- ספריה
- מוסר מלכים
- הלכה מחשבה ומוסר
- סעודה וברכות הנהנין
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
והנה האדון יוצר הכל ב"ה ערך שלחן ענקי מלא כל טוב ומעדנים, והכין בו מזון ומחיה לבריותיו, ירקות ופירות, תבואות שדה וכרם, להנאת האדם ולתועלתו לבל יחסר לו מאומה, והכל בשפע רב כיד המלך העליון יתב"ש, למען יתפנה האדם להבין ולהשכיל בלימוד התוה"ק וקיום מצוותיה, ולהתעמק בדברים רוחניים, ולהשיג טפה מן הים הגדול מגדולתו ורוממותו יתברך שאין לה קץ וגבול, ומפעולותיו הנעלות והנשגבות לאין חקר ולאין תכלית. ולזה קבעו רז"ל ברוח קדשם, ברכה מיוחדת ומתאימה לכל מיני מאכל או משתה או מאורע (פרט לברכת המזון שהיא מן התורה).
וכל הברכות כלולים בשלשה סוגים. א. ברכות המצות. ב. ברכות ההודאות. ג. ברכות הנהנין. ולכולן מטרה אחת, לנטוע בלב האדם האמונה הטהורה וההכרה האמיתית שיש מנהיג לבירה המשגיח על הכל, והוא סבת הכל. ולכן יש להודות לו ולברך לשמו הנקדש והנערץ. וכמ"ש רז"ל, כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל (ברכות ל"ה ע"ב). וכונתם ז"ל בזה להורות שהאדם, המברך על הפירות או על אחת מהנאות העולם, מגלה דעתו שהוא מאמין שהוא יתב"ש הוא מנהיג העולם, והוא סבת הכל, ואעפ"י שהגלגלים בסיבובם והארץ בטבעה מצמיחים ומגדלים הפירות והתבואות, אין כחם מצד עצמם אלא מצד השפע הנשפע עליהם ממנו יתב"ש שהוא הסבה הראשונה והעליונה המשגיח על הכל. ועי"ז גם ה' יתן הטוב וארצו תתן יבולה להשביע נפש שוקקה. הפך הדעה הכוזבת של כמה אנשים הנותנים כל הכוחות לגלגלים הפועלים בארץ בטבעם ושוללים הכל ממנו יתב"ש. ועי"ז, ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן יבולה. וזה אומרם הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה, ששולל ממנו הכח שהוא סבת הכל ואינו מכיר בחסדו. ואז מדה כנגד מדה שהארץ לא תתן פריה, והרי הוא גוזל לכנסת ישראל (ראה רבינו הרשב"א זלה"ה שם).
והן בעון יש כמה סכלים ופתאים, שבזה שהם חורשים וזורעים וקוצרים ונוטעים ובוצרים וכדומה, טועים בדמיונם הכוזב וחושבים שהם הם העושים את הכל, ולא ה' פעל כל זאת, ח"ו. ועליהם אפשר להמליץ את דברי הנביא ע"ה, באומרו היתפאר הגרזן על החוצב בו? אם יתגדל המשור על מניפו? (ישעיה י' ט"ו) ה' הטוב יכפר בעדם.
תכלית הדברים, להאמין באמונה שלימה שהוא יתב"ש רבון כל המעשים יסוד הכל ותכלית הכל. ולכן יש להודות לו ולברך לשמו, לפני ואחרי כל דבר מאכל או משקה או מאורע, הברכה הראויה כפי מה שקבעו רבותינו הקדושים ז"ל. והברכה הרצויה והמקובלת לפניו יתב"ש היא זאת שתהיה במתינות, בישוב הדעת, ובהטעמת כל מלה. כי המברך במהירות ובחפזון מוכרח לבלוע או לדלג מילים. ומלבד שמראה על עצמו שהברכה מעמסה עליו כמשא כבד ורוצה לפרוק את עולה מעליו, כי הרי לא ממהר כשהוא אוכל אלא כשהוא מברך הוא ממהר, נמצא שהאוכל הוא העיקר אצלו והברכה טפל ח"ו, נוסף לזה שמברך ברכה לבטלה שמשנה ממטבע שטבעו חז"ל בברכות. וכמו כן לבטא המילים בפיו, ולא לברך במחשבה, כי לפי ההלכה רק אם הוא אנוס או בדיעבד יצא אם בירך במחשבה. וכן לקבוע במחשבתו, כשמזכיר השם הקדוש ב"ה, לכוין שהוא אדון הכל היה הוה ויהיה. ובשם אלהים, יכוין שהוא בעל היכולת המוחלטת הבלתי מוגבלת, ובעל הכוחות כלם, יתברך שמו בפי כל, ומרומם על כל ברכה ותהלה.
מתנות בחינם
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך ללמוד גמרא?
ראיית המבט השלם
הלכות שטיפת כלים בשבת
סוד ההתחדשות של יצחק
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
"עין במר בוכה ולב שמח"
למה שמחים כבר משנכנס אדר?
מעלת המוות
עין איה שבת פרק ב פסקאות ל"ו-ל"ז
הרב משה גנץ | י' כסליו תשפ"ה
סיום הגלות ואיחוד האידאות
אורות, למהלך האידאות בישראל, עמ' קטו - קטז
הרב הראל כהן | ט' כסלו תשפ"ה
"וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ" - על איחוד כוחות, ראיה למרחוק ובנין הארץ
הרב יוסף כרמל | י"ב כסליו תשפ"ה
