ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת מזל
א. אתמול - בהמה אסורה שנתערבה בבהמות מותרות - אינה בטלה ברוב.
ב.
A. שואלת הגמרא - נכון שבתוך התערובת אינה בטלה, אך יש דרך נוספת להתיר ברוב - "כל דפריש מרובה פריש"!
שיוציא אחד אחד והם פרשו מהרוב ומותרים).
תשובה - כאן כיוון שזה חשוב, חז"ל מחשיבים זאת כ" קבוע " - ואז כל דפריש כמחצה על מחצה ואסור.
[ B. שיגרום להם לזוז ואז לא יהיה קבוע? (תוס' - בפסחים ט: אם פרש מהקבוע לפניו - עדיין נחשב קבוע, לכן מפרש שיעשה זאת שלא בפניו, שפותח להם דלת).
תשובת רבא - יש גזירה :
1. שמא יבואו כמה כהנים ויקחו את רוב הבהמות בבת אחת - ובזה לא אומרים "מרובא פריש" - כי לקח את הרוב.
[שני שלבים בתשובת רבא - 1. החשש שיקריבו בבת אחת. דחיית ההוא מרבנן - אחרי שפרשו והותרו לא חוזרים לאיסורם (כמו שאם ישימו של הדם בכלי אחד לא יחזרו לאיסורם). 2. החשש שיקחו בבת אחת. שחיית הגמרא - זה לא אפשרי מציאותית].
2.שמא יקח מהקבוע בלי להזיז אותם (תוס' - וגוזרים אפילו בפרשו מעצמם שלא בפניו, אך רק ב"קבוע דרבנן" כמו כאן, לא בקבוע רגיל - ששם אם פרש מותר).
(ב, שליש עליון)
ג. אם בכל זאת הקריב - מה הדין? (סוגיית דיחוי)
רבא - לא מרצה (כיון שרבנן גזרו שלא יקריב ושאין פיתרון, זה נחשב דיחוי , ו" כיון שנדחה - נדחה " (אפילו אם בסוף יגלו מי הבהמה האסורה)).
קושיות:
1. רב הונא ב"י ממשנה בקינין - התערובת חטאת ועולת העוף לא בטלות ברוב, וימותו כי א"א לפדות וא"א להקריב, ואם לא שאל והקריב - אמה שבמקום הנכון כשר ובעליו יצאו יד"ח. ואם עשה חצי חצי - שניהם פסולים כחי מחמירים מספק.
למה שם לא אומרים שנדחה?
תשובת רבא - משנה זו סוברת שבע"ח לא נדחים, (ואילו רבא כמ"ד שנדחים (במחלוקת ביומא סד., והוזכר אצלנו בדף יב ועוד)).
2. משנה עז: - איבר (למשל ראש) של עולה בעלת מום שהתערבב באיברים של עולות כשירות,
לכתחילה - אסור להקריב כי לא בטל ברוב (כי חשוב ), אך בדיעבד אם הקריב מקלים (כיון שמהתורה כן בטל) - ותולים שמה שהקריב זה בעל המום (הפול מ"כל דפריש"!) - ומקריבים את השאר - משמע שלא נידחו!
תשובה - המשנה כחנן המצרי שלדעתו אין דיחוי כלל (גם לא בבע"ח שחוטים).
(חנן המצרי אמר זאת לגבי שעיר הפנימי שלפני שנזרק דמו מת השעיר לעזאזל, שלא צריך להביא שניים חדשים אלא רק אחד במקום השעיר לעזאזל, כיוון שהפנימי לא נידחה - כי לדעתו אין דיחוי).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
