ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- פורים בראי דורנו
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה
אויבי ישראל מנצלים את רגישותו של עם ישראל בכלל ואת רגישותה של החברה הישראלית בפרט לחיי אנוש, בו בזמן שהם מנסים בכל כוחם ובכל מאודם לפגע דווקא באזרחים שלווים, בנשים ובילדים, בעיקר באמצעות שימוש בנשק תלול מסלול שכמעט ואיננו חושף את המשתמש בו לפגיעה נגדית.
אחת התופעות היותר מכוערות והשפלות שנחשפה גם לאחרונה הייתה שימוש בנשים וילדים כמגנים אנושיים ל"פושעי מלחמה" המפגיזים ומנסים "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד" כמה שיותר "יְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים" בכל יום ולא רק "בְּיוֹם אֶחָד" (ע"פ אסתר ג' יג).
נציין כי גם בזמן מרדכי ואסתר מטרת השונאים הייתה כאמור השמדה טוטאלית מגדול ועד קטן. גם המלך נתן רשות ליהודים "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (שם ח' יא). אבל, כאשר היהודים קמו לעמוד על נפשם, הם פגעו אך ורק ב"בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (שם ט' א) ו"בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם" (שם ב), ו"בְּכָל אֹיְבֵיהֶם" (שם ה). אין זכר לפגיעה ב"זָקֵן טַף וְנָשִׁים" ההפך - תמיד ההדגשה היא על "אִישׁ".
ננסה השבוע לברר האם מותר לאדם להציל את נפשו תוך פגיעה באחר או ברכושו? והאם יש הבדל בין שעת מלחמה לשעת שלום?
השאלה: "מהו להציל עצמו בממון חברו" הועלתה בסוגיא במסכת בבא קמא (סא ע"ב, קיז ע"ב). הגמרא מספרת על דוד שנלחם בפלשתים שהסתתרו בשדות היהודים. הדרך היותר בטוחה לפתרון הבעיה הייתה להעלות את השדות באש ובכך לחסוך חיי אדם. דוד שאל את הסנהדרין היושבת בבית לחם האם הדבר מותר? להלכה נפסק כי אסור לאדם פרטי להציל עצמו בממון חברו.
לשיטת רש"י (שם) והראב"ד (שטמ"ק שם): אכן, רכושו של השני הוא בבחינת "אינו נמצא" ולכן אסור לאדם להשתמש ללא רשות, ברכוש של אחר, כדי להציל את נפשו .
לשיטת בעלי התוס' (שם) וכך נפסק גם בשו"ע (חו"מ סי שנט סע' ד): האיסור הוא לעשות זאת שלא על מנת לשלם. מה הסברא שעומדת מאחורי הלכה זו? מסביר הרשב"א: היות ואם הבעלים היו נוכחים, הם היו צריכים להשתמש ברכושם כדי להציל את חברם. גם בלא נוכחותם הדבר מותר על מנת לשלם. מה יהיה אם כך הדין כאשר האדם יכול להינצל על ידי פגיעה באדם אחר? הדבר אסור בין אם מדובר ביהודי ובין אם מדובר בנכרי, שהרי אין על השני חובה למסור את נפשו כדי להציל אחר (הגר"ש ישראלי עמוד הימיני סימן טז פרק ד סע' יד).
כל זה בשעת שלום וביחסים בין אנשים פרטיים (נוסיף קריאה נרגשת, גם למי שבקרבו בוערת "אש קודש" להימנע מכל פעילות נקמה פרטית אסורה ומזיקה כמו שנעשתה בימים האחרונים בכפרו של הרוצח השפל)
מה הדין בשעת מלחמה? כאשר הצבא בשליחות המלך=הממשלה, יוצא ל"עזרת ישראל מיד צר", מה הן המגבלות המוטלות עליו בתחום זה?
מו"ר מרן הגר"ש ישראלי קבע כמה כללים ברורים בנושא (במאמרו שם):
1. אין לפגע לכתחילה בנשים וילדים (ע"פ הרמב"ם פ"ו מה' מלכים ה"ד).
2. יש להזהיר מי שאינו מעורב בלחימה (אם האזהרה לא תגרום לאי יכולת לביצוע המשימה) שיעזוב את השטח (כמבואר בשמואל א ט"ו ו).
3. כיון שגם מלחמת רשות מותרת מדין "דינא דמלכותא דינא", כחלק ממערכת היחסים המוסכמת בין האומות המתוקנות וכיון שזו טבעה של מלחמה שגם מי שאינו מעורב נפגע, כל עוד המערכה מתנהלת על פי החוק הבין לאומי, אין בכך איסור שפיכות דמים.
4. קל וחומר שבמקום שהאויב הוא שמכניס את אזרחיו בכוונה לאזור הלחימה "הם הם שערבים לזה והם עוונם ישאו" ואין שום חובה להמנע מפעולות צבאיות שמטרתן "עזרת ישראל מיד צר" וקיום חובתו של השלטון להגן על אזרחיו, גם אם יש חשש שיפגעו בזה חפים מפשע "כי לא אנו הגורמים כי אם הם עצמם ואנחנו נקיים".
נסיים בקריאה למשפטנים ישרי דרך ובעלי מוסר "לא כפול" לחוות דעתם בשאלה:
מי הוא חף מפשע כאשר רוב חברה מסוימת, בחרה ב"פושעי מלחמה" לעמוד בראשם
וכל פעולותיהם מתבצעות תוך כדי הכרזה שאינם כפופים לחוק הבין לאומי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
