ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- גמרא
- שם מרדכי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
" משנה . אף השמלה היתה בכלל כל אלו, ולמה יצאת - להקיש אליה, לומר לך: מה שמלה מיוחדת - שיש בה סימנין ויש לה תובעין , אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעים - חייב להכריז."
תוספות כתבו שם, שהמקור להיתר הכללי של "יאוש"; כלומר, להיתר לזכות בדבר אחרי שבעליו התייאשו ממנו, הוא מהלימוד מהמילה "שמלה" שמובא במשנתנו. כלומר, דווקא דבר שיש בו סימן - כמו שמלה - צריך להחזירו, אבל דבר שאין בו סימן - התייאשו ממנו - ודבר שהתייאשו ממנו מותר ליטלו.
תוספות העירו שבירושלמי המקור ללימוד של דין "יאוש" הוא מאבדה שמצויה בנהר שהיא "אבודה ממנו ומכל אדם". לשיטת הירושלמי, במצב כזה קיים יאוש של הבעלים - ודבר שהתייאשו ממנו מותר ליטלו.
מדברי התוס' משמע לכאורה, שאין צורך בשני לימודים שונים ב"יאוש"; וניתן ללמוד את דין היאוש, או מ"שמלה", או לחילופין מ"אבודה ממנו ומכל אדם". אולם הרמב"ם מביא את שני הלימודים; וזו לשונו בהלכות גזלה ואבדה פרק י"ד הלכה א':
שם מרדכי (55)
הרב מרדכי הוכמן
38 - יאוש באבידה שבנהר
39 - שני מקורות להיתר "יאוש"
40 - הרמב"ם - והתורם שלא ברשות
טען עוד
" השמלה בכלל כל אבידת אחיך היתה ... ולמה פרט השמלה ללמוד ממנה מה השמלה מיוחדת שיש לה סימנין וחזקתה שיש לה תובעין וחייב להחזיר אף כל דבר שיש לו סימנים הרי הוא בחזקת שיש לו תובעין וחייב להחזיר, אבל דבר שאין לו תובעין אלא נתיאשו ממנו הבעלים הרי הוא של מוצאו אף על פי שיש בו סימנים."
וזו לשון הרמב"ם בהלכות גזלה ואבדה פרק י"א הלכה י':
"המוצא אבידה בזוטו של ים ובשלוליתו של נהר שאינו פוסק אע"פ שיש בה סימן הרי זו של מוצאה שנאמר 'אשר תאבד ממנו ומצאתה', מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצאת זו שאבודה ממנו ומכל אדם שזה ודאי נתיאש ממנה."
יש לבאר, מדוע הביא הרמב"ם שני לימודים ליאוש.
חזקת יאוש
לעיל התבאר שלרי"ף ולרמב"ם יש הבנה מיוחדת בענין היאוש. לשיטתם, התורה גילתה ע"י ה"שמלה"; שבדבר שאין בו סימן אנו רשאים להניח, ש"חזקה" שהבעלים התייאשו ממנו, ומותר לזכות בו. אך ל"חזקה" יש גם מקרים יוצאי דופן.
לשיטת הרי"ף והרמב"ם יש צורך בשני לימודים ב'יאוש', מכיוון שמדובר בשני אופנים שונים; בהם התורה גילתה, שהמוצא רשאי לתלות ש"חזקה" שהבעלים יודעים מן האובדן והתייאשו.
אופן אחד - בדבר שאין בו סימן, ואינו יודע ממי נפל; ואופן שני - בדברים הנמצאים במקומות האבודים מכל אדם, ואפילו יש בהם סימן.
אולם מכיוון שזו רק חזקה, יש לה דינים מיוחדים. בדבר שאין בו סימן, וראה ממי נפל; אינו יכול לסמוך על החזקה, וחייב להחזיר. כמו כן, בדבר שנמצא במקום אבוד, אך המוצא ראה כיצד הדבר הגיע לשם; אינו יכול לסמוך על החזקה, וחייב להחזיר.
סרטיא ופלטיא
בסוגיה בבבא מציעא דף כד, א מובאת דרשה ובה היתר נוסף של חזקת יאוש:
"וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר: המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס, ומן זוטו של ים ומשלוליתו של נהר, המוצא בסרטיא ופלטיא גדולה, ובכל מקום שהרבים מצויין שם - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתיאשין מהן."
שיטת רבי שמעון בן אלעזר בהיתר הזכיה בסרטיא ופלטיא צריכה ברור. באבידה הנמצאת במקום שאבודה ממנו ומכל אדם, קיים לימוד מיוחד. לכאורה צריך גם לימוד מיוחד - שאם היא נמצאת במקום שרבים מאד מצויים בו - שחזקה שהתייאשו ממנה. מדוע התיר רבי שמעון בן אלעזר בלא דרשה מיוחדת?
נראה שרבי שמעון בן אלעזר, סבור שב"אבודה ממנו ומכל אדם" התורה לימדתנו כלל.
במצב זה, לולי המוצא הרי ששווי החפץ לבעליו היה אפסי; מפני שהחפץ היה נטבע בזוטו של ים, או שעקולי הנהר היו שוברים אותו, או שהיה נרקב בשמש וכדו'. כאשר בא המוצא לאותו מקום ומגלה את האבידה, הוא כביכול מחזיר לחפץ את שוויו; מפני שהוא יכול להכריז עליו, ואז באמצעות הסימנים שבו יחזור החפץ לבעליו.
רבי שמעון בן אלעזר סבור שהתורה לימדתנו שבמצב ששווי החפץ לבעליו היה אפסי - אין אנו צריכים לעסוק בהשבתו; ואנו רשאים להניח שחזקה שבעליו כבר התייאשו ממנו.
גם בסרטיא ופלטיא שרבים (נכרים) מצויים בה, שווי החפץ לבעליו הוא אפסי; שהרי צפוי שאחד מהרוב יטלה לעצמו ולא יכריז עליה. רבי' שמעון בן אלעזר סבור, שלפי הכלל דלעיל, רשאי המוצא להניח שחזקה שהבעלים מודעים לאובדנו והתייאשו ממנו - ולטלו לעצמו.
לפי דרך זו נמצא הסבר נוסף בצורך בשני לימודים ב'יאוש'. לימוד אחד לחפץ ששוויו לבעליו הוא אפסי מפני ריעותא שבדבר עצמו - מפני שאין בו סימן ואין ידוע ממי נפל; ובו לימדתנו התורה, שניתן לתלות ש"חזקה" שבעליו התייאשו ממנו. לימוד אחר לדבר ששוויו לבעליו הוא אפסי מסיבה חיצונית; כאשר החפץ נמצא בסביבה לא טובה. ובו לימדתנו התורה, שניתן לתלות ש"חזקה" שבעליו התייאשו ממנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
