בית המדרש

  • ספריה
  • מוסר מלכים
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • התבוננות אמונית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצ"ל

undefined
4 דק' קריאה
יסוד היצירה ותכלית הבריאה היא התוה"ק תורת אלהים חיים ומלך עולם יתב"ש הנכבד והנורא, אשר בחסדו הגדול נתנה לעם סגולתו ע"י ציר אמונים משרע"ה, המאירה עיני האדם בימי חלדו, ומעוררת אותו להקיץ מתרדמת הבלי העולם ולהתנער מחמדותיו הכוזבים והחולפים כענני בקר, ומלווה אותו בכל צעדיו בשבתו ובלכתו בשכבו ובקומו, ומנחה אותו ללכת בנתיבי האמת והיושר ובמדות נעלות וטובות לטוב לו כל הימים, בזה ובבא. ובעצם התוה"ק היא המגדל אור המפיץ אור יקרות על כל הסביבה, ומאיר בחשיכה להולכים בישימון והמורה דרך לעוברים במדבר ציה ומלא חתחתים לבל יפלו בשוחות ומהמורות. ובלעדיה היה האדם מגשש כעור באפילה, ונמשל כבהמות נדמה, כי טבע האדם להמשך אחרי הדברים הגשמיים והמאווים הגופניים והחומריים, ובהם שם כל מעייניו ושאיפותיו. והסיבה לכך היא, כי רק עניני החומר מוכרים לו ומורגשים אצלו, משא"כ הדברים הרוחניים שאינם ניתנים להשגתו ואינם נתפשים בשכלו האנושי המוגבל, אין טבעו להמשך אחריהם. אולם ע"י לימוד התורה ידע האדם להבדיל בין החשך ובין האור, בין תענוגי הגוף הבלה וההנאה הרגעית, ובין קיום המצוות האלהיות שהן המזון הרוחני לנשמה הנצחית, שבקיומן ירגיש אושר פנימי עילאי וסיפוק רוחני אמיתי.
וברור הדבר, שמי שלא טעם מצוף דבשה ונועם אמריה ונעימות הליכותיה של התוה"ק, תהיינה המצוות בעיניו כנטל כבד וכמעמסה קשה מנשוא. כי הוא דומה לעור שא"א להסביר לו צבעי השושנה הנחמדים ומרהיבים ביופים עין כל רואה. ולזה הזהירונו רז"ל בהרבה מקומות בש"ס ובמדרשים על לימוד התורה, וכמ"ש ותלמוד תורה כנגד כולם (פאה פ"א מ"א), וכן באמרם, אמר להם הקב"ה לישראל, בני, בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, אם אתם עוסקים בתורה, אין אתם נמסרים בידו, ואם אין אתם עוסקים בתורה, אתם נמסרים בידו (קדושין למ"ד ע"ב). ורצונם ז"ל להורות בזה, שרק לימוד התורה הוא המסוגל לרסן את האדם לבל יתגאל בתאות נמבזות ובהמיות ובתענוגי העוה"ז שהבל המה ואין בם מועיל, וכשם שהתבלין מסוגלים להעביר המרירות ולהמתיק האוכל כך לימוד התורה מסוגל להעביר המרירות ולהמתיק העצות של יצה"ר, המתגרה באדם ומסנור עיני שכלו לרדוף אחרי ההבל. וכדברי החכם, הרודף אחרי חמודות תבל, סופו ינחל אכזבה מפח נפש יגון ואנחה, כי אין קץ לדברי הבל, ומי ישיג במרוצתה אילה שלוחה, ע"כ.
והנה ידוע שכל האסונות והפגעים הבאים על הכלל או על הפרט, אינם אלא בעון ביטול תורה שזה הגורם הראשי לכל עון ולכל חטאת. וכמ"ש רז"ל אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה (ברכות ה' ע"א). וע"ז ממליצים מ"ש התנא אוי להם לבריות מעלבונה של תורה (אבות פ"ו), שר"ל, שהאוי והאבוי שיש לבריות, בגלל עלבונה של תורה, דהיינו בטול תורה. ואין ספק שמי שמתבונן ומסתכל בעין חודרת במצב הכללי העגום השורר בתקופתנו זאת, שאין רגע בלי פגע, רחמנא ליצלן, יוכח בנקל בצדקת דברי רבותינו הנ"ל, שכל המלחמות והצרות הניתכות על שונאי ישראל, כולן בעון בטול תורה.
וכדברי רבינו הקדוש הרמב"ם זיע"א (הלכות תשובה פ"ט ה"א), וז"ל: הקב"ה נתן לנו תורה זו עץ חיים היא, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה, זוכה בה לחיי העוה"ב, ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה, והבטיחנו בתורה, שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש, ונהגה בחכמתה תמיד, שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע עלינו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה, כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב וכו'. נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם, עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העוה"ב, וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך, ונמצאתם זוכין לשני עולמות, לחיים טובים בעוה"ז, המביאים לחיי העוה"ב, וכו', ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ובמשתה וזנות ודומה להם, מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד, ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצוות כדי שתאבדו מחיי העוה"ב, ונמצא שאבדתם שני עולמות, שבזמן שאדם טרוד בעוה"ז בחולי ובמלחמה ורעבון, אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצוות שבהן זוכין לחיי העוה"ב, עכל"ה.
המתעמק היטב בדבריו הקדושים, ימצא התשובה והסיבה הנכונה לכל הצרות הפוקדות את עמנו והיורדות ללא הרף על ראש הצבור והיחיד, ח"ו. ובעוה"ר, הרפיון בלימוד התוה"ק, אם כל חי, נגע גם בקרב הת"ח, המשרתים בקדש, שגם הם נתחבים בזרם העכור של התקופה, ומבזבזים הזמן היקר באסיפות וכנסים והופעות וכדומה, שאין בהם שום מצוה כו"ע, ולא תצמח מהם שום תועלת. ורובם ככולם מסתיימים כאותו משל, שהצפורים מחליטים בכל ערב, שמחר יבנו להם עיר לגור בה, למחר בבקר כל אחד יוצא מקנו ופורח, באומרו שהנותרים יבנו העיר, עד שכולם פורחים וכך נשארו עד היום ללא עיר, והנמשל מובן מאיליו. ולזה כבוד התורה ירד פלאים בעיני ההמון ודברי נושאי דגלה אינם נשמעים. וכמ"ש רז"ל כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה (ברכות ס"ג ע"א). ה' הטוב יכפר בעדם ויחזיר העטרה ליושנה בב"א. ולכן מי שרוצה באמת ובתמים לזכות לכתרה של תורה, יגשים במלואה עצתם הנאמנה של רבותינו הקדושים באמרם אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר והחכמה מאין תמצא (סוטה כ"א ע"ב).
תכלית הדברים. מי האיש החפץ חיים גשמיים ורוחניים בעוה"ז ובעוה"ב, אל ילוזו מנגד עיניו דברי רבינו הרמב"ם זלה"ה הנ"ל, היורדים חדרי בטן, ולא יבלה זמנו ברדיפה אחרי הבלי העולם ותענוגות בשרים, שכולם הבל ומעשה תעתועים, וישליך אחרי גוו כל הדברים המפריעים לו ללימוד התורה ולקיום מצותיה, שהן תכלית הבריאה ועמודי אשיותיה כאמור. וזה כל האדם.
* מתוך הספר "מוסר מלכים" בהוצאת משפחת הרב המחבר, להזמנות: 5244664 050.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il