ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא מציעא - פרק שני
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
בבא מציעא כב, א
גיטין מג, א
גיטין נה, א
כתובות מח-מט
בסוגיה בבבא מציעא דף כ"ב ע"א הובאה ברייתא:
"כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומה? הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות, אם חושש משום גזל - אין תרומתו תרומה, ואם לאו - תרומתו תרומה. ומנין הוא יודע אם חושש משום גזל ואם לאו? הרי שבא בעל הבית ומצאו, ואמר לו כלך אצל יפות, אם נמצאו יפות מהן - תרומתו תרומה, ואם לאו - אין תרומתו תרומה..."
לפי פשטות הברייתא, בעל השדה לא הסכים מראש לפעולות האיש שקטף וליקט; אך אם הוא הגיע והסכים - הרי שההסכמה חלה למפרע. הדבר סותר את שיטת אביי ב"יאוש שלא מדעת". אולם רבא תירץ את שיטת אביי והסביר שחייבים לומר שהברייתא אינה כפשטותה; ומדובר, שבעל הבית מינה את הקוטף לשליח לתרום עבורו.
הרמב"ם דחה את התרוץ הזה של רבא, והעמיד את הברייתא כפשטותה. במאמר הקודם "הרמב"ם והתורם שלא ברשות" התבאר שהרמב"ם קיבל את שיטת מר זוטרא בהמשך הסוגיה. לשיטה זו יש דין מיוחד ב"חלות שם" שנובעת ממצווה – כמו "תרומה" – שהיא מסוגלת לחול למפרע. לשיטת מר זוטרא, רבא התלבט בשאלה זו. בתחילה הוא לא קיבל את הדין המיוחד הזה והסביר את הברייתא באוקימתא. אולם אח"כ רבא עצמו חזר בו, והכריע כשיטה שיש דין מיוחד כזה.
ההבנה שרבא חידש את היסוד הזה רק בשלב מאוחר; תוכל לבאר מדוע בכמה סוגיות הכריע הרמב"ם, שלא כדברי רבא באותן סוגיות; או שלא כסוגיות שהובאו בסתמא. הסיבה לכך היא מפני שהן היו לפי שיטת רבא הראשונה, אך אח"כ רבא עצמו חזר בו; וכפי שיתבאר לקמן.
שפחה חרופה
היסוד ש"חלות שם" שנובעת ממצווה מסוגלת לחול למפרע, נתון במחלוקת תנאים ואמוראים בסוגיה בגיטין דף מ"ג ע"א:
"אמר רבא : כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - אין קדושיה קדושין . ...הדר אוקים רבה בר רב הונא אמורא עליה, ודרש... אע"פ שאמרו: המקדש חצי אשה אינה מקודשת, אבל חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - קדושיה קדושין; מאי טעמא? התם שייר בקנינו, הכא לא שייר בקנינו. אמר רב ששת: כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - אין קידושיה קידושין; ואם לחשך אדם לומר: איזו היא שפחה חרופה? זו שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לעבד עברי, אלמא בת איתרוסי היא! אמור לו: כלך אצל ר' ישמעאל, שהוא אומר: בשפחה כנענית המאורסה לעבד עברי..."
בסוגיה מובאת מחלוקת אמוראים שבשורשה היא מחלוקת התנאים רבי עקיבא ורבי ישמעאל במשנה בפרק שני בכריתות. מחלוקת זו, היא גם מחלוקת תרגום יונתן ותרגום אונקלוס בויקרא (י"ט, כ').
תרגום אונקלוס ואף הרי"ף בגיטין נוקטים - כדעת רבא בסוגיה בגיטין - וכרבי ישמעאל; שחלות שם שנובעת ממצווה אינה יכולה לחול למפרע. לפיכך, אשה שהיא חציה שפחה שהתקדשה – לא יחול עליה שם קידושין למפרע. אולם תרגום יונתן והרמב"ם נוקטים - כדעת מר זוטרא בשם רבא - וכרבי עקיבא. וכן מבואר ברמב"ם בפרק ד' מהלכות אישות הלכות ט"ז-י"ז. וז"ל שם:
"המקדש אשה שחציה שפחה וחציה בת חורין אינה מקודשת קידושין גמורין עד שתשתחרר וכיון שנשתחררה גמרו קידושיה כקידושי קטנה שגדלה ואינו צריך לקדשה קידושין אחרים, בא אחר וקידשה אחר שנשתחררה הרי זה ספק קידושין לשניהם.
ואיזו היא שפחה חרופה האמורה בתורה זו מי שחציה שפחה וחציה בת חורין שקידשה עבד עברי, ומי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין הרי זה ספק קידושין".
ואיזו היא שפחה חרופה האמורה בתורה זו מי שחציה שפחה וחציה בת חורין שקידשה עבד עברי, ומי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין הרי זה ספק קידושין".
כלומר, המצב נחשב תחילת קידושין משום שצפוי שתבוא לידי נישואין; וכאשר נותר רק שלב הנישואין והיא עומדת בפניו, יש להחשיבה כנשואה. אך אפשר לשבש תהליך זה; ולכן אם בא אחר וקידשה אחר שנשתחררה (קודם שנישאה ממש) הרי זה ספק קידושין לשניהם.
קדושי קטנה
הרמב"ם משווה בין קדושי קטנה לבין קדושי שפחה חרופה, ומשמע שגם קדושי קטנה יחולו למפרע כשתגדיל. הנפק"מ מכך היא, האם הקטנה יכולה לאכול בתרומה דאורייתא.
רש"י והרי"ף נקטו כהבנת הסוגיה ביבמות דפים פ"ט-צ' שקטנה אוכלת רק בתרומה דרבנן, ושאי-אפשר להחיל למפרע את חלות הקידושין. אולם הרמב"ם נקט כפשטות הסוגיה בגיטין דף נ"ה ע"א, שאין לחלק בין תרומה דאורייתא לדרבנן; וקטנה אוכלת גם בדאורייתא; וזו לשון הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ח' הלכה י"ב:
"כל אלו כשם שאין מאכילין בתרומה של תורה כך אין מאכילין בתרומה של דבריהם גזירה שמא יאכילו בשל תורה."
ומבואר מהכלל שבדבריו, שקטנה שאוכלת בתרומה - אוכלת בין בתרומה דרבנן ובין בתרומה דאורייתא. 1
רש"י סבור שהעמדת הסוגיה ביבמות דף צ', שהקטנה אוכלת בתרומה דרבנן היא הכרחית. שהרי קטנה שלא השיאה אביה - יכולה למאן ולצאת בלא גט. רש"י מסיק, שנישואיה אינם נחשבים כלל לנישואין מן התורה; ולכן קטנה זו לא תאכל בתרומה דאורייתא.
אך הרמב"ם סבור שנישואי קטנה הם מצב מיוחד; שאם הגדילה ונשארה נשואה לבעלה הרי שקידושיה חלים למפרע, - מרגע שהיתה התחלה חשובה של נישואין; ואע"פ שהיתה קטנה באותה שעה. אמנם אם הקטנה מיאנה בבעלה, התברר למפרע שלא חלו קידושיה; אולם מדין תורה כל עוד הנשואין אמורים להמשך, הרי שהם נידונים על שם העתיד, ולכן היא מותרת לאכול בתרומה דאורייתא.
מצאנו דין דומה ברמב"ם בהלכות גירושין פרק ח' הלכה א', בענין גט על תנאי; והובאה לשונו לעיל בפרק "מצוה וניחא ליה". ומבואר שם, שאע"פ שיכול הבעל לבטל את הגט, ואינה מגורשת לגמרי אלא כשיתקיים התנאי; אם נישאת לפני כן - דנים על שם העתיד, ולא תצא.
חופה - שיטת הרמב"ם
בשיטת הרמב"ם בפסיקת הדינים המוזכרים בברייתות המובאות בסיום הסוגיה בכתובות דפים מ"ח-מ"ט יש כמה שנויים מן הסוגיה.
זו לשון הסוגיה שם בכתובות דפים מ"ח-מ"ט:
"תנא: מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה - הרי זו בחנק. מנה"מ? א"ר אמי בר חמא, אמר קרא: 'לזנות בית אביה' - פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל. ...
ואימא: היכא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא! אמר רבא: ההוא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל...
רב פפא, אף אנן נמי תנינא: ... אמר רב נחמן בר יצחק, אף אנן נמי תנינא: הבא על אשת איש, כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין, אף על פי שלא נבעלה - הבא עליה הרי זה בחנק; נכנסה לרשות הבעל בעלמא, שמע מינה."
ואימא: היכא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא! אמר רבא: ההוא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל...
רב פפא, אף אנן נמי תנינא: ... אמר רב נחמן בר יצחק, אף אנן נמי תנינא: הבא על אשת איש, כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין, אף על פי שלא נבעלה - הבא עליה הרי זה בחנק; נכנסה לרשות הבעל בעלמא, שמע מינה."
מפשטות הסוגיה עולה, שלאחר המסירה לרשות הבעל – הנערה נחשבת כבר לנשואה; ולפיכך גם אם הנערה נתארמלה או התגרשה לפני הנישואין ממש, - לא ישתנה דינה.
לכאורה ראוי היה שהרמב"ם יביא נפק"מ אלו. אולם המעיין ברמב"ם בהלכות נדרים פרק י"א הלכה כ"ב ובהלכות איסורי ביאה פרק ג' הלכה ד' יווכח, שהרמב"ם משמיט דינים אלו - אע"פ שהם מפורשים בברייתא ובסוגיה, ורבא מסביר אותם.
הרמב"ם סבור שאם הנערה נתארמלה או נתגרשה - חוזר דינה להיות כאלו לא נמסרה לחופה, ואביה מפר את נדריה, ונידונית בסקילה. - וכדעת ההוא אמינא של הסוגיה! - "ואימא: היכא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא! ".
הרמב"ם סבור שדין המסירה דומה לדין האישה שנתגרשה על תנאי; שמבואר ברמב"ם בהלכות גירושין פרק ח' הלכה א', שבעתיד משתנה דינה - למפרע. לשיטת הרמב"ם, אע"פ שזו היתה דעת רבא מתחילה; הרי שבסוגיה בב"מ דף כ"ב ע"א גילה מר זוטרא, שבמסקנתו דחה רבא את שיטת רבי ישמעאל וקיבל את שיטת רבי עקיבא.
^ 1.אלא שרש"י פירש בסוגיה שם, שהקטנה אוכלת רק בתרומה דרבנן. ועיין בהבדלים שבין גירסת רש"י לבין גירסתנו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








