ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- אור חדש
מאת הגאון ר' משה פריצקר זצ"ל
מגדולי רבני ירושלים
[פורסם בשבועון החרדי 'קול יעקב', כ' אלול תרפ"ד]
זה זמן אשר זכיתי להסתופף בצל ארץ חמדתנו ולקבוע דירתי בעיר קדשנו ותפארתנו ירושלים קרתא דדהבא ת"ו. ומה מאוד שמחתי בראותי כי עיר האלוקים בקדושתה עומדת: עיר מליאה חכמים וסופרים, רבתי בדעה, רבתי בחכמה, רבתי ביראה, רבתי בחסידות. ורק דא עקא, כי במקום גילה שם רעדה אחזתני למראה הקטגוריא שבין תלמידי חכמים ההולכת וגדולה במחנה, וידי הצעירים והנרגנים במעל הזה, אשר לא פחדו ולא רחו לשנן כחרב לשונם, להתגולל במילי דכדיבי על חכמי אה"ק ותופסי התורה, לירות במו אופל לישרי לב, לבזותם בכל לשון של בזיון, מפיהם ומפי כתבם. ולמען תפוס את בית ישראל בלבבם סובבים בכחש לומר כי באמונה הם עושים, וכונתם גם רצויה לחזק היהדות, וגדולה עברה לשמה, וכי הוא דבר שהותר מכללו גם להוציא שם רע על גדולי ישראל (וכנזכר ב'קול יעקב' גליון ל"ט, במה שהכה על קדקדם הגאון ר' ישראל זאב מינצברג הי"ו). וכן מתירים לעצמם לשלוח חיצים למרחוק, לפרסם דברי בוז וקלון נגד ת"ח בדברים אשר לא כדת, להפיצם בישראל ע"י עיתונים שנוח להם שלא נבראו משנבראו. ואני בבואי הנה ממדינת פולין, מקום מרכזה של אגודת ישראל בחו"ל, קנא קינאתי לכבוד עיר קודשנו, ודברתי עם אחדים מהם בתוכחת מגולה מאהבה מסותרת, באומרי להם מה ראיתם על ככה ומה הגיע אליכם, לעשות זר מעשיכם למרות רצון גאוני וצדיקי המדינה ונגד מטרת האגודה אשר על ארץ יסדה להרים כבוד תורתנו וארצנו הקדושה.
ואף הם השיבו בדחיה וכחומר חותם התהפכו בתשובותיהם פעם כה ופעם כה, ובכן הסכמתי לקיים מ"ש חז"ל: "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו'", ואמרתי סוף כל סוף תתגלה האמת. ואל ת"ח המוכים בשבט פיהם אמרתי טוב לכם להיות מן הנעלבים ואינם עולבים וצדיקים תחילתם יסורים וסופם שלוה, ובמשך הזמן בטח יסכרו פיהם של בעלי המחלוקת ובוזי התורה, והתבערה תשקע במקומה.
אפס כסבור הייתי לישב בשלוה, וקפץ עלינו רוגזו של אותו האיש ד"ר די האן, אשר לקחו להם דבר הריגתו לקו, באמרם כי זה היה רצח מדיני. ומיום ליום מרבים לספר ולכתוב אודותיו, ותבקע הארץ לקולם בעתונם ובכתבם מכזבים שונים, ובוש לא יבושו לטהר את השרץ ולהרימו על נס, והם כים נגרס, לא ינוחו ולא ישקוטו לראות את הגולה לפניהם כמדורת אש ח"ו. וכאשר עינינו הרואות כי גם אחד מגדולי האגודה הוא הרב הגאון רי"ל
צירלסון מקישינוב הי"ו האי מאן דשפיר שומעניה מאז ועד היום, גם הוא בתומו נלכד במצודתם, בהספד שערך עליו (כפי שנתפרסם ב"קול ישראל") בהחליטו שנהרג ע"י אחד מאחינו (הפוך ממה שנודע אח"כ בעתונים) ובהשוותו אותו לקדושים אשר בארץ ובתארים רבים אשר לא פללתי מאז ומעולם. אז אמרתי לא עת לחשות, עת להשמיע קולי ברבים, ולמחות את אבן הטועים ומטעים בגודל השקרנות של צעירים מחרחרים. ואשר גם אחרי שנתפשטו ספריו המתועבים על פני ארץ וחוצות. וחוב קדוש מוטל על כל מי שיראת ה' נוגעת ללבבו, לגלות קלונו למען הרים מכשול מדרך עם ה' ילדי צאן קדשים והמון הפשוטים שדעתם קלה, כי היכי דלא לגררו אבתריה, ולא יתגאלו בספרי המינות ולא ישתו מהמים המאררים בשירי תועבותיו. והנה לדאבון לבבנו נהפוך הוא, כי גם היום בוש לא יבושו לכנותו בשם "קדוש" "מורם מעם" ודכוותיה, ולהציג בשער עתונם קטע אחד משיריו. וכאשר יבואו ויטפחו על פניהם לאמר: ראו מה עשיתם ואת מי גידלתם? אף הם יצטדקו ויאמרו כי "כל זה כתב בתור משורר שאין לו קשר נפשי לזה, ומה בכך?" אוי לדור שכך עלתה בימיו, שימצאו אנשים הדוגלים בשם "יהדות חרדית", ומרהיבים בנפשם לומר כזאת לעיני השמש באין מכלים ולהעלות הדברים האלה גם בעתון הנושא עליו שם האגודה. ולא די להם במעשיהם הקודמים בהכריחם את היתומים ללכת בראש הלוויתו ולצעוק: "אוי, כי נפלה עטרת ראשנו!" אלא, כי עוד יוסיפו סרה לשנות באיוולתם לחזור ולחזור ולהדפיס, הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו!
והנה בדברי בזה עם מיודעי ומכירי מאנשי "אגודת ישראל" ובהוכיחי אותם למה יעצרו במילים וכף ישימו למו פיהם ולמה לא ימחו על כבוד שמים נגד הפצת דברים כאלה בעתון האגודה? ותהי תשובתם כי גם הם מצטערים על זה וכבר מחו נגד זה בכל לשון של מחאה, ושומע אין להם, והדבר תלוי אך בראשי האגודה שבגולה, הם אך הם היכולת בידם לעצור בעד הרעה.
ובכן אמרתי זאת חובתי ואעשה. כשופר ארים קולי ואציגה בשער בת רבים מחאתי זו, מנהמת לבי אשאג לרועי ישראל, גדולי האגודה: אייכם?! אייכם גאוני וצדיקי פולין וליטא? מאז ועד היום הנכם עומדים כחומה בצורה להגן על היהדות לבתי תת לרוחות רעות לפרוע בה פרעות, ודבריכם בקול חוצב להבות אש להרחיק את התשב"ר מספרות מרה ועתונות זרה לרוח היהדות והמסורה, ועתה כולכם תחרישון. עד מתי תשימו יד לפה? עד
מתי תעמדו מרחוק בענינים כאלה העומדים ברומו של עולם? למי מקדושים נפנה? לפני מי נשפוך מר שיחנו אם לא לפני עיני העדה ומגיני חינוך ילדי ישראל הסוככים בכנפיהם על כל קדשי ישראל? האם אין זאת חובתכם לגעור בנזיפה באלה האומרים להכות על דברים רעים כאלה ולהצדיק את כותבם שכתב מה שכתב אך בתור "משורר"? האם אין זאת חובתכם להקהות את שיניהם בזה ולהסיר את המכשלה הזאת מקרב עם קדוש?
רועי ישראל האזינו! הטו אוזניכם לאמרי פי, קבלו האמת ממי שאמרו, ואשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, כי לא מליבי דברתי כי אם בשם רבבות אלפי שלומי אמוני ישראל, אשר מכאב ליבם ומשבר רוח יילילו על הפרצות האלו. הראו נא אפוא עוז התלהבותכם לכל קודשינו וביחוד לעניני החינוך שהוא העמוד התווך שכל היהדות נשענת עליו. התעוררו נא בקנאתכם לתורה וישראל. אל תחרישו, כי אם החרש תחרישו לעת הזאת מי יודע אם לא תספה המספחת ח"ו, הצילו נא בעוד מועד וכרוזא קרו בחיל, וכפו כאגמון ראשי הכותבים הללו לבער עת כתבי און אלה שהם אבות נזיקין לקודשי ישראל, הן
ותולדותיהן כיוצא בהם. סורו טמא יקראו למו. תזרם ורוח תשאם. כמו כן יתפרסם ביחוד בעתוני האגודה כי כל השבחים שנאמרו ונשנו בהם עליו ע"י איזה יחידים, על דעת עצמם עשו מחסרון ידיעת מעשיו של אותו האיש, וכהיום שכבר נתפרסם בשמו ובמעשיו ובמקומו, גם המה נחמו על דבריהם ומכריזים בשערי עתונם כי דברים שאמרו ושכתבו טעות היו בידם, ושבו ורפא להם.
וכמו כן יקראו לתקן את עוותתם בבזיון ת"ח (שהיה עד כה באופן מבהיל) בחרטה על העבר וקבלה להבא ובבקשת סליחה ומחילה כמשפט כתוב הדר בתוה"ק ומהיום והלאה יתנו כבוד לתורה ולומדיה, ואת יראי ד' יכבדו. והרבנים הגאונים והצדיקים ילבשו אף הם מדת ת"ח, המרבים שלום בעולם ויענו ויאמרו סלחנו, ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו בירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו כמאמרם ז"ל, ונתברך כולנו בשנה טובה ומבורכת, כנפש הבאעה"ח למען כבוד תורתנו ואה"ק ת"ו.
משה פריצקר, רב ודומ"ץ מברדיטשוב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
