ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- זבחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
חלק א - כהונת משה רבינו
א. רב - משה רבינו נשאר כהן אחרי ימי המילואים
A. קושיות:
1. מזה שר"ש ור"ש הקשו על ר' נחמיה שיתנו לפנחס לאכול ולא למשה, מכאן שלא היה כהן.
דחיה - היה כהן אך היה טרוד.
2. בברייתא - מצינו שבקדשי קדשים זר אוכל. מתי - לכאורה הכוונה למשה.
דחייה - הכוונה למנחה בבמה, שנאכלת על ידי זר.
3. משה לא יכל להסגיר את מרים כי היה זר .
דחייה - אולי זה רק לעניין צרעת, שצריך אהרן וזרעו.
4. אהרן היה כהן ומשה מלך.
דחייה - משה היה גם מלך ( וגם כהן).
B. זאת מחלוקת תנאים
האם היתה תוצאה מעשית מחרון האף של ה, והאם משה נשאר כהן:
ר' יהושע - כאן לא היתה תוצאה.
לא נשאר כהן -
ר"ש - היתה תוצאה - שמשה לא נשאר כהן.
חכמים - מראש לא היה אמור להישאר כהן.
נשאר כהן -
יש אומרים - החרון אף גרם שזרעו לא יהיו כהנים (2 פסוקים).
ב. האם תמיד לחרון אף יש תוצאה מעשית?
A. והרי משה יוצא בחרון אף בלי תוצאה.
ר"ל - סטר לפרעה.
B. צריך לומר שלר"ל לא צריך לכבדו ולרי"ח כן,
(ואכן - רי"ח למד מזה שאליהו רץ לפני אחאב - לעולם תהא אימת מלכות עליך).
ג. מלכותו של משה -
A. עולא - ביקש להיות מלך (הלום) ולא קיבל.
קשה מהברייתא שנקרא מלך.
תשובה - הכוונה שביקש גם לזרעו ולא קיבל.
B. למה אצל שאול כתוב הלום?
1. בנו מלך אחריו. 2. מלכותו היתה אמורה להימשך אך נפסקה כי הגיס דעתו.
חלק ב - המשך ביאור המשנה
(ע"א נקודותיים למטה)
א. מקור שבעל מום חולק -
ריבוי פסוקים המתירים לו לאכול, סיכום 3 ברייתות:
היתר האכילה - ויקרא כא,כב - "לֶחֶם אֱלֹקיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן-הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל".
חלוקה - ויקרא ו,יא - " כָּל -זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכְלֶנָּה" (לגבי מנחה)
גם בע"מ מעיקרו - ויקרא ו,כב - " כָּל -זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא" (לגבי חטאת).
לבעל מום עובר/לא עובר - ויקרא ז,ו - " כָּל -זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ" (לגבי אשם).
[רב ששת - החידוש לבע"מ קבוע (חמור יותר), רב אשי - החידוש לבע"מ עובר (אולי על קבוע התורה חסה, אך על עובר - שיחכה שיעבור (כמו טמא)].
ב. כל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק
מקור - "הכהן המחטא אותה יאכלנה " (ויקרא ו,יט, לגבי חטאת).
A. מה הקריטריון לזכאים לחלוקה
בפשט - - תלוי בעבודה.
קשה: 1. בעל מום חולק. 2. נדייק - מי שראוי לעבודה כן חולק (והרי טמא בקרבן ציבור עובד ולא חולק).
תשובות:
1. תלוי באכילה.
פותר את קושיא 1 + 2.
אך עכשיו 2 קשה מחדש - קטן אוכל ולא חולק. תשובה - לא צריך לדייק הפוך.
2. תלוי בעבודה.
קושיא 2 - לא נדייק.
קושיא 1 (בע"מ) - יוצא דופן.
B. ראוי בשעת הקטר חלבים
1. האם צריך להיות ראוי -
ממשנתנו - לא (כתוב רק שראוי בשעת זריקת הדם)
אבא שאול - צריך להיות טהור גם בשעת ההקטר.
2. בעי רב אשי - לפי אבא שאול - האם צריך רצף? תיקו.
C. למה יש שני פסוקים (חטאת ומנחה)?
1. בחטאת (כאמור) - "הכהן המחטא אותה יאכלנה ", 2. במנחה - "לכהן המקריב אותה לו תהיה". 3. שלמים - "לכהן המקריב את דם השלמים לו יהיה".
הקדמה לצריכותא - לגבי הקרבת קרבן פרטי יש הבדל - בחטאת הכהן המקריב מקבל את הבשר, במנחה לא. (שתי זויות הסתכלות: מצד הכהן המקריב - חטאת>מנחה. מצד כהנים אחרים - מנחה>חטאת).
ממילא:
a. אם היה כתוב רק בחטאת -
ניתן היה לטעון למנחה שלא בקל וחומר (בהנחה שחטאת>מנחה - מצד הכהן המקריב), אם בחטאת טבו"י לא חולק כל שכן במנחה.
דחייה - (את אותו כוח ניתן להפנות לכהנים הטהורים), דווקא בחטאת לא - כי גם לשאר הכהנים יש כוח, אך אולי במנחה כן?
לכן צריך פסוק במנחה.
b. ולהפך - אם היה כתוב רק במנחה -
ניתן היה לטעון לחטאת שלא בקל וחומר (בהנחה שמנחה>חטאת) - אם במנחה לא חולק, כש"כ בחטאת.
דחייה - (את אותו כוח ניתן להפנות לכהנים הטהורים), דווקא במנחה לא - כי גם לשאר הכהנים יש כוח, אך אולי בחטאת כן?
לכן צריך פסוק בחטאת.
c. אם היה כתוב רק חטאת ולא שלמים -
ניתן היה לטעון לשלמים שלא בקל וחומר (חטאת>שלמים - שכהנים מקבלים כל הבשר) - אם בחטאת לא, כש"ש שבשלמים.
דחייה - (דחייה אחרת משני המקרים האחרים) - שלמים>חטאת - (שמחלק לבני נשיו ועבדיו).
לכן צריך פסוק בשלמים.
למה לא הוזכר מקרה דומה של בכור -
ניתן היה לטעון לבכור שלא בקו"ח מחטאת (בהנחה ש בכור>חטאת בזה שהכהן נותן לנשיו ועבדיו) - מזוית הכהן הטהור - אם בחטאת טבו"י לא מקבל, קל וחומר בבכור.
ודחייה - (את אותו כוח יש להפנות לכהן הקריב) - שבבכור כן יקבל.
ואז נביא פסוק שלא מקבל - "את דמם תזרוק על המזבח... ובשרם יהיה לך".
ואידך - דחיית הפסוק - לא כתוב שמי שמקריב מקבל.
ממילא - כאן באמת מקבל.
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
