ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- בבא מציעא - פרק ראשון
- "שנים אוחזין" במציאה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"בעי רבי זירא: תקפה אחד בפנינו (הוציאה מיד חבירו בחזקה, והרי כולה בידו קודם שנשבעו; רש"י) מהו? - היכי דמי? אי דשתיק - אודויי אודי ליה, ואי דקא צווח -מאי הוה ליה למעבד? - לא צריכא, דשתיק מעיקרא והדר צווח, מאי? מדאשתיק - אודויי אודי ליה, או דלמא: כיון דקא צווח השתא - איגלאי מילתא דהאי דשתיק מעיקרא סבר: הא קא חזו ליה רבנן. - אמר רב נחמן, תא שמע: במה דברים אמורים - ששניהם אדוקין בה, אבל היתה טלית יוצאת מתחת ידו של אחד מהן - המוציא מחבירו עליו הראיה . (בעדים; רש"י) היכי דמי? אי נימא כדקתני - פשיטא! אלא - שתקפה אחד בפנינו ".
רבי זירא מסתפק במקרה ששנים אוחזים בטלית, ואחד תקף את חבירו ושמט ממנו את מה שאחז בטלית, והלה שתק ואח"כ צווח והביע את התנגדותו למה שארע. האם שתיקתו מהווה הודאה שהטלית שייכת לתוקף; או שמעיקרא לא הודה לו וסמך עצמו על הדיינים.
הודאת בעל דין רגילה מחייבת את האדם יותר מאשר עדים שמעידים לטובתו. אך רש"י כתב בפרושו לסוגיה, שזה ששתק ואח"כ צווח - יכול להוציאה אח"כ בעדים - ומשמע שהודאתו אינה נחשבת כהודאה רגילה. וכעין כך כתב הרמב"ם בהלכות טוען ונטען פרק ט' הלכה י"ב, וזו לשונו:
"באו שניהם אדוקין בה ושמטה האחד מיד חבירו בפנינו ושתק השני אף על פי שחזר וצוח אין מוציאין אותה מידו כיון ששתק בתחלה הרי זה כְּ מודה לו, חזר השני ותקפה מראשון אע"פ שהראשון צוח מתחלה ועד סוף חולקין ".
מהרמב"ם משמע שזו לא הודאה רגילה שהטלית שייכת לשני, ולכן אם הוא תקף בחזרה - יחזירו את המצב לקדמותו.
הראב"ד השיג על שיטת הרמב"ם וכתב, שהוא אינו רואה טעם לכך. הראב"ד סבור שמכיוון שהוא נחשב כמודה לו - זו הודאה רגילה שהטלית שייכת לשני. ולכן אם הוא יתקוף בחזרה, ניטול ממנו את הטלית וניתן אותה לשני.
וזו לשון הטור בחושן משפט סימן קל"ח:
"היו שניהם אדוקין בה ותקפה האחד מחבירו בפנינו וצווח לא אבד זכותו. שתק הרי הודה לו שהיה שלו ואבד זכותו ואפילו שתק תחילה ואח"כ צווח הויא כהודאה כיון ששתק תחילה והיה אומר א"א הרא"ש ז"ל שאפילו אם יביא עדים אח"כ שהיא שלו לא מהני ליה דהודאת בעל דין כק' עדים דמי. כתב הרמב"ם ז"ל שאם חזר האחר ותקפה מיד זה התוקף אע"פ שצווח מתחילה ועד סוף יחלוקו כבתחילה ע"כ. ונראה כיון שזכה התוקף מתחילה משום הודאתו של זה אין האחר יכול לתוקפה ממנו בלא ראיה, וכן השיג עליו הראב"ד ז"ל ."
הרא"ש חלוק על רש"י, וסבור שמכיוון שזו הודאת בעל דין, לא יועילו לו עדים שהטלית היתה שלו. והראב"ד והטור חלוקים על הרמב"ם, והם סבורים שמכיוון שזו הודאת בעל דין ממש - לא תעזור לו תקיפתו להשיב אליו את מה שאחז בו.
ונראה, ששיטת רש"י והרמב"ם מבוססת על הבנתם בסוגיות בהם מופיע הביטוי "שתיק והדר צווח".
וזו לשון הסוגיה בבבא-בתרא דף קל"ח ע"א:
"הכותב נכסיו לאחר והיו בהן עבדים, ואמר הלה אי אפשי בהן, אם היה רבן שני כהן - הרי אלו אוכלין בתרומה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: כיון שאמר הלה אי אפשי בהן - כבר זכו בהן יורשין; והוינן בה: ותנא-קמא אפילו עומד וצווח!
אמר רבא, ואיתימא רבי יוחנן: בצווח מעיקרו - דכולי עלמא לא פליגי דלא קני, שתק ולבסוף צווח - דכולי עלמא לא פליגי דקני , כי פליגי - שזיכה לו על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח, דתנא קמא סבר: מדשתיק קנינהו, והאי דקא צווח - מהדר הוא דקא הדר ביה; ורבן שמעון בן גמליאל סבר: הוכיח סופו על תחלתו, והאי דלא צווח עד השתא - דסבר: כי לא מטו לידי מאי אצווח".
אמר רבא, ואיתימא רבי יוחנן: בצווח מעיקרו - דכולי עלמא לא פליגי דלא קני, שתק ולבסוף צווח - דכולי עלמא לא פליגי דקני , כי פליגי - שזיכה לו על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח, דתנא קמא סבר: מדשתיק קנינהו, והאי דקא צווח - מהדר הוא דקא הדר ביה; ורבן שמעון בן גמליאל סבר: הוכיח סופו על תחלתו, והאי דלא צווח עד השתא - דסבר: כי לא מטו לידי מאי אצווח".
ומשמע בסוגיה בחולין (דף ל"ט ע"ב), שהמחלוקת בזיכה ע"י אחר ושתק ולבסוף צווח, לא הוכרעה. וכן פסק הרמב"ם, וזו לשון בתחילת פרק ד' מהלכות זכיה ומתנה:
"וכשם שאין הנותן יכול לחזור בו כך המקבל אינו יכול לחזור בו אחר שזכה. מתנה זו שאמר המקבל איני רוצה בה אַחַר שבאת לידו הרי היא הפקר וכל הקודם בה זכה בה שהרי הפקירה המקבל אַחַר שזכה בה, אבל אם היה צווח מעיקרו לא קנה המקבל וחוזרת לבעלים הראשונים ...
זיכה לו על ידי אחר וכששמע המקבל שתק ואחר כך צווח ואמר איני מקבלה, הרי זה ספק אם זה ששתק כבר רצה וזה שחזר וצווח חזר בו, או ששתק מפני שעדיין לא הגיע לידו כלום וזה שצווח הוכיח סופו על תחלתו ... ".
זיכה לו על ידי אחר וכששמע המקבל שתק ואחר כך צווח ואמר איני מקבלה, הרי זה ספק אם זה ששתק כבר רצה וזה שחזר וצווח חזר בו, או ששתק מפני שעדיין לא הגיע לידו כלום וזה שצווח הוכיח סופו על תחלתו ... ".
ומשמע מדבריו שדווקא בזיכה ע"י אחר קיים ספק בדין, ומטעם - "כי לא מטו וכו'"; אך אם קיבל את החפץ לידיו ממש - ודאי שהסכים לקבל. ואם שתק ואח"כ צווח - הרי שהפקיר.
וכוונת הסוגיה בבבא-בתרא באומרה "שתק ואח"כ צווח" היתה לומר - הסכים ואח"כ התחרט, שהרי המושג הודאה בתור "אמת" לא שייך שם.
ונראה שרש"י והרמב"ם סבורים, שגם אצלנו - "שתק ואח"כ צווח" - פרושו "הסכים ואח"כ התחרט". ולפיכך, יכול השותק להביא עדים (או לחטוף בחזרה את החצי), מפני שלא הודה שהטלית של השני, אלא רק הסכים שתהיה אצלו לזמן מה - עד שיביא עדים (או עד שיחטוף שנית).
ונראה, שהרמב"ם דייק בלשונו וכתב "הרי זה כּ מודה לו" (בכ"ף הדמיון); מפני שאין מדובר בהודאה ממש אלא בהסכמה. לשיטת רש"י והרמב"ם, "שתק והדר צווח" פרושו שווה בבבא מציעא ובבבא בתרא; ופרושו - הסכים ואח"כ התחרט.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.












