ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- הארץ ופירותיה
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יהודה בן הדסה
לכבוד ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, נעסוק במעמדם של עצי פרי.
מצינו בתורה שיש קשר מיוחד בין האדם לעצי הפרי, שנאמר (בראשית ב, ז): "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה, וייפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה". ומיד אח"כ ממשיכה התורה: ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר". הרי שמיד לאחר יצירת האדם נטע ה' עצים עבורו.
עוד הוסיפו ואמרו חכמינו ז"ל (ויק"ר כה, ג): "נאמר (דברים יג, כט): 'אחרי ה' אלוקיכם תלכו'ּ, וכי אפשר לבשר ודם ללכת אחרי הקב"ה? וכן נאמר (דברים יג, ה) 'ובו תדבקון', וכי אפשר לבשר ודם להתדבק בשכינה? אלא הלך בדרכיו והתדבק במידותיו.
וכן אמרו חכמים שהדרך להידבק בה' היא על ידי ההליכה בדרכיו, "מה הקב"ה מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק אלא במטע תחילה, שנאמר (בראשית ב, ח): 'ויטע ה' אלוקים גן בעדן', אף אתם כשתכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה, זהו שנאמר (ויקרא יט, כג): 'וכי תבואו אל הארץ ונטעתם' (ויק"ר כה, ג).
וכתב ה'חתם סופר' (בחידושיו למסכת סוכה דף לו), שעבודת האדמה בארץ ישראל כדי להוציא את פירותיה הקדושים, יש בה משום מצוות יישוב הארץ.
איסור עקירת עץ פרי
אסור לעקור עץ פרי, שנאמר (דברים כ, יט-כ): "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות". אמנם דווקא דרך השחתה אסור, אך אם תצמח תועלת גדולה מעקירת העץ, כגון שהוא מזיק מאוד, אזי אין איסור לעוקרו, מפני שאין עקירתו השחתה אלא תיקון.
וכאשר אין בדבר צורך גדול, לא רק השחתת העץ בגרזן אסורה, אלא אסור גם לגרום לעץ למות על ידי ניתוקו מאמת המים שמשקה אותו. אלא שאם השחיתו בידיים בית הדין היה מענישו במלקות, ואם גרם למיתתו של העץ על ידי פעולה עקיפה, אף שעשה איסור תורה, לא היה נענש במלקות (רמב"ם הל' מלכים ו ח).
וכאשר עוקרים עץ פרי שלא כדין, מתעורר צער בכל העולם. וכן אמרו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר ל"ד) שבשעה שעוקרים עץ פרי שעושה פירות, קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, אלא שאין קולו נשמע.
ואף הקב"ה לימד אותנו דרך ארץ, שאפילו לצרכי בניית המשכן ציווה להביא עצי שיטים, שהם עצים שאינם מוציאים פירות, כדי ללמדנו להיזהר לדורות שלא לעקור עצי פרי (שמות רבה תרומה ל"ה; תנחומא ויקהל ט').
חומרת האיסור וסכנתו
מסורת ביד חז"ל שכל העוקר עץ פרי מסתכן בנפשו. רמז לדבר בפסוק: "כי האדם עץ השדה". וכן מובא בתלמוד (בבא קמא צא, ב) שאמר רבי חנינא על בנו שמת, שלא מת אלא מפני שקצץ תאנה לפני זמנה. וכן מובא באחד מספרי הקבלה, שעל כל עץ פרי ישנו ממונה בשמים, וכשעוקרים אותו לפני זמנו, אזי הוא צועק דין על מי שעקרו ממקומו (מאה שערים לרקנאטי שער פ"ח).
ומחמת חשש סכנה, היו פוסקים שחששו שאולי גם כאשר מותר על פי ההלכה לעקור את העץ, עדיין יש חשש בדבר. ובמיוחד למדו זאת מצוואת רבי יהודה החסיד, שהזהיר שלא לקוץ עץ פרי (סי' מ"ה). ויש פוסקים שחששו מאוד לכל אזהרותיו, ואמרו שכל העובר עליהן - מסתכן בנפשו (שאלת יעב"ץ, וחיים ביד).
אולם לדעת רוב הפוסקים הכוונה היא שרק כאשר עוקרים את העץ שלא כדין, אז העוקר מסתכן בנפשו, אבל אם העקירה נעשית על פי ההלכה, אין בדבר כל סכנה (ט"ז, כנה"ג, חיד"א וחת"ס ועוד רבים).
ואע"פ כן, כדי להימנע מכל צל של סכנה, היו שהמליצו, שבמקום שאפשר, עדיף לבצע את העקירה על ידי נוכרי, שכן רק על ישראל מוטל איסור מן התורה לעקור עץ פרי (החיד"א). ובחוץ לארץ המליצו למכור תחילה את השדה לגוי, ואחר כך יעקור הגוי את העץ, ושוב ימכור את השדה בחזרה לישראל, וכך תתבצע העקירה ברשותו של הגוי (אבני צדק יו"ד מ"ה; בית שלמה ח"א יו"ד קצ"א). אבל כאמור זוהי המלצה בלבד, ולכן במקום שעל פי ההלכה מותר לעקור את עץ הפרי, ולא ניתן לבצע את העקירה על ידי נוכרי, רשאי ישראל לעוקרו.
איזהו עץ פרי
עץ שהזדקן או חלה עד שכמעט ואינו מניב פירות, פקע ממנו דין עץ מאכל ומותר לעוקרו. וקבעו חכמים שכל עוד הוא מניב קב פירות בשנה, אסור לעוקרו. קב הוא כמות של 1.176 ק"ג (לפי שיעור ר"ח נאה).
ולגבי עץ זית ישנו דין מיוחד, שמפאת חשיבותו אפילו אם הוא מוציא רק רבע הקב, כבר אסור לעוקרו. רבע הקב הוא 294 גרם (לשיעור ר"ח נאה).
אמנם יש להתיישב הרבה בדבר, כי פעמים ששנה אחת העץ נחלש ולא נתן פירות, אבל באמת הוא עדיין מסוגל להוציא קב פירות בשנה. ובמיוחד הדברים אמורים לגבי עץ הזית, שיש שנים שהוא מניב בהן יותר ויש שמניב בהן פחות. לפיכך, רק כאשר ברור שהעץ אינו מסוגל יותר להוציא את שיעור הפירות הנזכר, רק אז מותר לעוקרו.
נטיעה צעירה שעדיין איננה מניבה פרי - אסור לעקור, כיוון שהיא עתידה להוציא פרי. אמנם, מותר לעקור נטיעות שנשתלו בתחילה בצפיפות, כדי שאח"כ יעקרו את אלה שצמחו פחות טוב, כדי שלא יזיקו לצמיחתן של הנטיעות הטובות יותר.
לצורך מקומו
כאמור, איסור עקירת עץ פרי נאמר בתורה בלשון השחתה. ומכאן שאם העקירה אינה נעשית לשם השחתה, אלא לשם תועלת חשובה ששווה הרבה יותר מהעץ, אין איסור לעקור את העץ, שכן אין זו השחתה אלא כך הוא דרכו של עולם.
על פי זה נפסקה הלכה, שאם אדם צריך את מקומו של העץ כדי לבנות לעצמו בית דירה, מותר לו לעקור את העץ. וכן במקרה שנתרבו בני ביתו, והדירה נעשתה צפופה להם, וכדי להגדילה חייבים לעקור את העץ - מותר לעשות זאת (רא"ש, ט"ז).
ואם אדם יכול להסתדר בדירתו הנוכחית בצורה סבירה, אלא שיש בידו כסף והוא מעוניין להרחיב את דירתו כדי שיוכל לחיות בה ביתר נוחות - יש מחמירים, שהואיל ואין לו בדבר צורך הכרחי, אסור לו לעקור עץ פרי כדי להגדיל את דירתו. אולם לדעת רוב הפוסקים, אם הערך של הרחבת הדירה גדול בהרבה משווי עץ הפרי, ומדובר בהרחבה מקובלת ולא מופרזת, מותר לשם כך לעקור עץ פרי. אך אם מדובר בהרחבה מופרזת, ברמה שגם רוב האנשים העשירים אינם רגילים בה, אזי נחשב הדבר כפינוק, ואסור לעקור עץ פרי לשם כך (חיד"א).
אבל אדם הרוצה לשנות את אופי גינתו, ובמקום עצי פרי לשתול דשא, כיוון שאין זה נחשב צורך ממשי אלא פינוק - אסור לו לעקור את עצי הפרי.
כשהעץ מזיק
לפעמים עץ הפרי גורם לנזק, ואזי מותר לעוקרו, כי אין זו דרך השחתה אלא כדי להסיר נזק. וכן מסופר בתלמוד (ב"ק צב, א) שכאשר הרגיש האמורא שמואל שהדקלים הנטועים בין הגפנים מזיקים להם, עד שאפילו ניתן להרגיש בענבים את טעם התמרים, ציווה על אריסו לעקור את הדקלים כדי למנוע את הנזק שגרמו לענבים. והסיבה שעקר דווקא את הדקלים, מפני שהגפנים יקרים מהדקלים. הרי לנו, שכדי למנוע נזק מותר לעקור עצים.
על פי זה פסק בתשובות 'חוות-יאיר' (קצ"ה), שאם האילן מאפיל על החלון ומונע מן האור להיכנס לבית, מותר לעוקרו, שכן זהו נזק גדול. אבל אם ניתן לתקן את הנזק על ידי קציצת הענפים המאפילים על החלון, אזי אסור לעקור את האילן. ואף שעל ידי כך יצטרך לטרוח כל כמה חודשים בקציצת הענפים - משום טרחה זו אין להתיר את עקירת האילן.
וכן אם עץ הפרי מושך אליו יבחושים וזבובים, שנכנסים אחר כך לבית, וגורמים צער רב לאנשים, אם אין אפשרות להסיר את הנזק על ידי ריסוס וכדומה, מותר לקוץ את האילן. וכן קורה ששורשי התאנה שכוחם רב חודרים שוב ושוב לצנרת הביוב ומבקעים את הצינורות, וכיוון שזהו נזק גדול, מותר במקרה כזה לעקור את התאנה. ועל כל מקרה ומקרה יש לשאול שאלת חכם.
עקירת עץ ששורשיו חודרים לקבר
שאלה מעניינת מובאת בתשובות 'שבט-הלוי' (ח"ב ר"ח), מבנם של צדיקים וקדושים שהלך להשתטח על קברי אבותיו וזקניו באירופה, ומצא שגדל לידם עץ פרי אשר שורשיו חדרו עמוק לתוך הקברים, וגורמים ביזיון עצום לנפטרים השוכנים שם. ושאל, האם מותר לקוץ אילן זה. והשיב הרב ואזנר, שעל ביזיון גדול כזה לכבוד התורה איננו יכולים למחול, ולכן מותר לקוץ את האילן.
עקירת העץ ונטיעתו מחדש
שאלה : האם מותר לעקור עץ עם שורשיו כדי לנוטעו במקום אחר?
תשובה : יש אומרים שמותר (שאלת יעבץ, שבות יעקב). ולדעתם גם לצורכי נוי ופינוק יוכל אדם לעקור עץ פרי בתנאי שייטענו במקום אחר. אך יש אומרים, שעצם העקירה אסורה, ואין מועיל שייטע את העץ אחר-כך במקום אחר (חתם סופר, מהר"י אשכנזי).
וכיוון שיש בדבר ספק איסור תורה, אסור ליהודי לעקור עץ פרי כדי ליפות את הגינה. אמנם על ידי גוי אפשר לבצע את העברת העץ למקום אחר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
