ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אליהו בן הדרה
ערב. בחוץ סופת רעמים וגשמים, ואני מתרווח על הכורסה בלובי של המלון ומעיין בתפריט. אחרי היום המטורף שעבר עלי, מגיע לי קצת ליהנות, לתפוס שלווה ולאכול כמו שצריך.
לפתע, טורדת מחשבה מעיקה את מנוחתי - האם אכן מותר לי ליהנות בעולם הזה?
לפתע, טורדת מחשבה מעיקה את מנוחתי - האם אכן מותר לי ליהנות בעולם הזה?
לרומם את החול
הרב מיכאל הרשקוביץ שליט"א - ר"מ בישיבת מרכז הרב, ורב היישוב נריה
שתי דעות מצאנו בהתייחסות למי שמונע עצמו מהנאות העולם הזה - יש הסובר שהינו חוטא, ויש שלדעתו קרוי קדוש, וכך נאמר במסכת תענית (י"א): "אמר שמואל: כל היושב בתענית נקרא חוטא... רבי אלעזר אומר: נקרא קדוש".
ביטוי נוסף לשתי גישות אלו מצאנו בכך, שמחד בירושלמי קידושין (פ"ד): "אמר ר' חזקיה בשם רב, עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל", ומאידך נאמר בכתובות (ק"ד): "בשעת פטירתו של רבי, זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה".
בפשטות נראה שיסוד הביקורת והשלילה כלפי דרך זו של ההתנזרות מהנאות העולם, נובעת מכך שהמתנזר נוהג כך, משום שלדעתו על החומר להידחות מפני הרוח, כי לשיטתו ככל שיוסיף הגוף בנין יוסיף השכל חורבן, אולם באמת דרך זו מנוגדת לטהרתה של רוח ישראל הסוברת, שלא זו בלבד שאין ניגוד בין החומר לרוח כשהיא מעליו, אלא אדרבא "החול הוא החומר של הקודש והקודש הוא לו צורה". עלינו להעלות את החול אל הקודש. ברית המילה נחתמת בבשרנו, במוקד תאוותיו של אדם, כדי לרוממם ולשגבם, ובכך הינה אות לרוממות הרוח ועליונותה אצל ישראל בניגוד למעמדה בכל עם ולשון.
באותו כיוון אומר רבי אליעזר המודעי (אבות): "המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא". ומפרש המהר"ל שכל הנזכרים במשנה זו, מגמתם להידבק ברוח מתוך דחיית החומר והנאותיו: המחלל את הקדשים עושה כן משום שנראה לו ביזוי להקריב דבר חומרי לבורא, והמבזה את המועדות עושה כן משום ששמחה והנאה גופנית במועדות נראית לו בזויה. מפר בריתו של אברהם אבינו עושה כן משום שגנאי בעיניו שהברית עם ה' יתברך תהא באבר זה שבגוף, והמלבין פני חברו נוהג כך משום שסובר שהאדם הינו חומרי ולכן אינו נחשב. המגלה פנים בתורה שלא כהלכה, לפירוש המהר"ל, הכוונה למי שמתייחס שלא כהלכה למצוות גשמיות הנעשות באמצעות גופו, בשל רצונו להידבק ברוח ולהתרחק מהחומר. ועל כל אלו נאמר שבשל חפצם להידבק ברוח מתוך התנכרות לחומר, אף אל העולם הבא, עולם הרוח, לא יזכו לבא.
שלושה מבטים
הרב יהודה מלמד - ר"מ בישיבת ההסדר רמת - גן
ישנם שלוש צורות התייחסות: המבט של דרך המוסר, המבט של השכל המיושב והמבט של הסוד.
המבט של דרך המוסר : היחס להנאות העולם, הוא מסוייג וחשדני. העולם הזה, סכנות בו. החומר, עכור וחשוך. כל מפגש עימו עלול להביא רוח זרה לנפש ולמשוך את האדם לתהומות. אל ישלה אדם את עצמו, שאם יתענג מן העולם ככל יכולתו יהיה לו שלום. אם לא ימשוך האדם את עצמו כלפי מעלה סופו ליפול מטה, לכן ישתמש האדם במינימום ההכרחי ותו לא. גם כאשר האדם עוסק בצרכי גופו ההכרחיים, לא יכוון ליהנות מההנאה הגופנית, אלא יכווין לשם שמים - יאכל כדי להחיות גופו שיוכל לעבוד את ד' וכדומה.
המבט של השכל הפשוט : העולם הזה וכן הגוף וכוחותיו כלים - אם ישתמש בהם האדם לטובה, הרי טוב, ואם ניצל אותם לרעה, הרי רע לו ולעולם. אין להתלהב יותר מידי מברק החושים, אך גם אין לפחד מהם יותר מידי. צריך לפתח יחס ענייני - כל דבר כשהוא בזמנו ובמקומו, הרי הוא ממלא את תפקידו. כשכל הדברים מקבלים את משקלם הראוי, נבנה האדם כראוי. באופן כזה יוכל האדם לדעת את ד' ולעובדו על הצד הטוב ביותר. לפי מבט זה - היחס החשדן והמסויג לחומר, שוכח את הידיעה שהקב"ה ברא את הגוף ואיננו שונאו. לפי מהלך מחשבה זה - הדרך המאוזנת היא גם היעילה ביותר כדי להתמודד עם היצר ופיתויו. אין כאן מתח של מלחמה בין הגוף לשכל, השכל הוא המושל והגוף למשמעתו.
המבט של הסוד : דווקא בעולם הזה, בחושי הגוף וצבעיו יש פוטנציאל גדול. אומנם לא יזכה אדם לדרגה זו אם לא קנה את השתיים הקודמות - רק אם יודע הוא להישמר מהיסחפות אחר שיכרון החושים, ופוגש את הרגשות והחושים בעדינותם ולא בגסותם, יוכל לגלות, שכל רגש עדין וכל תחושה דקה, יש בהם פתח לעולמות רוחניים ונשגבים. זו הסיבה שחכמי הסוד דברו בשפה של רגש ודמיון, רמזים ומשלים, כי לשיטתם זו השפה המסוגלת ביותר להביע גדולת ד', ולא השכל. מי שלא טהרו רגשותיו, טוב לו שימנע מלגשת אל אותם סודות, ולכל היותר ראוי שיסתפק בפתרונן השכלי. אבל מי שטהרו רגשותיו יוכל לחוש דברים עמוקים, ששום שפה של חכמה והיגיון לא תוכל הביעם, אלא רק שפת הסתר והסוד.
ולסיום - יתכן שכל דרך, מתאימה לחושים אחרים. היחס ליצרא דעריות ראוי להיות כפי הדרך הראשונה - זהירות יתירה והרחקה בטוחה. היחס ליצר האכילה והשינה ראוי להיות כפי הדרך השנייה - למלא צרכי הגוף בצורה המאוזנת והבריאה. היחס לחושי הראיה, הריח והשמיעה יכול להיות כפי הדרך השלישית, "הדור נאה זיו העולם נפשי חולת אהבתך" על ידי התבשמות מהעולם, נופיו, אוירו ונגינותיו יכולה להתבשם הנשמה.
הנאה או הנעה?
הרב סעדיה דנן שליט"א - מפתח שיטת האימון (קאוצ'ינג) היהודי 'מאמנים באמונה'.
'הדבש והעוקץ' הטמונים בתחושת ההנאה הינם כימי האדם.
מצד אחד, נבראו "אילנות טובים ליהנות בהם בני אדם", עד כדי שעתיד ליתן אדם את הדין על שיַכל ליהנות ולא נהנה, ובשבת מצווים אנו "להתענג בתענוגים, ברבורים ושליו ודגים". ונדרש ש: "דירה נאה, אישה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם". וכך בלמידה, ההנאה מצביעה על רצון וחשק פנימיים. בכל אלה, חוש ההנאה נתפס כמדד יסודי למעורבות הנפש והרחבת הדעת.
מצד שני, החטא הקדמון התחיל מ - "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים...". ורבי יהודה הנשיא מעיד שלא נהנה מהעולם הזה אף באצבעו הקטנה. כי ההנאות, ממשיכות את האדם לדרגת הבהמה, ואף בהנאות המותרות נדרש האדם לא להיות בבחינת 'נבל ברשות התורה'. כלומר, ההנאות מסוכנות - הנאה כה ונאה .
לפיכך, צפה ועולה השאלה - מהי ההבחנה אשר יש בה לכוון אותנו בהתמודדות היום יומית כלפי הנאות מותרות?
ההבחנה המתחייבת היא בין הנאה לבין הנעה .
כלומר, האם האדם הנהנה תופס את ההנאה כמקור ההנעה להשגת תכליתו, או כסיוע ופועל יוצא להשגת המטרה?
אם ההנאה נתפסת כעזר וכפועל יוצא של ההתמודדות התכליתית, הרי היא הנאה ראויה ונדרשת כדי לרומם את מעורבות הנפש ויישוב הדעת והרצון באדם כלפי התכלית.
אך אם ההנאה נתפסת בעיני האדם כמקור הנעה, המניעו לפעולה כלשהי, או אז היא מסוכנת, כי בכל התמודדות שההנאה הסובייקטיבית לא תופיע, ויידרש מהאדם מאמץ וצורך לסבול, הוא יברח לאזור הנוחות שהוא אזור הנכות שלו.
ההנאה לעולם לא יכולה לשמש כמדד לגילוי האמת, אלא האמת מצד עצמה היא המניע המחייב לפעול, גם אם 'פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן... ובתורה אתה עמל".
רדיפה אחר ההנאות כמניע, תביא להתמכרות להנאות ותאוות העולם הזה, והאדם לא יצליח לפתח את אמונתו ולא לבטא את ייחודו ותכלית חייו.
נדרשים אנו לפנות לפיתוח האמת האלוקית שטבועה בנו, כך שכל ההנאות שנחווה יהוו ביטוי ועונג חושי ונפשי לרצון ולתכלית האמיתית אליה אנו שואפים - ליהנות מזיו השכינה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
