לקראת תקיעות השופר. וכך נקבע הדבר שתוקעים בשופר בתפילת מוסף.
התקנה לתקוע עוד סדר תקיעות לפני התפילה
לאחר מכן הוסיפו עוד תקנה, לתקוע בנוסף לתקיעות שעל סדר התפילה, תקיעות לפני תפילת מוסף, ואותן התקיעות נקראות 'תקיעות מיושב'. ואף שנכון לקיים מצוות שמיעת שופר בעמידה, כפי שהדין מחייב בתקיעות שעל סדר ברכות מוסף, בכל זאת לא חייבו חכמים את השומעים לעמוד בתקיעות המוקדמות שלפני התפילה, כדי להראות שתקיעות אלו אינן העיקריות, ולכן קוראים להם 'תקיעות מיושב'. אמנם, כיום נוהגים לעמוד גם בתקיעות שלפני התפילה.
מדוע תקנו לתקוע פעמיים את סדר התקיעות
בתלמוד (ר"ה טז, א) מובאת שאלתו של רבי יצחק: "מפני מה תוקעין ומריעין כשהן יושבין (לפני התפילה), ותוקעין ומריעין כשהן עומדין (בתוך סדר תפילת מוסף)?" והשיב "כדי לערבב את השטן". ופירש רש"י: כשישמע איך שישראל מחבבים את המצוות, ומוסיפים ותוקעים יותר ממה שציוותה אותם התורה, על ידי כך יסתתמו טענותיו. והר"ן פירש שהשטן הוא יצר הרע, ועל ידי שאנו מרבים בתקיעות, והשופר כידוע מעורר לתשובה, על ידי כך נכנע לבבנו, והננו יכולים לכוון יותר בתפילה ובתקיעות של התפילה, שהן העיקריות.
יוצא אם כן שכבר על פי דין התלמוד נוהגים לתקוע ששים תקיעות. ולאחר מכן מקובלי צפת החלו לנהוג על פי האר"י הקדוש לתקוע מאה תקיעות. וכיום נתפשט המנהג בכל ישראל, שתוקעים בראש השנה מאה תקיעות.
טעם לתקיעה ותרועה
רבים הסבירו בטעם סדר התקיעות, שהתקיעה הראשונה הפשוטה רומזת תמיד למצב המתוקן שהיה לפני החטא, והתרועה רומזת לחטאים, למשברים ולנפילות, והתקיעה שמסיימת כל סדרה רומזת לתיקון שנעשה על ידי התשובה, ואז האדם שזכה לתקן את נפילתו מגיע למעלה גבוהה יותר, שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים (ברכות לד, ב).
הגר"א היה שמח מאוד בעת תקיעת שופר
כתב בברכת ראש סי' קד: "רבנו (הגאון רבי אליהו מווילנא) היה שמח מאוד בעת תקיעת שופר, וכן אמר שצריך להיות ברוב שמחה וחדווה, כדוגמת המדינה ביום שממליכים מלך ומעטרים אותו, כן אנחנו בתקיעת שופר ממליכים להקב"ה בכל העולמות שאנחנו עמו".
תקיעות שופר של מרן הרב קוק
מספר הרב נריה במועדי הראי"ה (עמוד ס-סא): "במשך שנים היה מרן הרב נוהג לתקוע בעצמו בשופר. אכן באחרית ימיו היה הדבר קשה לו, והיה רק מקריא לתוקע.
לפני התקיעות היה טובל במקווה טהרה. את הפסוק "מן המצר" היה קורא בהתרגשות של שברון לב, ואילו את הפסוק "שש אנוכי על אמרתך" היה קורא בשמחה רבה. והיה זה מופלא לראות כיצד הפנים הרציניות שחרדת הדין נסוכה עליהם מתחילות פתאום לנהור בעליצות, והעיניים מאירות בנהירו עילאה".
זכרונות הרב הנזיר
הרב דוד כהן זצ"ל, הנזיר המקובל, מתלמידיו הגדולים של מרן הרב קוק, כתב בזכרונותיו: "היום הקדוש עבר עלי באופן נורא. אתמול (ביום הראשון של ר"ה) הבכיות לאין קץ, והיום ההשגות העליונות.
בייחוד כשרבנו מרן הקדוש שליט"א, גזר עלי להקריא לפניו סדר התקיעות, והוא תקע בשופר גדול, ואני הקראתי מילה במילה לפניו.
הכוונות היו נוראות, מעין שופר של משיח, והוא העמיק חקר, וגם אני כיוונתי, ואימה גדולה נפלה עלי. ויש בזה סודות, שאיני רוצה להעלותם על הגיליון" (נזיר אחיו ע' רצא).
רחצה במקלחת בראש השנה
שאלה : אדם שרגיל להתרחץ בכל יום, האם מותר לו להתרחץ בראש השנה, ובמיוחד בשנה זו, שיש לנו שלושה ימים רצופים של איסור מלאכה?
תשובה : הרגיל להתרחץ בכל יום, וסובל מזה שלא יתרחץ יומיים או שלושה רצופים, רשאי לרחוץ עצמו במים פושרים, גם ביום ראשון של ראש השנה וגם ביום השני. וביום חם מאוד, שמניעת רחצה גורמת צער רב, מותר לרחוץ במים פושרים אף בשבת. מים פושרים הם מים שאינם חמים ממש, אבל גם אין מצטערים בהם. ומי שמצטער מכך שאינו מתרחץ, וקשה לו לרחוץ בפושרים, רשאי לרחוץ במים חמים (רע"א, באו"ה שכו א, ערוה"ש ג).
וכן אפשר להשתמש בסבון נוזלי ושמפו, אבל לא בסבון מוצק, שרבים מחמירים בו. ואין להשתמש בספוג מפני איסור סחיטה.
ואף שלמנהג אשכנז נהגו לא לרחוץ בשבת ויום טוב במים קרים, משום חשש סחיטה או טלטול המים או גזירת שיט (מ"ב שכא, כא), כאן שיש קצת צער, אפשר להקל. ובמיוחד שחלק מהטעמים למנהג האיסור אינם קיימים ברחצה במקלחת (וע' אג"מ ח"ד עה, א).
חפיפת שער
גם את שער הראש מותר לחפוף עם שמפו ומרכך, אבל אסור לחפוף בחזקה, כדי שלא לתלוש שערות. ובעת הניגוב אסור לסחוט את השערות, אבל מותר לנגבם במגבת. וכמובן שאסור להסתרק אחר הרחצה, מפני שהסירוק משיר שערות (שו"ע או"ח שג, כז). לכן אישה שצריכה להסתרק אחר חפיפת הראש כדי שלא יהיו קשרים רבים בשערה, לא תרחץ את שערה ביום טוב. וגם אם בטעות חפפה את ראשה, אין לה שום היתר לסרק את שערה, שכן סירוק שער אסור לדעת כל הפוסקים - חלקם סוברים שהאיסור מדברי חכמים, וחלקם אף סוברים שהאיסור מהתורה.
מהיכן המים הפושרים?
למי שיש דוד שמש, המים היוצאים מהדוד מותרים בשימוש ביום טוב, ולדעת פוסקים רבים גם בשבת. אולם למי שהדרך היחידה שלו לחמם מים היא על ידי דוד חשמל, אזי ביום טוב אין בעיה להשתמש במים היוצאים מהדוד החשמלי. אבל ברור שאסור להפעיל את דוד החשמל ביום טוב.
ובשבת, כל זמן שהמים שבדוד החשמלי רותחים, אסור לפתוח את ברז המים החמים. והדרך היחידה להיעזר בדוד חשמלי הוא בהפעלתו מערב שבת על ידי שעון שבת לזמן קצר, שעל ידי כך המים שבדוד יהיו פושרים ולא רותחים, ואז יהיה מותר להשתמש במים היוצאים ממנו אפילו בשבת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
