ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- חודש ניסן
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
בנימין בן מסעודה
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב ב).
שנת השמש העברית מתחילה בחודש תשרי שא' בו נחשב כראש השנה, לשנים.
ננסה בדברינו השבוע להבין יותר לעומק את ההבדלים הרוחניים ששני החודשים הללו מייצגים. פסח-חג המצות הוא הרגל של חודש ניסן והרגל של חודש תשרי הוא חג הסוכות.
מים הם צורך חיים קריטי וגם סימן של חיים. ניתן לומר בוודאות כי ללא מים מציאות של חיים אנושיים, היא כמעט בלתי אפשרית.
באמצעות היחס למים ננסה להבין את ההבדל בין החגים.
ביום הראשון של חג הפסח אנו מפסיקים להתפלל "ותן טל ומטר לברכה" ואפילו גבורות גשמים אנו חדלים מלהזכיר. איסור חמץ שהוא איסור כרת (באכילת כזית ומעלה) הינו תוצאה של מפגש הקמח עם המים לזמן ארוך מח"י רגעים. המהדרין מקפידים לאפות מצות מחיטים שנשמרו ממגע עם מים כבר משעת קצירה ורבים משלומי אמוני ישראל נוהגים להקפיד כי מצותיהם לא יבואו במגע עם מים גם אחרי האפייה ("שרויה").
הנס הגדול של יציאת מצרים מסתיים גם הוא ב"חרבה" - במעבר יבש בתוך ים סוף.
לעומת פסח, חג הסוכות הינו כל כולו ערגה ובקשה לקראת תפילת "חן חשרת מים":
- משמעות הנענועים של ארבעת המינים, הינם תפילה לשפע מים.
- הערבה גדלה על המים ועליו של ההדס כטיפות מים.
- חביטת הערבה ותפילות הושענא רבה גם הם קשורות לתפילה על המים.
- ניסוך המים על גבי המזבח, מצטרף לזמן החג, אל ניסוך היין של כל ימות השנה.
- שמחת בית השואבה היא המאורע המרכזי, מידי ערב, של שמחת החג.
אם כך, נוכל לסכם כי בחג הפסח אנו מתרחקים מהסימן האוניברסאלי של החיים - המים, ואילו בחג הסוכות אנו מדגישים אותו כמה שיותר. לכן אין זה פלא כי בפסח- חג המצות, אנו מתכנסים פנימה אל תוך הבית. אוכלים את הפסח בחבורה שהתכנסה פנימה אל עצמה ואין אפשרות לאכול את הפסח בשדה ולא ברחוב. אורחים שאינם מבני ברית לא ירגישו בנח סביב שלחן הסדר לא רק בגלל "שפך חמתך", אלא משום שגישתם תחסם אל שני המרכיבים המרכזיים של הערב, היין וקרבן הפסח.
בחג הסוכות אנו יוצאים אל הטבע, עוזבים את הבית הקבוע ואת הגנת מחיצותיו האיתנות ויושבים בסוכת ארעי, שכל כולה שתי דפנות והשלישית אפילו טפח. גם הגויים מוזמנים לחג עמנו חג זה והנביא זכריה אף מאיים בנבואתו על הגויים שלא יבואו לחוג עמנו חג זה בירושלים (זכריה יד).
עזרא הסופר, שחלק גדול ממפעלו הרוחני הוקדש להפרדת העם מבני נכר שהצטרפו אליו בתהליך הגאולה, בחר להתחיל את מסעו לארץ ישראל ולכינון המקדש מחדש בירושלים דווקא בר"ח ניסן. וז"ל הכתוב:
"כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל" (ז' ט).
בבחירת תאריך זה מדגיש עזרא הסופר את הכיוון הרוחני של ההתבדלות.
לעומתו שלמה המלך הקפיד לחגוג את חנכת המקדש, דווקא בחג הסוכות (מלכים א ח' ב), כדי להדגיש את האוניברסאליות של המקום. גם בני הניכר הוזמנו להתפלל בבית אשר בנה שלמה, כמשכן לשכינה.
הבה נאחל לעם ישראל כי יזכה לחוג את היציאה לחירות, אל החופש, בחודש ניסן הבא עלינו לטובה,
כך יבואו לידי איזון נכון, שני הכוחות של ההתכנסות פנימה וההשפעה החוצה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
