ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
- שבת ומועדים
- הגדה של פסח
- והגדת לבנך
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אליהו בן הדרה
כך נהג הקב"ה כאשר נתן תורה למשה רבנו, נאמר " משה ידבר והאלקים יעננו בקול " ואמרו חז"ל (שמות רבה פרשה ה) " בקול שהיה יכול לסובלו ", וכן כשנתן תורה לישראל עמו, דרשו חז"ל "( תהלים כט) 'קול ה' בכח', בכחו לא נאמר אלא בכח, בכחו של כל אחד ואחד ".
וכן עשרת הדברות נאמרו בלשון יחיד מטעם זה, אמרו חכמי המדרש (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת ואתחנן דף ט עמוד א) " אנכי ה' א-להיך. למה נאמרו עשרת הדברות בלשון יחיד? כדי שיהא כל אחד ואחד אומר אני נצטויתי. בשבילי נתנה התורה כדי שאקיימנה. ולא שיאמר דיו לעולם חוץ ממני ". ובעומק יותר, כל אחד מישראל שמע את קול ה' המדבר אליו, וקלט חידושי התורה לפי שורש נשמתו, וכך נמצא במשך הדורות שתלמידי חכמים מחדשים חידושי תורה, וחז"ל אומרים עליהם ש"כל תלמיד ותיק שעתיד לחדש בתורה נאמר למשה מסיני", וכיצד יכלו לכוון לכך, אלא משום שנשמות כל ישראל לדורותיהם היו על הר סיני וכל אחד שמע וקבל את חלקו המיוחד בתורה, וכאשר הוא עמל בתורה הוא נזכר באותם החידושים ששמע בסיני ומוציא אותם לאור עולם.
והנה במצוות ספור יציאת מצרים מחויב כל אחד מישראל מצד עצמו, ואפילו אין לו בן הוא מצווה לספר לעצמו, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה א) " מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר (שמות י"ג) 'זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים' וכו' ". וצריך להבין מדוע בכל ארבעת הפעמים שכותבת התורה מצווה זו היא נאמרת כהגדה לבנים? נראה לומר, שמלבד החשיבות המיוחדת שנותנת התורה להעביר את ספור יציאת מצרים לדורות הבאים, יש ללמוד מכאן שכל אחד מישראל בפסח הוא בבחינת בן שמתחיל ללמוד, וכבן עליו להתעניין מחדש בדבר ולשאול שאלות כאילו עכשיו הוא מתחיל ללמוד 1 . וכמו שישראל במצרים שנולדו מחדש להיות עם, כך בכל שנה ושנה כביכול מתרחשת לידה חדשה, ויציאת מצרים חדשה, וכך כל אחד צריך לראות עצמו כאילו הוא יצא מצרים ונולד מחדש ועליו נאמר "והגדת לבנך".
וכך שנו רבותינו בתלמוד (פסחים דף קטז ע"א) " תנו רבנן: חכם בנו - שואלו, ואם אינו חכם - אשתו שואלתו. ואם לאו - הוא שואל לעצמו. ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח - שואלין זה לזה ". הכל בדרך שאלה ותשובה כבן השואל ועונים לו. ולכן נאמר בהגדה של פסח " ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המאריך ביציאת מצרים הרי זה משובח ".
ולפי זה נראה שבכל אחד כלולים ארבעת הבנים, והוא צריך לעבור תהליך התפתחותי מהבן הרשע לשאינו יודע לשאול לתם ועד לבן החכם. ואם ישאל איך יראה אדם עצמו כבן הרשע שאינו מאמין!? אף אתה אמור לו, שהאמונה היא דבר עמוק ודרגות רבות לה, וגם משה אמר על ישראל "והן לא יאמינו לי", והקב"ה ראה בכך חוסר אמונה ואמר לו "אתה סופך לא להאמין", וכל אחד צריך לבדוק את עצמו אם הוא מאמין מספיק בגאולה, ושמא מתוך יאוש הוא שואל מה העבודה הזאת לכם, עתה בפסח הזמן לברר זאת ולקבל תשובות לכך.
דבר נוסף שלמדנו ממצות ההגדה לבנים, שבכל ארבעת הפעמים שהתורה כתבה זאת היא מדברת על המציאות שישראל באו אל הארץ.
(שמות פרק יב) "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם".
(שמות פרק יג) "וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: וגו' וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם".
(שמות פרק יג) "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ: וגו' וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
(דברים פרק ו) "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' א-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ: וגו' כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֶתְכֶם: וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה".
(שמות פרק יג) "וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: וגו' וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם".
(שמות פרק יג) "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ: וגו' וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
(דברים פרק ו) "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' א-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ: וגו' כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֶתְכֶם: וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה".
והדבר אומר דרשני! ונראה שכל קיום הפסח שייך רק לאחר שנכנסו לארץ. ובמדבר ישראל קיימו רק פסח אחד, כפי שנאמר בתורה (במדבר פרק ט)
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ: וגו' ".
והנה יש מחלוקת בין חכמינו ז"ל אם הם כלל לא נצטוו להקריב פסח במדבר 2 , ומה שהקריבו בשנה השנית היה על פי הדבור 3 . או שהחטא גרם שלא הקריבו פסח במדבר חוץ מפעם זו, וכך כותב רש"י (במדבר פרק ט) " בחדש הראשון - פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו, מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד ". ולמה לא הקריבו פסח במדבר? מפני שלא יכלו למול עצמן (יבמות דף עב ע"א) " משום דלא נשיב להו רוח צפונית, דתניא: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא נשבה להם רוח צפונית. מאי טעמא? איבעית אימא: משום דנזופים הוו, ואי בעית אימא: דלא נבדור ענני כבוד ".
הסבר זה של חז"ל מעורר כמה שאלות, כיצד רוח צפונית יכולה לפזר את ענני הכבוד, שאינם ענני גשם רגילים, אלא עננים של נס שהיו מחסה לישראל והנחו אותם במדבר? ועוד שענני הכבוד הגנו עליהם מחום ועדיפים על רוח צפונית, ומדוע לא יכלו למול את עצמם במדבר?
נראה לומר, שהמילה היא תיקון בטבע, ועליה אמרו חז"ל שמעשי אדם יפים משל הקב"ה, והיא שייכת כאשר ההנהגה היא טבעית, ואז "מבשרי אחזה א-לוה". ולכן מילה מתאפשרת כאשר רוח צפונית טבעית פועלת ולא הנהגה נסית של ענני הכבוד. וזה משמעות הדבר שאם היתה נושבת רוח צפונית היו מתפזרים ענני הכבוד. ולפי זה החטא שלהם היה שלא נכנסו לארץ והתעכבו במדבר בגלל חטא המרגלים, ואם היו נכנסים לארץ היו יכולים לקיים את הפסח. ורואים מכאן עד כמה נואלו המרגלים שחשבו שעדיף להישאר במדבר תחת הנהגה נסית של הקב"ה, והפסידו את מצוות הפסח.
בין כך ובין כך למדנו מכאן שקיום הפסח שייך רק בארץ ישראל, וזאת מפני שתכלית יציאת מצרים היתה שיגיעו לארץ ויחיו בהנהגה טבעית וגם בה יאמינו שהכל מאת ה'', כמו שאומר הרמב"ן (שמות פרק יג פסוק טז) " ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד ". נמצא שכל ניסי מצרים היו הכנה לכניסתם לארץ שבה ימאנו בניסים הנסתרים הטמונים בטבע.
והנה עוד לפני שישראל מקריבים את הפסח במצרים, ולפני שקורה הנס של מכת בכורות, כבר מוצאת התורה לנכון לבשר להם שעתידים בבואם אל הארץ שיהיה להם בן רשע שיאמר דברי התרסה על הפסח (שמות פרק יב) "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ".
מדוע היה זה מן הנכון לספר להם זאת כאן? זאת ועוד, לאחר שהתורה מפרשת את השאלה והתשובה לבן, שלפי חז"ל הוא הבן הרשע, נאמר " ויקד העם וישתחוו" ופירש רש"י "ויקד העם - על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם ". ולפי הנ"ל קשה מדוע שמחו כל כך על בשורת הבנים אם אלו הרשעים ששואלים בדרך התרסה?
רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל עונה על השאלה השניה, מפני שאומנם הרשע " אילו היה שם לא היה נגאל ", כפי שמצאנו, שלא נגאלו הרשעים במצרים, אבל מאחר שהבן הרשע הוא מבניהם של אלו שנגאלו ממצרים, מובטח לו "לבל ידח ממנו נדח", והוא עתיד לחזור בתשובה, ועל בשורה זו הם שמחו... ובודאי מה שקרה במצרים שהקב"ה הוציא אותם ממ"ט שערי טומאה, ממצב שלא רצו להיגאל, ולא רצו לאכול מן הפסח, ורק "חמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים", אמרו חז"ל "אחד מחמש מאות", והשאר מתו במכת החושך, ולמרות המצב הרוחני הירוד הזה ישראל נגאלו ויצאו ממצרים, הוא אות וסימן שיכולים לצאת ממצב כזה ולהיגאל, וזה תקדים שיש בו עידוד לבן הרשע שלא יתייאש מלחזור בתשובה.
וכן אפשר לומר שהבשורה על הבנים שיהיו במצב ירוד כזה כבן הרשע ויחזרו בתשובה, בא כדי להראות להם במבט חיצוני שאינו עליהם ממש, שמזה יוכלו יותר לקבל ולהאמין שיש להם תקוה להיגאל, ולצאת ממצרים.
^ 1 נראה כך להסביר את החידוש שמסר ר' יהושע (חגיגה דף ג ע"א) " 'הקהל את העם האנשים והנשים והטף' אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. - אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני!", ויש גורסים שם "אלא - כדי ליתן שכר למביאיהן", היינו, שלמסקנה גם האנשים וגם הנשים באים כמו טף לקבל את חווית ההקהל. וזה מתאים לר' יהושע שעליו אמרו בפרקי אבות פרק ב משנה ח "רבי יהושע אשרי יולדתו", והוא גם אומר (ראש השנה דף י עמוד ב) "רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם", ועל כן זה זמן לנהוג כטף וכבן הלומד על יציאת מצרים.
2ספרי זוטא פיסקא ט ד"ה ד. וידבר משה לעשות הפסח ויעשו את הפסח בראשון, ר' אליעזר בן יעקב אומר אם לימד שהפסח בראשון כבר לימד הא מה אני מקיים וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח אלא מלמד שלא עשו ישראל פסח כל ארבעים שנה שהיו במדבר אלא בפסח הראשון בלבד.
^ 3 ואפשר להסביר זאת, מפני שהם חטאו בעגל, ולכן היו צריכים לכרות ברית חדשה עם ה' על ידי קרבן פסח. כפי שמצאנו בנ"ך שכל מקום שהם פרשו מע"ז מוזכר פסח, כפי שהיה בכניסתם לארץ בזמן יהושע בגלגל, וובזמן יאשיהו המלך וחזקיהו המלך.
2ספרי זוטא פיסקא ט ד"ה ד. וידבר משה לעשות הפסח ויעשו את הפסח בראשון, ר' אליעזר בן יעקב אומר אם לימד שהפסח בראשון כבר לימד הא מה אני מקיים וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח אלא מלמד שלא עשו ישראל פסח כל ארבעים שנה שהיו במדבר אלא בפסח הראשון בלבד.
^ 3 ואפשר להסביר זאת, מפני שהם חטאו בעגל, ולכן היו צריכים לכרות ברית חדשה עם ה' על ידי קרבן פסח. כפי שמצאנו בנ"ך שכל מקום שהם פרשו מע"ז מוזכר פסח, כפי שהיה בכניסתם לארץ בזמן יהושע בגלגל, וובזמן יאשיהו המלך וחזקיהו המלך.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
