ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב
תראו לי יהודי אחד, שלא מכיר את דברי רש"י הראשון לפרשת קורח - "פרשה זו יפה נדרשת...". מי שלא מכיר את הרש"י הזה מהספר, מכיר אותו מהמציאות, שהרי פרשה של מחלוקת יפה נדרשת - כולם אוהבים לדרוש ולדוש בה...
ובכל זאת, בצד גנותה של המחלוקת, מצאנו בחז"ל שישנה גם מחלוקת חיובית לשם שמים. במחלוקת זו עסקנו הפעם. וכדרכם של מחלוקות גם אנו דרשנו יפה ובאריכות, ולכן הפעם ישנם ארבע תשובות... ובעזרת ה' נזכה, שכל מחלוקותינו יהיו לשם שמים.
ובכל זאת, בצד גנותה של המחלוקת, מצאנו בחז"ל שישנה גם מחלוקת חיובית לשם שמים. במחלוקת זו עסקנו הפעם. וכדרכם של מחלוקות גם אנו דרשנו יפה ובאריכות, ולכן הפעם ישנם ארבע תשובות... ובעזרת ה' נזכה, שכל מחלוקותינו יהיו לשם שמים.
מחלוקת ממעוף הציפור
הרב אבי סמוטריץ שליט"א - רב הישוב יתיר וראש הכולל בישיבת ניר קרית ארבע
אמרו חכמינו ז"ל (אבות ה', ז'): "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים... ואיזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי...". וכבר העירו רבים, וכי עניין יש לנו בקיומה של המחלוקת?! אולם, כבר דרשו חז"ל (קידושין ל'): "את והב בסוּפה" - אלו תלמידי חכמים המתנצחים זה עם זה בהלכה, אף על פי שנראים בתחילה במצב של אוֹיבוּת, בסוף הדיון הרי הם אוהבים זה לזה. וזאת על ידי שמתנצחים ביניהם, והסכין מתחדדת בירך חברתה, ונעשות הדעות השונות מבוררות בשונוּתן, ומתגלה השלום - מתגלה השלמות הבאה מריבוי בירורי הצדדים השונים - ותלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, ולכן חוזרים ואוהבים זה לזה.
ראיתי כתוב: 'משה', ראשי תיבות: "מ חלוקת ש מאי וה לל", והיא המחלוקת לשם שמים. ממרום פסגת משה רבנו עליו השלום, נשפעת מחלוקת הלל ושמאי. אשר על כן מקורה בשמים, כלומר - מקורה בהבנה שכשהאור הגדול המושפע ממקור עליון יורד ונפגש עם הצורך בגילויו במציאות המקבלת, התחתונה, אי אפשר לו שלא להופיע אלא על ידי ריבוי גדול של גוונים. מי שאינו מבין שרק על ידי התאמצות רבה ובאור צדדים וצדדי-צדדים בגילוי המציאות התחתונה, מופיע משהו מן האור המקיף העליון - מזלזל הוא או בשמים או בארץ או בשניהם גם יחד. אחדות עליונה ניכרת בעולמנו על ידי עושר הריבוי המתאים. עושר הריבוי הנארג והנשזר בהרמוניה לציור אחד נפלא, עושר הריבוי מגלה בריבויו האחדותי משהו מן האחד האלוקי.
וזו כוונת מאמר חז"ל (ברכות נ"ו) "שלוש שלומות הן" - שלוש בחינות של הופעת השלום, שלוש קומות המופיעות האחת על גבי חברתה. שלום קדירה - המפרידה וחוצצת בין האש השורפת לתבשיל, הרי שבדרך לשלום חייבים לחצוץ ולהפריד בין הבחינות השונות, ועל ידי כך מושג שלום. זוהי הבחינה האחת. שנייה לה, שלום נהר - השוטף בעוצם זרימתו את הכול, בולעו ובוללו. הבחינות השונות מוותרות על הזהות העצמית שלהם על מנת להשיג זרם שוטף לאותה מטרה. ואולם, השלום הגדול הוא שלום הציפור - הראיה מלמעלה את כל חלקי המציאות, אשר מלמטה נראים הם כְּצרים זה לזה, אך ממעוף הציפור הסוקר את הכול בסקירה עליונה, מתברר השלום המתאים, ההרמוני, שבו משובצים חלקי המציאות כולם ליופי אצילי.
אמור מעתה, אם המקור למחלוקת מצוי בשמַיִם - בהשתדלות לגלות בארץ את השמים - אזי סופה להתקיים. ה"לשם שמים", מחייב שנכיר בערך דעתו של הזולת, לא פחות מבערכה של דעתנו. אך יחד עם זאת נהיה איתנים בדעתנו, המבוררת לנו, ודבקים ביישומה, ממקור ההבנה שדעה זו שלנו, היא השליחות שלנו בבירורה של האמת, המקיפה מא' ועד ת' עם כל מה שביניהם.
יחד עם כל השליחויות של חברינו בבירור האמת הגדולה, על ידי עמדתם שלהם, המבוררת להם כפי עמדתם, יתקיים בנו "האמת והשלום אהבו". על כן ודאי וטוב שסופה להתקיים, וודאי וטוב ש"את והב בסופה", שאוהבים זה לזה.
למי יש זכות לחלוק?
הרב מרדכי נגארי שליט"א - רב העיר מעלה אדומים
לימדונו רבותינו, שמחלוקת לשם שמים - סופה להתקיים! במחלוקת לשם שמים - כוונת החכמים אך ורק להביע את האמת על פי שיקול דעתם ועל פי הבנתם בתורה, ולא למען אינטרס אישי או מתוך אגו אישי חלילה!
החולקים באמירת האמת, אינם תוקפים איש את רעהו חלילה, אלא את "והב בסופה", סוף שאף נעשים אוהבים זה לזה, ואינם נמנעים מלהתחתן זה עם זה (כבית שמאי ובית הלל - יבמות י"ג).
יכולים החולקים לתקוף את עמדת הצד שכנגדם, יכולים לפעמים אף להשתמש בביטויים חריפים כנגד ההלכה אותה הורה הצד השני, (כמו שמובא פעמים בהשגות הראב"ד על הרמב"ם), אך בשום פנים ואופן אינם פוגעים בחכם או בגדולתו של החכם עמו הם חולקים.
תחומי המחלוקת הלגיטימים קיימים בקהילה, בבית הכנסת, בחברה, בפוליטיקה, במדינאות ובעוד תחומים מתחומי חיינו, ולהבדיל בתחום פסיקת ההלכה.
עלינו להדגיש כי בפסיקת הלכה, אין כל אחד ואחד יכול להביע את דעתו "ולחלוק לשם שמים". גם אישים חשובים - אנשי אקדמיה, ואפילו רבנים המתמחים בתחומי החינוך או בהוראת הלכה מעשית 'יום יומית' בנושאי אורח חיים ויורה דעה אינם רשאים להביע דעה ולחלוק כנגד "גדולי הדור" בעניינים העומדים ברומו של עולם והמסורים לחכמי הדור, הבקיאים בכל עולמה של ההלכה ובנוסף - בעלי ניסיון עשיר של "שימוש תלמידי חכמים" .
יכולים ורשאים, ואולי זו חובתם של הקטנים להביע את דעתם בפני הגדולים ולנסות לשכנעם בצדקת דעתם, או להביא בפניהן עובדות חדשות וזוויות ראיה חדשות התורמות להבנת המציאות. אך אין הקטנים רשאים לחלוק על הגדולים אף לשם שמים, כשאינם ברמה התורנית הנדרשת בנושאים כבדי משקל .
מחלוקת - מציאות הכרחית
הרב דוד גרינוולד שליט"א - רב המושב נחלים
בפשטות - מחלוקת לשם שמים, פירושה: מחלוקת שמניעיה טהורים ומטרותיה טהורות, והיא באה מתוך בקשת האמת בעבודת ה'.
אולם הסבר זה לוקה בחסר, שהרי עדיין יש לשאול:
א. האם כל החולק בכוונה טהורה יחשב כחולק לשם שמים גם אם דעתו דעת שטות היא?
ב. האם אדם העוסק רק בתיקון עצמו ומבקש להתעלות בקודש לשם ה' באמת, נחשב כחולק לשם שמים?
שאלות אלו מלמדות אותנו, שמלבד כוונה טהורה, ישנם תנאים נוספים למחלוקת לשם שמים. ואכן, המשנה מביאה כדוגמא למחלוקת לשם שמים את מחלוקתם של שמאי והלל. כל אחד משניהם מגלה פן אחד של הדברים שהם דברי אלוקים חיים, ואף שדבריהם הפכים הם - אלו פוסלים ואלו מכשירים, לשני הצדדים - דעות נכונות המבוססות על טעמים עמוקים. אמנם להלכה אי אפשר לעשות אלא כאחד מהם, אך בכל זאת שני הצדדים קרובים אל האמת במידה כמעט שווה. רק מחלוקת כזאת, כשלשני הצדדים יש טעם בדבריהם - מחלוקת לשם שמים היא .
וכן יש לדעת, שהמחלוקת נחשבת לשם שמים רק כאשר מעשי האדם הם בשם האומה ולא רק למען האישיות הפרטית. זאת למדנו מהמשנה: "אם אין לי מי לי" (אבות א', י"ד) - כלומר: כל אחד נברא בעולם כדי לתקן דבר מסוים, שמבלעדיו איש לא יוכל לתקנו. אך עם כל זה - "כשאני לעצמי מה אני" - כלומר: צריך כל אחד לבטל את חלקו הפרטי אל הכלל. וכך במחלוקת - צריך כל אחד לבטא את דעתו, אבל מתוך כוונה שדעתו תשתלב באחדות אחת שלמה וכוללת יותר.
יותר מזה מצינו, שכשם שאין הפרצופים שווים כך גם הדעות אינן שוות. כלומר, ה' ברא את העולם לכתחילה כך, שיהיו בו חילוקי דעות . מכאן נלמד, שהמחלוקת אינה בגדר האפשרי בלבד אלא הכרחית היא למיצויה של האמת, שזו לא תצא לאור אלא רק מתוך קושיות וסתירות. לכן בדיני מיתה - אם הסנהדרין כולה תחייב מיתה, נחשוש שמא כולם טועים באותה טעות ולא נהרוג את הנידון, אך אם ישנן בסנהדרין שתי מחנות החולקות ומתווכחות ביניהם אזי נכריע כדעת הרוב.
זאת צריכה להיות כוונתם של החולקים - להשלים זה את זה, ולגרום לכך שדרך המחלוקת יתבררו כל צדדי הדעות והמציאות. בדרך זו יחיו כולם בשלום זה עם זה. לכן אם נראה שהאהבה והרעות נוהגים בין החולקים, ומקיימים בזה מה שנאמר "האמת והשלום אהבו", סימן הוא שמחלוקתם לשם שמים היא . כך גם רב ותלמיד שנעשו שונאים זה לזה מתוך עיסוק רותח בתורה, אם בסופו של דבר תגבר ביניהם האהבה - אות היא שמחלוקתם לשם שמים היא.
"לא המדרש עיקר אלא המעשה"
הרב אברהם יעקב שרייבר שליט"א - רב הישוב כפר דרום ת"ו
מי איננו יודע כמה קשה המחלוקת? את מי לא לימדו שעל בריאת היום השני לא נאמר "כי טוב", משום שביום השני נחלקו המים התחתונים מהעליונים ואין טוב יוצא ממחלוקת!? כדברי המדרש - "אמר רבי טביומי, אם מחלוקת שהיא לתיקונו של עולם וליישובו אין בה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו של עולם על אחת כמה וכמה" (בראשית רבה ד', ח').
מי לא דורש ברבים מידי שנה בשנה בפרשה זו, על חטאו של קורח שפיקח היה ומגדולי הדור היה, ובשל שטות זו שעינו הטעתו איבד עולמם של גדולים וקטנים בזה ובבא?
לכולנו ערבים דברי היערות דבש (ח"ב דרוש ח') שאם היחסים החברתיים מתערערים בשל המחלוקת, כדוגמת קורח ועדתו - "שהיו נוטרים איבה ושנאה וכמעט יסקלוהו למשה וכדו', זוהי שלא לשם שמים". גם "אם המחולקים ובעלי הריבות אומרים שהיא לשם שמים". ורק אם "כמחלוקת שמאי והלל, שאהבו זה את זה, וכבדו זה את זה, הנאהבים והנעימים, זהו אות שמחלוקתם לשם שמים".
כולנו אוהבים את ביאורו הנפלא של מרן החתם סופר (שו"ת או"ח ר"ח) לפסוק "ולא תענה על רִב לנטות", "שלא יהיה כוונת המתווכחים בדין לנטות דעת חבירו לדעתו" (כלומר: לשכנע את חברו בצדקת דרכו), כי "אותם הרוצים דוקא שחבירו יודה לו, וכוונתו להטות דעת חבירו לדעתו, אותם שוגים מדרך האמת ונוטים אל הניצוח ויצא המשפט מעוקל". אלא - "הויכוח יהיה להעמיד סברתי ודעתי על פי שכלי, באופן מה שחבירי טען נגדי, אראה במחשבתי, אם כנים דבריו אחזור בי. ואם לא נראים דבריו אני עומד על דעתי... וכן יהיה דעת חבירי שכנגדי להעמיד סברתו לעצמו. ואחר הויכוח הזה, אחרי רבים להטות".
כולנו יראים מדרשתו של ה"בית דוד" (דרוש ו') כי הפירוד והמחלוקת בעם ישראל יש בו משורש עבודה זרה ר"ל, שהרי "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" - שכשהם אחד הם המעידים על אחדותו יתברך. וגם אם מצאנו (אורות ישראל ד') מחלוקות צדיקים (לשם שמים, כנ"ל) שאורות גדולים יוצאים מהם ובונים בזה עולמות, הרי למדנו שם ש"מכל מקום צריכים להשתדל הרבה שיהיה השלום ניכר גם מבחוץ, וסוכת שלום פרושה על כל ישראל". והרי ידוע הוא ש"נחרבנו ונחרב העולם כולו עמנו על ידי שנאת חינם", וכבר הודיעונו חז"ל (יומא ט') "ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד ג' עבירות".
אכן, את המדרש כולם יודעים, אך מה עם המעשה? אנו ציבור תלמידי ותלמידי תלמידי מרן הראי"ה זצ"ל, סובלים בשנים האחרונות מנגע זה. לא רק מחלוקת אישית, לא ריב נקודתי. אלא המחנה כולו. מחלוקת שהתחלתה בפירוד הקשה בתוככי בית המדרש. אך תוצאותיה בפועל בחורבן גוש קטיף ופיזור הקהילות הקדושות. ומי יודע אילו עוד נסיונות עומדים בפנינו, שאלות הרות גורל על ישראל ועל נחלתו. כאן לא יועיל רק המדרש. כאן אנו צריכים את המעשה! ומיהו האיש שיפתח הפתח ויחבר הלבבות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
